ישעיהו ס"ב | למען ציון לא אחשה
הפרשנים נחלקו מי הוא הדובר בפסוק הראשון של הפרק: "לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט". האם אלו דברי ה', שמבטיח לדאוג לירושלים, ולא להפסיק עד שתיגאל, או שאלו דוןקא דברי הנביא שמתחייב להמשיך ולהתפלל על ירושלים.
השאלה אם אלו דברי ה' או דברי הנביא משפיעה גם על הדרך בה נפרש את המשך הנבואה. האם זו הבטחה של הקב"ה, שימשיך לגאול את ציון עד ש"יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ", עד שתהיה "עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת בְּיַד־ה'", ועד שלא יאמר לה עוד עזובה, או שאולי זו רק הצבת המטרות של הנביא: שימשיך להתפלל עד שיוגשמו.
בהמשך הנבואה ברור שמובאים דברי הנביא עצמו כאשר הוא מבקש משומרי חומות ירושלים להמשיך להתפלל בלי הפוגה, ו"לנדנד" לקב"ה עד שימלא את שבועתו ויגאל את ירושלים.
אחד התפקידים של הנביא הוא התפילה. נביא לא רק יודע לתת לעם את הפרשנות הא—להית למציאות, אלא מהווה צינור של תקשורת בין הקב"ה ובין עמו, ולצינור הזה יש שני כיוונים: נבואות שיורדות כלפי מטה, ותפילות שעולות כלפי מעלה.
מעבר ליכולת הנביא לתפילה שמוזכרת כבר בתורה (בראשית כ, ז), יש לו יתרון נוסף, והוא הבאת תגובת ה'. וכך מבטיח הנביא בסוף הפרק: "הִנֵּה ה' הִשְׁמִיעַ אֶל־קְצֵה הָאָרֶץ אִמְרוּ לְבַת־צִיּוֹן הִנֵּה יִשְׁעֵךְ בָּא".
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)