תהילים מז-מח | מזמורי עיר הא-לוהים

במזמורי בני-קורח עד כה ראינו כיסופים למקדש, התמודדות עם הסתר פנים, ומזמור חתונה למלך, המהלל את המלך בשר ודם. המזמורים אליהם אנו מגיעים כעת, נושאים אופי מעט שונה מאלה שקדמו להם. נראה ששלושת המזמורים נאמרים מנקודת מבט של עיר הא-לוהים שהיא כבר מבוססת ויציבה. מזמור מ"ו מתאר את הביטחון בה' אפילו כאשר סערות פוקדות את העולם. מזמור מ"ז מתאר טקס רב-רושם שבו נעשית המלכתו של הקב"ה, ואותו אנחנו אומרים שבע פעמים בר"ה, לפני תקיעת השופר – שהיא המלכת ה'. ומזמור מ"ח מתאר את הרושם והפאר של עיר הא-לוהים, על חומותיה וארמנותיה.

מעניינת העובדה שמזמורים מ"ו-מ"ח מהדהדים מוטיבים רבים מנבואותיו של ישעיהו, ובמיוחד מפרקים כ"ד-כ"ז שם ("האפוקליפסה של ישעיהו"). ייתכן שהדמיון איננו מקרי: ראינו בספר ישעיהו שציון והר ה' משמשים מוטיב מרכזי, שחותם הן את נבואות הפורענות והן את נבואות הגאולה. בפרקים כ"ד-כ"ז ראינו שמתוארים שני אבות-טיפוס של ערים: מצד אחד, מוצגת העיר החזקה של בני האדם, הסומכים על גאוותם וביצוריהם החזקים. עיר זו עתידה להתמוטט: "קִרְיָה בְצוּרָה לְמַפֵּלָה אַרְמוֹן זָרִים מֵעִיר לְעוֹלָם לֹא יִבָּנֶה" (ישעיהו כה, ב). כנגד החומות הנופלות, ה' מהווה מחסה אמין ויציב: "כִּי הָיִיתָ מָעוֹז לַדָּל" (ישעיהו כה, ד), וירושלים היא העיר הבטוחה: "בַּיּוֹם הַהוּא יוּשַׁר הַשִּׁיר הַזֶּה בְּאֶרֶץ יְהוּדָה עִיר עׇז לָנוּ יְשׁוּעָה יָשִׁית חוֹמוֹת וָחֵל" (ישעיהו כו, א).

מילים רבות מאוד מופיעות הן בפרקי ישעיהו הנזכרים והן בפרקי תהילים מ"ו-מ"ח, ומחדדים את שני הצדדים של המטבע: בישעיהו (כה, יב) "מִשְׂגַּב חוֹמֹתֶיךָ... הִשְׁפִּיל" ביחס לחומות האנושיות, ואילו אצלנו אותה מילה מתארת את הביטחון בה', בפזמון חוזר: "מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה" (תהילים מ"ו, ח, יב). שבירת אניות תרשיש במזמור מ"ח (פסוק ח) מזכירה מאוד את הנאמר על אניות תרשיש בישעיהו (ב, טז). תוכנו של מזמור מ"ו כולו מבטא בדיוק את הרעיון מפרקים כ"ד-כ"ז בישעיהו: בעוד שהעולם כולו מתמוטט וחווה רעידות אדמה ואסונות טבע (מ"ו, ג-ד; והשווה ישעיהו פרק כ"ד), ירושלים רגועה ובטוחה עקב העובדה שהיא חוסה בה' - "אֱלֹהִים בְּקִרְבָּהּ בַּל תִּמּוֹט" (מו, ו). עלייתו של ה' באמצעות השופר שנזכרת במזמור מ"ז מופיעה גם בישעיהו (כ"ז, יג), והמלכתו של ה' על הגויים במזמור מ"ז היא מן הרעיונות המרכזיים בישעיהו.

נראה שמזמור מ"ח לוקח את הדברים צעד אחד קדימה. במזמור מ"ח, מובאת קריאה להתלהב מעוצמתה החומרית של ירושלים: מארמנותיה (בישעיהו, ארמונות נזכרים בהקשר של חורבנם, כדי לשבור את פאר היצירה האנושית), מחומותיה ומגדליה (בעוד ישעיהו תיאר את יום ה' שישבור את החומות והמגדלים: "וְעַל כָּל מִגְדָּל גָּבֹהַּ וְעַל כָּל חוֹמָה בְצוּרָה"; ישעיהו ב, טו). לכאורה, ההתלהבות ושימת הלב לעוצמת הבניין והפאר של ירושלים מהווים בדיוק את החטא המסוכן ממנו מזהיר ספר ישעיהו! התשובה לכך פשוטה והיא נוכחת מאוד לאורך כל המזמור, ובמיוחד בתחילתו ובסופו: מזמור ההלל לעיר הא-לוהים לא נועד להלל את בני האדם שבנו את העיר, אלא את ה' השוכן בקרבה. המזמור נפתח ב"גָּדוֹל ה' וּמְהֻלָּל מְאֹד בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ הַר קָדְשׁוֹ" (מח, ב) וחותם ב"כִּי זֶה אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ עוֹלָם וָעֶד הוּא יְנַהֲגֵנוּ עַל מוּת" (מח, טו). מסר זה מתאים במיוחד כדי לאזן את מזמור מ"ה, שבו היללנו את המלך בשר ודם. מזמורים מ"ו-מ"ח מזכירים מיהו המלך האמיתי.

ובעצם, נראה שהרעיון להלל את עיר הא-לוהים המהווה מבצר לחוסים בה' – מובא כבר בישעיהו עצמו. בישעיהו מתואר שבעת גאולתה של ציון, העם היושב בה ישיר שיר על העיר: "בַּיּוֹם הַהוּא יוּשַׁר הַשִּׁיר הַזֶּה בְּאֶרֶץ יְהוּדָה עִיר עָז לָנוּ יְשׁוּעָה יָשִׁית חוֹמוֹת וָחֵל" (כו, א). ואולי ניתן להציע שמזמור מ"ח הוא אותו שיר עליו מדבר ישעיהו – המזמור המהלל את עיר הישועה, שה' שוכן בקרבה.