צפניה פרקים א-ב | רקע למהפכת יאשיהו

ספר צפניה נפתח בכותרת היסטורית ברורה מאוד – הנבואות נאמרות בתקופת יאשיהו. נזכיר, שיאשיהו הוא בנו של אמון ונכדו של מנשה – שני מלכים שמילאו את ירושלים בעבודה זרה בהיקפים חסרי תקדים ושלטו בירושלים במשך עשרות שנים. יאשיהו לעומתם מבצע טיהור יסודי מאוד של ירושלים מן העבודה הזרה שבה וכורת ברית מחודשת עם ה'. הרב יואל בן נון בשיעור המצורף שואל מניין מצא יאשיהו את העוז לבצע מהפכה וחזרה לעבודת ה'? לכאורה, אחרי עשרות שנים של שלטון עוין לעובדי ה' והשלטה שיטתית של עבודה זרה בכל מקום – היכן נשארו עובדי ה' שידריכו את יאשיהו? גם אם נשארו כאלה, סביר להניח שהם ירדו למחתרת מפני השלטון העוין. לא זו אף זו, יאשיהו מתחיל למלוך בגיל צעיר (בגיל 8) ובנעוריו החל לדרוש לה' (דה"ב לד, ג) – מניין הוא חשב על הרעיון בגיל צעיר כל כך?

הכותרת בפתיחת ספר צפניה ארוכה מאוד, ומייחסת את הנביא חמישה דורות אחורה – כותרת חריגה לפתיחת ספר נבואה: "דְּבַר ה' אֲשֶׁר הָיָה אֶל צְפַנְיָה בֶּן כּוּשִׁי בֶן גְּדַלְיָה בֶּן אֲמַרְיָה בֶּן חִזְקִיָּה בִּימֵי יֹאשִׁיָּהוּ בֶן אָמוֹן מֶלֶךְ יְהוּדָה" (א, א). לדברי הרב יואל, הייחוס הארוך והמפורט בא לומר – כן, היה מי ששרד, מי ששמר על הגחלת. ייחוסו של צפניה חוזר לימיו של חזקיה המלך, שהיה מלך צדיק ועובד ה' – והשושלת הארוכה המתוארת בפסוק אומרת שלמרות שלטונם התקיף של מנשה ואמון, הייתה במסתרים שושלת נבואה שנותרה נאמנה לה'.

נבואת צפניה בפרק א' מזהירה מפני יום ה', שעתיד להשמיד את העבודה הזרה מירושלים: "וְנָטִיתִי יָדִי עַל יְהוּדָה וְעַל כָּל יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם וְהִכְרַתִּי מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה אֶת שְׁאָר הַבַּעַל אֶת שֵׁם הַכְּמָרִים עִם הַכֹּהֲנִים" (א, ד). אם נביט בתיאור הטיהור שעשה יאשיהו, מופיעים שם ביטויים דומים: "וַיְצַו הַמֶּלֶךְ... לְהוֹצִיא מֵהֵיכַל ה' אֵת כָּל הַכֵּלִים הָעֲשׂוּיִם לבַּעַל וְלָאֲשֵׁרָה... וְהִשְׁבִּית אֶת הַכְּמָרִים" (מל"ב כג, ד-ה). הרב יואל מציע שיאשיהו שמע את נבואת צפניה, ואמר לעצמו שהוא מעדיף להיות זה שמקיים את יום ה' על העבודה הזרה, במקום להמתין ולחכות לפורענות שתבוא מה', שתהיה כואבת יותר. אם נכונים הדברים, אז נבואות צפניה הן הגורם המקדים למהפכה הדתית המופלאה של יאשיהו.

הרב יואל מראה שבנבואות צפניה אף נמצאים ביטויי מפתח מנבואותיו של ישעיהו הנביא, והדבר מחזק את הטענה שצפניה שימר מסורת נבואית מימי חזקיהו המלך – צפניה היה נצר לבית המדרש הנבואי של ישעיהו. כך למשל תיאורי יום ה' בצפניה, כמו: "יוֹם שׁוֹפָר וּתְרוּעָה עַל הֶעָרִים הַבְּצֻרוֹת וְעַל הַפִּנּוֹת הַגְּבֹהוֹת" (א, טז) מזכירים מאוד את יום ה' שבישעיהו פרק ב'. ובפרק ב' בצפניה, אנחנו מוצאים נבואה על הליכת כל הגוים אחרי ה': "וְיִשְׁתַּחֲווּ לוֹ אִישׁ מִמְּקוֹמוֹ כֹּל אִיֵּי הַגּוֹיִם" - בדומה לנבואותיו של ישעיהו על ההליכה העתידית של כל הגויים אחרי ה'. אפילו שליחת מנחה מעבר לנהרי כוש מוזכרת: "מֵעֵבֶר לְנַהֲרֵי כוּשׁ עֲתָרַי בַּת פּוּצַי יוֹבִלוּן מִנְחָתִי" (ג, י) בדומה לישעיהו (יח, א). ניתן להוסיף לכך שבדומה לישעיהו – שבתחילת הספר מתאר את יום ה' הצפוי לבוא על יהודה וירושלים, ובהמשך מתאר את יום ה' הצפוי לבוא על העמים במשאות העמים, כך בצפניה – פרק א' מתאר את יום ה' הצפוי לבוא על ירושלים, ופרק ב' מתאר את יום ה' הצפוי לבוא על פלשת, מואב, כוש ואשור.