זכריה פרק י"ג | ואמר לא נביא אנוכי

פרק י"ג נפתח בנבואה על טיהור רוחני – ייפתח מעיין שיאפשר להיטהר מן הטומאה, וכחלק מזה יוסרו העצבים והעבודה זרה. לצד הסרת העבודה הזרה, זכריה מונה דבר נוסף שיוסר – "וְגַם אֶת הַנְּבִיאִים וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ"; חלק מן הטיהור שלעתיד לבוא כולל את הסרת הנביאים. הפסוקים מתארים בדרך ציורית כיצד החברה עצמה מואסת בנביאים, ומי שיצהיר על עצמו כנביא יוקע על כך אפילו על ידי אביו ואמו. ובנוסף שהנביאים עצמם יחפשו תירוצים כדי להתגונן ולומר שהם כלל אינם נביאים.

מדוע הגאולה כוללת את הסרת הנביאים? הפרשנים מסבירים שהכוונה להסרת נביאי השקר. מרכיב דומיננטי בקשיים הרוחניים לאורך הבית הראשון הוא ההתמודדות עם נביאי השקר שמדברים לעם בשם ה' ונותנים להם מסרים מרגיעים שמונעים כל אפשרות לתיקון רוחני, ובמיוחד כפי שראינו בספר ירמיהו. ואם כן, זכריה בפרקנו מנבא על הסרת נביאי השקר לעתיד לבוא.

אבן כספי על הפרק שלנו לוקח את הדברים צעד אחד קדימה. נצטט מלשונו: "ובכלל יעד זה הנביא לנו לעת בא משיחנו, כי לעולם לא לנו עוד נביא כלל, לא נביאי אמת ולא נביאי שקר, וזה יהיה סבת קיומנו לעד, כי בסבת נביאי האמת יתעוררו הרעים להדמות להם, כמו שיאמר עוד: ולא ילבשו אדרת שער וגו׳, אם כן אין טובה לנו, בהעדר שם נביא מכללנו, אבל היה יותר טוב אם היה אפשר שיהיו שם כלם נביאי האמת והצדק".

הוא מסביר כאן שתופעת נביאי השקר היא מחיר הכרחי של קיומם של נביאי אמת. ברגע שיש נביאי אמת שמילותיהם שוות כל כך הרבה – ברור שיהיו כאלה שירצו לומר שהם נביאים, למרות שהם אינם. אם כן, כדי להסיר את תופעת נביאי השקר צריך להסיר גם את נביאי האמת. לא זו בלבד, אבן כספי אף מצהיר ש"זו סיבת קיומנו לעד"! לטענתו, קיומו של עם ישראל לאורך הדורות התאפשר רק בזכות היעלמות הנבואה. דבריו של אבן כספי מרתקים ודומה שיש עוד הרבה מה לחשוב על משמעותם. ננסה להציע פתיחה לכיוון: כאשר יש תופעה של נבואה וממילא תופעה של התחזות לנבואה - כל רעיון שעולה במוחו של מישהו, מוצא את דרכו להפוך ל"נבואה" וממילא להיות מקודם בכל הכוח. כך לאט לאט החברה מתפוררת: נוצרת חברה שבה לא רק שכל אחד טוען שהאמת אצלו, אלא כל אחד גם טוען שה' התגלה אליו והורה לו כיצד לפעול. מהרגע שהנבואה נעלמת, אף אחד כבר לא יכול לטעון לבלעדיות על האמת. הדיון הדתי הופך לדיון של חכמים שנעשה בבית המדרש. כאשר יש מחלוקת, הצדדים נדרשים להביא טיעונים ולענות לטיעוניהם של החולקים, ולא רק לטעון "כך ה' אמר לי". ובסופו של דבר, המחלוקת מוכרעת על פי הרוב. כך ניתן לייצר חברה יציבה לאורך זמן. ומיותר לציין עד כמה הדברים נוגעים אלינו - השאלה כיצד לנהל מחלוקות ומה קורה בחברה שבה כל אחד בטוח שהאמת המוחלטת נמצאת אצלו, רלוונטית מאוד גם בימים אלה.

בכל אופן, נראה שהעלאת הנושא של היעלמות הנבואה נעשית בזכריה שלא במקרה. אנחנו נמצאים ממש בנביאים האחרונים לפני שהנבואה נעלמת, ומדברי אבן כספי יוצא שיש בפרק שלנו איזשהי הכנה ונימוק לקראת הבאות. נסיים בשאלה נוספת למחשבה: כשתחזור הנבואה, מה יהיה הפתרון לבעיית נביאי השקר?