הושע | פרק ט | גלות

האיום על הגלות מגיע בפרק שלנו: "לֹא יֵשְׁבוּ בְּאֶרֶץ ה'", אבל מעניין לשים לב שעיקר האיום הוא לא במצב הפיזי שמתוכנן להגיע, אלא דווקא מהבחינה הרוחנית. לא אומרים שלא ישבו בארצם, אלא שלא ישבו בארצו של ה', וההשלכות – "וְשָׁב אֶפְרַיִם מִצְרַיִם וּבְאַשּׁוּר טָמֵא יֹאכֵלוּ:  לֹא יִסְּכוּ לַה' יַיִן וְלֹא יֶעֶרְבוּ לוֹ זִבְחֵיהֶם כְּלֶחֶם אוֹנִים לָהֶם כָּל אֹכְלָיו יִטַּמָּאוּ כִּי לַחְמָם לְנַפְשָׁם לֹא יָבוֹא בֵּית ה'".

הושע מתאר את מצבם של בני ישראל כמקביל לסיפור פילגש בגבעה: "הֶעְמִיקוּ שִׁחֵתוּ כִּימֵי הַגִּבְעָה יִזְכּוֹר עֲוֹנָם יִפְקוֹד חַטֹּאותָם". סיפור פילגש בגבעה (שופטים יט־כא) הוא אחד הסיפורים המזעזעים בתולדות עם ישראל, ונחרט בזכרון האומה כשפל הגדול ביותר אליו הגענו. יתכן שההקבלה לסיפור מתרחשת בשתי מישורים: א. החטאים המוסריים – כמו בתקופה ההיא גם בימי הושע עם ישראל חוטאים בניאוף, בזנות וברצח. אם תיאור החטא הוא בניאוף וזנות, אז יש התאמה גם לסיפור הבא אותו הושע מזכיר – חטא בעל פעור (במדבר כה) ב. אין מלך בישראל – אחת הבעיות המרכזיות בסיפור הגבעה, היא האנרכיה. טעות רודפת טעות, וכל אחד עושה מה שהוא רוצה בלי שלטון מרכזי שישליט סדר בתוך הטירוף. זהו גם הסיפור בדמדומי ימיה של ממלכת שומרון. בין אם הנבואה מתקופה בה המלכים מתחלפים ומורדים אחד בשני בקצב מהיר, ובין אם בתקופה בה לא היה מלך כלל (על פי חישובי הזמנים בספר מלכים מסתבר לומר שלפני ימי המלך האחרון, הושע בן אלה, הייתה תקופה בלי מלך). 

בהמשך הפרק מגיע גם חורבן פיזי באיום על הריגת הילדים, שהופך אחר כך לאיום על עקרות שתגרום לילדים לא להוולד מלכתחילה. רוב הפרשנים מסבירים שהנביא מתפלל לרחמים שבמקום להרוג את הילדים כשהם מבוגרים, יגרום להם פשוט לא להיוולד, ואז האבלות עליהם תהיה קלה יותר. המלבי"ם מציע שמדובר על עונש במידה כנגד מידה: על חטא הניאוף והזנות מגיע לבני ישראל להיענש בכך שלא יוכלו להוליד ילדים.