תהילים קיא | אודה ה' בכל לבב

למזמור יש פסוק כותרת, ופסוק סיכום. בכותרת המשורר מכריז כי יודה לה', ובסיכום מביא בסגנון אופייני לספרות החוכמה (כמו במשלי, קהלת, איוב וחלק מתהילים) שהמובחרת שבחכמות היא יראת ה' ושתהלת ה' עומדת לעד. בגוף המזמור מופיעים נושאים לגביהם המשורר רוצה להודות. חלק מן הפסוקים מתפרשים ביותר מדרך אחת, אך באופן כללי ההודאה היא על ארבעה תחומים: בריאת העולם ("גְּדֹלִים מַעֲשֵׂי ה'" (א'))  הנהגת ה' את ברואיו ("טֶרֶף נָתַן לִירֵאָיו" (ה')), הנהגת ה' את ישראל (לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם (ו)) והתורה ("מַעֲשֵׂי יָדָיו אֱמֶת וּמִשְׁפָּט (ז')).

הרב אלחנן סמט מציע פרשנות ומבנה למזמור, על פיהם החצי הראשון של השבחים הוא על עניינים אוניברסאליים, והחצי השני הוא על עם ישראל. בחצי הראשון מודים על הבריאה, ואז על הנהגת ה' את העולם, ובחצי השני על הנהגת ה' את ישראל, ועל התורה. באופן כזה נוצר מבנה כיאסטי: הבריאה מקבילה לתורה – שניהם ביטויים לרצון ה' ודרך לפגוש בה', אלא שהתורה היא ביטוי רוחני גבוה יותר מהבריאה ויש בו יותר קשר לקב"ה. באופן דומה גם הנהגת ה' את ישראל מקבילה להנהגת ה' את העולם ומרוממת אותה למדרגה גבוהה יותר ויחסים קרובים יותר.

המזמור ערוך על סדר הא' ב', ובהקשר הזה נראה שהמשמעות היא שהנושא – תהלת ה', הוא נושא אינסופי שאי אפשר להקיף אותו – הוא נכון מאל"ף ועד תי"ו.