ישעיהו מ"ז | רדי ושבי על עפר בתולת בת בבל

הנביא עוצר מרצף הבטחות הגאולה ועובר לדבר על הצד שהשני של המטבע – נבואת פורענות על בבל. לנבואה יש מוטיבים דומים לנבואות שכבר פגשנו על בבל ועל אשור בחלק הראשון של ספר ישעיהו (י"ג, יד): בבל החזקה מתגאה וחושבת שתעמוד לעד, היא לא מבינה שכוחה ניתן לה מאת ה' ומתאכזרת לעם ישראל יותר משהייתה אמורה. כמו בנבואות האלה גם כאן ההשלכות יהיו מפלה מאת ה'.

נקודה שייחודית בנבואה הזו, היא הלעג לבטחונם של הבבלים באלילים ובחוזים: "עִמְדִי נָא בַחֲבָרַיִךְ וּבְרֹב כְּשָׁפַיִךְ בַּאֲשֶׁר יָגַעַתְּ מִנְּעוּרָיִךְ אוּלַי תּוּכְלִי הוֹעִיל אוּלַי תַּעֲרוֹצִי: נִלְאֵית בְּרֹב עֲצָתָיִךְ יַעַמְדוּ נָא וְיוֹשִׁיעֻךְ הֹבְרֵי שָׁמַיִם הַחֹזִים בַּכּוֹכָבִים מוֹדִיעִם לֶחֳדָשִׁים מֵאֲשֶׁר יָבֹאוּ עָלָיִךְ". אותם כשפים לא יוכלו להושיע לה, ואותם חוזים לא באמת יודעים את מהלך ההיסטוריה – בשונה מה' ומנביאיו. הנקודה הזו מודגשת כאן כחלק מהמהלך הכללי בפרקים האחרונים – המאבק באלילות וההבנה שרק ה' מנהל את ההיסטוריה ומסוגל להודיע מראש מה יתרחש.

הנבואה כתובה בהתייחסות בולטת למגילת איכה, ואפשר לזהות רצף משמעותי של הקבלות. אזכיר מקצתם, ומוזמנים לחפש הקבלות נוספות: בבל מכונה "בתולת בת בבל" כמו שציון מכונה "בתולת בת יהודה" (איכה א', טו) או "בתולת בת ציון" (איכה ב', יג), ראיית הערווה בפסוק ג': "תִּגָּל עֶרְוָתֵךְ גַּם תֵּרָאֶה" מקבילה ל"כׇּל מְכַבְּדֶיהָ הִזִּילוּהָ כִּי רָאוּ עֶרְוָתָהּ" (איכה א', ט) והפסוק "לֹא שַׂמְתְּ אֵלֶּה עַל לִבֵּךְ לֹא זָכַרְתְּ אַחֲרִיתָהּ" מקביל ל"טֻמְאָתָהּ בְּשׁוּלֶיהָ לֹא זָכְרָה אַחֲרִיתָהּ" (איכה א', ה).

הנביא רואה לנגד עיניו את הסבל שהמיטו הבבלים על עם ישראל, ולקראת היפוך הגלגל, השפלת הבבלים וחזרת ישראל לארצם מודיע: "נָקָם אֶקָּח וְלֹא אֶפְגַּע אָדָם: גֹּאֲלֵנוּ ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל".