יונה פרק א | ויקם יונה לברוח מלפני ה'

ספר יונה הוא סיפורו של נביא שמתנגד לשליחות הנבואית שלו. הספר נפתח בציווי נבואי קלאסי – "קוּם לֵךְ אֶל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה וּקְרָא עָלֶיהָ", אך אחרי שהפסוק פותח "וַיָּקָם יוֹנָה" בהתאם לציווי, הציפיות נשברות והתנ"ך ממשיך: "לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי ה'". 

הפתיחה מעוררת שתי שאלות שצריך להתמודד איתן: למה יונה התנגד ולמה הוא חשב שהבריחה תצליח לו.

למה יונה מתנגד לשליחות: מרבית הפרשנים מציעים שהתנגדותו של יונה קשורה בנמענים של הנבואה. על אף שבספר לא מוסבר מי זו נינווה, בתור לומדי תנ"ך אנחנו יודעים שנינווה היא בירת אשור – האימפריה העוצמתית שהשמידה את ממלכת ישראל והחריבה את רובה של ממלכת יהודה. יונה מסרב להזהיר אותה בחורבן מפני שהוא מעוניין שהיא תמשיך ברשעתה. אם הם ימשיכו ברשעתם הם יחרבו, או לפחות לא יהוו קיטרוג על עם ישראל שלא שומעים לנביאיו. בשיעור שהעביר בישיבה, ד"ר יושי פרג'ון מצביע על החסרון בפרשנות כזו: היא משתמשת בידע שלא מופיע בספר, ואולי אפשר אפילו להגיד שהוא מושמט בספר. אמנם יונה בן אמיתי עצמו מופיע גם בספר מלכים (מל"ב יד, כה), אבל לאורך ספר יונה אין אזכור לכך שהוא מיהודה או מישראל (ואפילו משתמשים לצורך כך בביטוי הנדיר "עברי"), אין אזכור שנינווה היא בירת אשור, אין אזכור לתקופה בה יונה פעל, ובכלל מהדרך בה הספר כתוב נראה שהוא ספר "על היסטורי" – שנועד להיות בעולם ספרותי – בכל תקופה והקשר. (כמו איוב למשל).  

אם מחפשים את הסיבה להתנגדותו של יונה בתוך הספר, אז נקבל את התשובה לכך בוויכוח שלו עם ה' בפרק ד'. אך בשלב זה, בו קראנו רק את פרק א', הספר עוד לא מסביר לנו מדוע הוא בורח. לאה פרנקל (מצורף הפרק מספרה – "עיונים בספר יונה") טוענת שזה מכוון, ועלינו לנסות לקרוא את הסיפור עד לפרק ד' בהתעלמות מהשאלה מדוע יונה בורח.  המסר של חציו הראשון של הספר הוא לא בשאלה מדוע לברוח מלפני ה', אלא בשאלה האם זה אפשרי לברוח מלפני ה'. התשובה היא לא – לא משנה מה סיבת הבריחה, לא תוכל לברוח, ולכן בכוונה לא מוזכרת סיבה. 

למה יונה חושב שיכול לברוח: המדרש (מכילתא דר"י, פסחא, פתיחתא) שואל את השאלה ומקשה מהפסוקים שמכריזים: "אָנָה אֵלֵךְ מֵרוּחֶךָ וְאָנָה מִפָּנֶיךָ אֶבְרָח... אֶשָּׂא כַנְפֵי שָׁחַר אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם:  גַּם שָׁם יָדְךָ תַנְחֵנִי וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ" (תהלים קלט, ז-י). אפשר היה לומר – היא הנותנת: כל העולם כולו למד שאי אפשר לברוח מה' רק מהסיפור של יונה, אבל הוא עודנו חשב שאפשר. אמנם בשיחה עם המלאכים יונה מביע אמונה חזקה בה' והבנה בדרכי פעולתו (יונה א, ט), ומרבית הפרשנים הולכים בדרכו של המדרש שמציע שיונה ברח מ"לפני ה'" ולא מפני ה', כלומר רצה לעזוב את הארץ כדי שלא יוכל לקבל נבואה. החסרון בפרשנות הזו היא שהיא מניחה שאין אפשרות לקבל נבואה מחוץ לארץ, ועל פי פשטות שאר התנ"ך אפשר גם אפשר. 

בשיעור הנ"ל יושי מציע הסבר אחר. הוא מציע שיונה לא באמת חשב שיוכל לברוח מפני ה', אבל הבריחה נועדה להיות "התפטרות". במקום לקום ולנוע מזרחה, הוא יורד מערבה ונוסע כמה רחוק שהוא רק יכול. כדי לומר לה' – אני לא מוכן לעשות את המשימה, ואני מתכוון לעשות כל שביכולתי כדי להתרחק ממך ומהמשימה שהטלת עלי.