תהילים יט | והוא כחתן יוצא מחופתו

המזמור מתחלק לשני חלקים שבמבט ראשון נראים לא קשורים – החלק הראשון מספר על השמיים שמלמדים על כבודו של ה' כפי שמשתקף בבריאה, והחלק השני מדבר על מעלותיה של התורה. האבן עזרא (י"ט, ח) מפרש שמגמת המזמור היא ללמד איך אפשר לפגוש בגדלותו של ה': אפשר ללמוד על גדלותו של הקב"ה דרך הבריאה, ואפשר ללמוד על הקב"ה דרך התורה. 

אי אפשר לפגוש בה' או להבין את ה' ישירות, אך מעשה בראשית – הבריאה, ומעשה סיני – מתן תורה, הם שתי הדרכים שלנו לפגוש ברצונו של הקב"ה וללמוד על גדלותו. בשניהם הקב"ה התערב בעולם, השאיר חוקים, יצר יצירה מפוארת, ובמידה מסוימת גילה לנו מהו רצונו. הרמב"ם מתאר שהדרך לאהבת ה' היא התבוננות במעשיו ובבריאתו מהזווית הטבעית (יסודי התורה ב, ב), אבל גם לומד התורה שמפצח סוגיה ומגיע להבנה יסודית על הדרך בה הקב"ה מנהיג את עולמו בחוקי התורה יוכל להגיע לאותה תוצאה – התפעלות והתרשמות מה', הבנה טובה יותר של רצון ה', ושאיפה להתקרב אליו. 

חז"ל הכניסו את שני היסודות בשבחיו של הקב"ה לסידור התפילה. הברכה הראשונה שלפני קריאת שמע – 'יוצר אור' בבוקר ו'מעריב ערבים' בלילה – משבחות את הקב"ה שמנהיג את עולמו, בעוד הברכה השניה – אהבת עולם – מדברת על התורה שנתן לנו. עיון בברכות מדגיש הבדל חשוב בין שני היסודות – הבריאה מלמדת על הקב"ה כבורא העולם, שגם מנהיג את כל הבריאה כולה ("המאיר לארץ ולדרים עליה"), בעוד התורה חושפת את הקשר ואת מערכת היחסים הקרובה שהקב"ה מנהל דווקא איתנו ("אהבת עולם אהבתנו").

במאמר (המצורף) מספרו "עיונים במזמורי תהילים", הרב אלחנן סמט מציע קישור נוסף בין החלקים, שעושה שימוש טוב יותר בכל מבנה המזמור. שני החלקים של המזמור מתחלקים גם הם לשניים. החלק הראשון פותח בתיאור כיצד כל השמיים מספרים את כבוד ה', ואז עובר מפרט על מהלכה של השמש מקצה תבל לקצה השני, ביסודיות, בשלמות ובשמחה. החלק השני פותח בתיאור של התורה, ואז עובר לדבר על תפילת המשורר שרוצה לזכות לשמור אותה כמו שצריך. הרב סמט מציע שמדובר פה בניגוד. במרחב השמיים, מי שאמורה לפעול זו השמש, והיא "כְּחָתָן יֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ יָשִׂישׂ כְּגִבּוֹר לָרוּץ אֹרַח" עושה את מלאכתה נאמנה "וְאֵין נִסְתָּר מֵחַמָּתוֹ". אך בארץ, בתוך המרחב של התורה, מי שאמור לפעול זה האדם, ושם הסיפור כבר לא כל כך פשוט. האדם "נזהר", מבין שהאתגר גדול: "שְׁגִיאוֹת מִי יָבִין", ומתפלל: "מִנִּסְתָּרוֹת נַקֵּנִי". על פי ההצעה הזו המזמור הוא מזמור חינוכי שקורא לבני האדם ללמוד מהשמש, ולעשות את רצון קונם בשלמות.