מזמור צא | שיר של פגעים

המזמור מתאר את הבטחון בה' שמגן על הבוטח בו מפני צרות ופגעים. בספרו "עיונים בספר תהילים" הרב אלחנן סמט מצביע על הייחודיות שיש במזמור בכך שהדוברים מתחלפים בו לעתים תכופות. הוא פותח בתיאור של הבוטח בגוף שלישי "יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן" (א), עובר לדברי הבוטח עצמו: "אֹמַר לַה' מַחְסִי וּמְצוּדָתִי" (ב), ממשיך לדובר שפונה אל הבוטח: "כִּי הוּא יַצִּילְךָ מִפַּח יָקוּשׁ" (ג) . לאחר עוד כמה החלפות בין הדוברים גם דמותו של ה' תופיע בסוף המזמור: "כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ" (יד). 

הרב סמט מסביר שהמזמור מציג מחזה, בו הדובר הוא אדם צעיר שבוטח בה' בתחילת דרכו מתוך מבט נאיבי. הוא לא מבין את המשמעויות, או בכלל את הסכנות האפשריות שאורבות במציאות. הרב של אותו דובר, מלמד אותו את הסכנות האפשריות ומחנך אותו לבטחון בה'. הוא מסביר לו שככל שתגדל מידת הבטחון שלו בה', כך תגדל השמירה לה יזכה. המזמור מחולק לשני חלקים בהם מדברים הרב והתלמיד. התלמיד פותח במשפט בטחון בה' והרב מגיב ומרחיב. בין שני החלקים יש התקדמות שהתלמיד עובר, וממילא גם התקדמות בתגובה של הרב. בחלק הראשון התלמיד מדבר על ה': "אֹמַר לַה' מַחְסִי וּמְצוּדָתִי אֱ–לֹהַי אֶבְטַח בּוֹ" (ב), אך בחלק השני הוא פונה לה' ישירות: "כִּי אַתָּה ה' מַחְסִי" (ט). גם בתגובת הרב יש התקדמות. בחלק הראשון יש הרבה פגעים שעתידים להתרחש והתלמיד לא ירא מהם: "לֹא תִירָא מִפַּחַד לָיְלָה מֵחֵץ יָעוּף יוֹמָם" (ה) אבל בחלק השני הנגעים אפילו לא יתקרבו אליו: "לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ" (י). סופו של המזמור הוא בדבריו של ה', שבתור הדובר האוביקטיבי כמו מאשר את דברי הרב. את הדברים האלה התלמיד כנראה לא שמע, ורק אנחנו בתור קוראי המזמור נחשפים לדברו של ה' ומבינים שדברי הרב הם אמת: הבוטח בה' יראה בישועת ה'. ממליץ לעיין במאמר המלא המצורף.