ירמיהו פרק כז | המוסרות והמוטות

הכניעה לבבל. נקודה זו הוזכרה כבר בעבר, אבל הפרק שלנו שוטח את התיאולוגיה סביב רעיון הכניעה לבבל בצורה מסודרת ויסודית. ירמיהו מצטווה לקחת מוסרות ומוטות ובעזרתן להמחיש לכל אומות העולם, ובתוכן ליהודה, את הצו להיכנע למלך בבל.

הרב יעקב מדן אוהב להזכיר בהקשר של נבואה זו את רש"י הראשון על התורה המפורסם, שאומר שהתורה פותחת בבראשית כדי להצהיר שה' ברא את העולם, ומתוקף זה הוא שבחר לתת לעמו את ארץ ישראל. הרב מדן מראה שרעיון זה לקוח מנבואת ירמיהו, אבל דווקא לא לגבי זכותם של ישראל על הארץ, אלא לגבי זכותו של נבוכדנאצר על הארץ: "אָנֹכִי עָשִׂיתִי אֶת הָאָרֶץ אֶת הָאָדָם וְאֶת הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאָרֶץ בְּכֹחִי הַגָּדוֹל וּבִזְרוֹעִי הַנְּטוּיָה... וְעַתָּה אָנֹכִי נָתַתִּי אֶת כָּל הָאֲרָצוֹת הָאֵלֶּה בְּיַד נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל עַבְדִּי" (כז, ה-ו).

בימים כתיקונם, ה' הנחיל לבני ישראל את הארץ. אבל כפי שהרב מדן אומר, לבני ישראל אין זכות על הארץ אלא חובה על הארץ, וכאשר בני ישראל לא עומדים בחובתם לקיים את הברית עם הקב"ה ביושבם על הארץ – הריבונות על הארץ תינטל מהם ותינתן לאחרים, כפי שקורה בפרקנו.

נבואת המוסרות והמוטות מהווה את השלב הדרמטי ביותר בנקודת המפנה הגדולה של ספר ירמיהו. אם בחלקו הראשון של הספר, העבודה הרוחנית אליה קרא הנביא היא חזרה בתשובה שנועדה למנוע את הפורענות, נבואת המוסרות והמוטות כבר מניחה את הפורענות כעובדה מוגמרת. המצופה מן הצדיקים כעת הוא לא למנוע את הפורענות אלא ליישר איתה קו. הקב"ה מצפה ממי שמציית לדברו – להיכנע לעול מלך בבל, וכך להעביר את התקופה הקרובה. אם ישראל יקשיבו לה' וייכנעו למלך בבל, מצבם יהיה טוב יותר: "וְהַגּוֹי אֲשֶׁר יָבִיא אֶת צַוָּארוֹ בְּעֹל מֶלֶךְ בָּבֶל וַעֲבָדוֹ וְהִנַּחְתִּיו עַל אַדְמָתוֹ נְאֻם ה' וַעֲבָדָהּ וְיָשַׁב בָּהּ" – לפי הנאמר כאן, הגלות איננה גזרת גורל. הישיבה בארץ תחת שלטון נבוכדנאצר כבר נגזרה, אבל אם יקשיבו בני ישראל לירמיהו וישתפו פעולה עם שלטון בבל – הם ימשיכו לשבת בארצם.

כמובן, בנבואה זו מתמודד ירמיהו עם נביאי השקר, שאומרים בדיוק את ההפך: "וְאַתֶּם אַל תִּשְׁמְעוּ אֶל נְבִיאֵיכֶם וְאֶל קֹסְמֵיכֶם וְאֶל חֲלֹמֹתֵיכֶם וְאֶל עֹנְנֵיכֶם וְאֶל כַּשָּׁפֵיכֶם אֲשֶׁר הֵם אֹמְרִים אֲלֵיכֶם לֵאמֹר לֹא תַעַבְדוּ אֶת מֶלֶךְ בָּבֶל: כִּי שֶׁקֶר הֵם נִבְּאִים לָכֶם לְמַעַן הַרְחִיק אֶתְכֶם מֵעַל אַדְמַתְכֶם וְהִדַּחְתִּי אֶתְכֶם וַאֲבַדְתֶּם: וְהַגּוֹי אֲשֶׁר יָבִיא אֶת צַוָּארוֹ בְּעֹל מֶלֶךְ בָּבֶל וַעֲבָדוֹ וְהִנַּחְתִּיו עַל אַדְמָתוֹ נְאֻם ה' וַעֲבָדָהּ וְיָשַׁב בָּהּ" (כז, ט-יא).