תהילים כה-כו

תהילים כה – תחנון (נוסח עדות המזרח)

דוד מתפלל שה' יעזור לו ללכת בדרכיו. התפילה כוללת בקשה לישועה מאויבים ("רְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ"), בקשת מחילה ("חַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר") ובקשה להנחיה כיצד ללכת בדרכי ה' (" דְּרָכֶיךָ ה' הוֹדִיעֵנִי"). למרות המצב בו נתון המשורר, אחרי חטא, וכשאיביו קמים עליו, המזמור כתוב מתוך אופטימיות ואמונה חזקה בטובו של ה' שיסלח ויעזור לו לשוב לדרך הנכונה. הרב בני לאו, בספרו "תהלה" (עמ' 87) מציין להבדל בין מזמור נפילת אפיים בנוסח האשכנזי, שמביע תחנונים ואימה מפני החטא, לבין המזמור בנוסח עדות המזרח שבטוח בטובו של ה' שישיב אליו את החוטא ויראה לו את הדרך. ההבדל בא לידי ביטוי גם בדרך בה אומרים את המזמור: אשכנזים נופלים על פניהם, ובני עדות המזרח אומרים את המזמור בישיבה. 

המזמור כתוב על פי סדר האל"ף בי"ת עם חריגות מעטות, מה שמצביע בדרך כלל על כתיבה מוקפדת ומסודרת. לגבי מגילת איכה, שגם היא נכתבה על פי סדר האותיות, המדרש מביא שתי סיבות ושתיהן שייכות גם אצלנו: "ולמה נאמרו קינות באל"ף בי"ת, כדי שיהיו נגרסים בפי המקוננים. דבר אחר למה לקו ישראל באל"ף בי"ת, הם עברו מא' ועד ת' לפיכך לקו מא' ועד ת'" (פסיקתא זוטרתא על איכה, א:א). המדרש מציע סיבה ריאלית ביותר: הסדר עוזר לזכור בעל פה – המזמור נועד מראש לשמש כתפילה ולכן נכתב בצורה שתעזור לו להתקבל בציבור. אך המדרש מציע גם סיבה עמוקה יותר – הא' ב' משקפים את כל השפה, וממילא גם את כל מה שניתן להגיד. המשורר במזמור שלנו לא יכול להקיף במילים את בקשת הסליחה, את הבטחון ואת האמונה בה', אז הוא כותב את אותיות הא' ב' ונותן לקב"ה לקחת את האותיות ולעשות מהן כתרים. 

תהילים כ"ו – בחנני ה' ונסני

המשורר מביע בטחון עצמי חסר תקדים: "שָׁפְטֵנִי ה' כִּי אֲנִי בְּתֻמִּי הָלַכְתִּי וּבַה' בָּטַחְתִּי לֹא אֶמְעָד:  בְּחָנֵנִי ה' וְנַסֵּנִי צָרְפָה כִלְיוֹתַי וְלִבִּי". הוא מבקש מהקב"ה לשפוט אותו, לנסות אותו, ולהיווכח בעוצמתו הרוחנית והדתית. כבר חז"ל דרשו את פסוקי המזמור לגנאי, ומתארים איך בעקבות בקשתו הקב"ה ניסה את דוד בחטא עם בת שבע (סנהדרין קז.), נסיון בו דוד לא עמד וסבל מהתוצאות שלו עד יום מותו. בעקבות חז"ל ובמידה רבה עוד יותר בעקבות תנועת המוסר, קשה לנו לקבל עמדה דתית מלאת בטחון עצמי שכזו. אנשים שנתפסים בעינינו כצדיקים  כמו "ראשי ישיבה" למשל, בוכים בוידוי של יום כיפור, ונאמנים עלינו דברי קהלת ש"אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא" (קהלת ז, כ). בכל זאת אנסה להציע שני כיווני מחשבה לדברים שאפשר לקחת מהמזמור: 

המשפט: ספר תהילים, וביניהם גם המזמור הזה, מלא בבקשה למשפט צדק. המשורר לא מבקש משפט סתם כי מתחשק לו לנסות את עצמו, אלא כי בזמן שלא מקבל את משפטו של ה', מקבל את משפטם של אויביו. הקריאה לה' היא להתערב במציאות, להעניש את הפושעים ולזכות את הצדיקים. כאשר אנחנו עומדים לדין בראש השנה צריך לזכור שלא רק אנחנו עומדים לדין, אלא כל באי עולם, וזו התקווה שלנו שה' יחזור לפעול בגלוי וישפוט בין עמו לבין אויביו. 

מערכת יחסים: בקשר בריא בין זוג אוהב או בין אבא ובן אין מקום לחששות מתמידים. בתחילת הקשר אפשר לפחד שאולי אנחנו לא טובים מספיק, אבל בהמשך הדרך צריך להירגע ולשמוח. תמיד יש מה להשתפר ולהפוך לבעל/אישה טובים יותר, אבל התחושה הכללית צריכה להיות רוגע וקרבה. זה מה שהמזמור משקף – בטחון עצמי, שמשקף בטחון בקשר עם הקב"ה. צריך לעשות חשבון נפש, אבל אי אפשר שהוא יביא אותנו לאובססיה ולשפלות מוגזמת.