תהילים נא | בבוא אליו נתן הנביא כאשר בא אל בת שבע

הכותרת של המזמור ממקמת אותנו באירוע הדרמטי בחייו של דוד – החטא עם בת שבע. בלימוד ספר שמואל אפשר להבחין שאחד ההבדלים הבולטים בין שאול המלך שהועבר מתפקידו, לדוד המלך שזכה למלוכת עולם, היא ביכולת להכיר בחטא ולפעול לתיקון. בספר שמואל ההכרה של דוד בחטא מסתכמת בצמד המילים "חָטָאתִי לַה'" אך ספר תהילים משלים ומרחיב את ההכרה של דוד בחטא למזמור מפורט ומרגש. 

המזמור פותח בתחנונים לכפרת החטא, בנימוק שדוד יחזיק את החטא לנגדו תמיד. יש בבקשה נקודה עמוקה: כמו גבר ואשה שמתנהלים בפנקסנות אחד עם השני. כל מעשה רע שאחד מהם עושה, השני רושם לעצמו ומוכן לשלוף אותו בריב הבא. אם שני הצדדים בקשר בריא כשכל צד מכיר בטעויות שלו בעצמו ושואף לתקן בעצמו, אז אין צורך שמישהו אחר יזכור לו את החטאים. כך להבדיל גם עם הקב"ה, אם האדם חוטא ומבין שחטא, ה' יכול "לשכוח" מהחטא כי האדם ממילא רוצה לתקן. זו הבקשה בחצי השני של המזמור – לברוא לחוטא לב חדש, לטהר אותו, ולתת לו את הכוח לחזור לעבודת ה' ולקשר מחודש עם ה'. 

המזמור לא מפרט מה היה החטא והוא כתוב בצורה כללית שמאפשרת לו להיאמר בפי כל חוטא ובפי כל מבקש ה'. בכך דוד מקיים את הבטחתו "אֲלַמְּדָה פֹשְׁעִים דְּרָכֶיךָ וְחַטָּאִים אֵלֶיךָ יָשׁוּבוּ" וכמדרש חז"ל שדוד "הקים עולה של תשובה" (עבודה זרה ה.)