ישעיהו י"א | ויצא חוטר מגזע ישי

כשהכל מסביב נראה חרב והרוס, הנביא מרים את עיניו ומתאר לעם ישראל את אחד מתיאורי הגאולה היפים בתנ"ך. הנבואה מתארת תקופה אוטופית: חוטר שיצא מבית דוד ויצמח להיות המנהיג האידיאלי, מה שמכונה בימינו – מלך המשיח. הנבואה כוללת שני חלקים: המלך עצמו והנהגתו, וקיבוץ הגלויות. 

ישעיהו מתאר איך תנוח על המנהיג המיוחל רוח ה', ועל הדרך המיוחדת בה ישפוט את העם: "וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת ה' וְלֹא לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט וְלֹא לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ". התיאור מתחבר לדברים שראינו בפרקים האחרונים שמדברים נגד הגאווה, ונגד מה שהאדם חושב שהוא יודע. המנהיג האמיתי של עם ישראל ישפוט בצדק על פי דבר ה' הישיר, ולא על פי מראה עיניו. בעזרת יכולת זו, ועמידה מוסרית איתנה, אותו מלך עתידי יתקן את החברה ויגן על החלש: "וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר לְעַנְוֵי אָרֶץ וְהִכָּה אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע"

הנבואה כוללת תיאור אוטופי מפורסם של התנהגות החיות: "וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ". הפרשנים נחלקו האם מדובר באלגוריה להתנהגות בני האדם הרשעים, שיחיו בשלום אחד עם השני, או על שינוי סדרי בראשית והתנהגות אמיתית של הטבע. השלום מגיע מידיעת ה' אמיתית שמייתרת את הצורך במאבקים, בחילוקי דעות, ובמעשים רעים: "לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים", ואותו שלום משרת מטרה אחרת שכבר ראינו בפרקים הקודמים — איסוף כל העולם סביב הקב"ה בירושלים: "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא שֹׁרֶשׁ יִשַׁי אֲשֶׁר עֹמֵד לְנֵס עַמִּים אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרֹשׁוּ וְהָיְתָה מְנֻחָתוֹ כָּבוֹד". 

החלק השני של הנבואה מתאר קיבוץ גלויות נסי, שיהווה שחזור ליציאת מצרים: "וְהָיְתָה מְסִלָּה לִשְׁאָר עַמּוֹ אֲשֶׁר יִשָּׁאֵר מֵאַשּׁוּר כַּאֲשֶׁר הָיְתָה לְיִשְׂרָאֵל בְּיוֹם עֲלֹתוֹ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם", ויביא לאיחוד סופי של עם ישראל לממלכה אחת סביב הדגל של ה': "וְנָשָׂא נֵס לַגּוֹיִם וְאָסַף נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל וּנְפֻצוֹת יְהוּדָה יְקַבֵּץ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ:  וְסָרָה קִנְאַת אֶפְרַיִם וְצֹרְרֵי יְהוּדָה יִכָּרֵתוּ אֶפְרַיִם לֹא יְקַנֵּא אֶת יְהוּדָה וִיהוּדָה לֹא יָצֹר אֶת  אֶפְרָיִם". ברכת 'מקבץ נדחי ישראל' בתפילת העמידה מבוססת על הפסוקים שלנו ועל הרעיון הזה: ה' יעלה אותנו לארץ סביב הדגל שלו – "שא נס לקבץ גלויותנו". מסיבות ברורות, כל הפרק נבחר לשמש כהפטרה של יום העצמאות.