תהילים ל"ז | עוד מעט ואין רשע

המזמור שלנו הוא מזמור חכמה. אין בו תפילה, קינה או כל פניה לקב"ה, אלא אך ורק פתגמים שנועדו "לחנך" קהל השומעים. הבעיה שהמזמור מתמודד איתה היא בעיית צדיק ורע לו – הבעיה הפילוסופית שהתנ"ך מתעסק בה הכי הרבה. המזמור פונה לקהל הצדיקים שחושש מהרשעים שרודפים אותם, צוברים עושר וכוח, ומשגשגים. התשובה שהמזמור מעניק היא שהכל יתהפך בסוף: אין מה לקנא ברשעים שמצליחים עכשיו, כי בסוף להם יהיה רע ולצדיקים יהיה טוב. 

הקריאה הפשוטה של המזמור היא שבמאבק בין הטובים לרשעים הרשעים יפסידו, יקבלו את עונשם, ויעלמו מן העולם: "וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע וְהִתְבּוֹנַנְתָּ עַל מְקוֹמוֹ וְאֵינֶנּוּ". בתורה מפורסמת בליקוטי מוהר"ן רבי נחמן מברסלב דורש את הפסוק באופן אחר: "דע כי צריך לדון את כל אדם לכף זכות, ואפילו מי שהוא רשע גמור, צריך לחפש ולמצוא בו איזה מעט טוב, שבאותו המעט אינו רשע, ועל ידי זה שמוצא בו מעט טוב, ודן אותו לכף זכות, עי"ז מעלה אותו באמת לכף זכות, ויוכל להשיבו בתשובה, וזה בחינת "ועוד מעט ואין רשע והתבוננת על מקומו ואיננו"" (ליקוטי מוהר"ן רפב). לפי רבי נחמן "עוד מעט ואין רשע" לא כי הוא יעלם, אלא כי הוא יפסיק להיות רשע. והדרך היא דווקא על ידי קירוב. אם נזהה את הנקודות הטובות שיש בו, ודווקא להן ניתן את המשקל, הם אלה שיתעצמו ויגדלו.