תהילים קל | ממעמקים קראתיך ה'

הפרק שלנו הוא אחד ממזמורי המצוקה המפורסמים ביותר. הוא נבחר להיאמר בעשרת ימי תשובה, אבל גם כמעט בכל הזדמנות שבאה רעה על הציבור ורוצים לקרוא יחד פרק תהילים. לצערנו, בשנה האחרונה אמרנו אותו פעמים רבות והוא מבטא תחינה ציבורית לה'.

כבר הכותרת ממקמת אותנו בתוך תחושת המצוקה – "ממעמקים". בגמרא דרשו מכאן (ברכות י:) שצריך לעמוד במקום נמוך כאשר מתפללים. חז"ל מורים לנו לקחת את העיקרון של העמידה במקום נמוך מהתפילה האותנטית של המשורר לכל התפילות שלנו, גם הפשוטות. במקרה של המשורר, ובמידה רבה גם אצלנו בשנה האחרונה, לא היה צריך הנחיות – הזעקה לה' היא מתוך תחושה כנה של מעמקים.

בתחילת המזמור הפניה לה' היא בלשון נוכח ("אֲדֹנָי שִׁמְעָה בְקוֹלִי"), אבל בחצי השני המשורר עובר ללשון נסתר ("קִוִּיתִי ה' קִוְּתָה נַפְשִׁי"). בחצי הראשון מדובר על זעקה וקריאה לה' – זוהי קריאה לקרבה ומובן שהיא צריכה להיות בלשון נוכח, אך בחצי שני המשורר כבר יושב ומצפה לראות מתי תפילתו תיענה. עניינו של החלק הזה הוא המרחק מהקב"ה והציפיה לחזרה אליו, ולכן הדיבור על ה' הוא בלשון נסתר. עד לסוף המזמור הקב"ה לא עונה, אך בסוף המזמור ישנה חתימה שמכריזה: "וְהוּא יִפְדֶּה אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל עֲוֹנֹתָיו"(ח).

המזמור הוא לא רק תפילה לישועה, אלא בעיקר תפילה לסליחה. מנקודת מבט דתית של שכר ועונש, כל תפילה לקב"ה טומנת בחובה פרדוקס – הרי אם ה' שלח עלינו צרה, כנראה יש סיבה — מה יש להתפלל? הדרך בה המזמור פותר את הבעיה היא בכך שהבקשה היא לא רק בקשת ישועה אלא גם בקשה למחילת עוונות: "אִם עֲוֹנוֹת תִּשְׁמָר יָ–הּ אֲ–דֹנָי מִי יַעֲמֹד". יחד עם מחילת העוונות תגיע גם הקרבה לקב"ה, ויחד עם הקרבה לקב"ה תגיע גם הישועה. זו אחת הסיבות שמזמור  זה נבחר להיות הקריאה של הציבור בעתות מצוקה – יחד עם התפילה מגיע גם חשבון הנפש וגם התיקון לקראת העתיד. וכדברי הרמב"ם (תעניות א, ב): "ודבר זה מדרכי התשובה הוא, שבזמן שתבוא צרה ויזעקו עליה ויריעו ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להן. וזה הוא שיגרום להסיר הצרה מעליהם".