מלכים א | פרק ו | תפקיד המקדש

הפרק שלנו פותח את תיאור המקדש וכליו. לעתים אנחנו נוטים לקרוא את התיאורים ברפרוף ובחוסר תשומת לב, אך בשיעור מימי העיון הרב מנשה וינר עומד על כמה פרטים מרתקים שחשוב לשים לב אליהם, ומציע מהלך משמעותי להבנת הרעיון של הקמת המקדש. 

התנ"ך מתאר את הבניין, מגיע גם לתיאור קודש הקודשים שמכונה דביר, ובמהלך התיאור מזכיר מזבח: "וְלִפְנֵי הַדְּבִיר עֶשְׂרִים אַמָּה אֹרֶךְ וְעֶשְׂרִים אַמָּה רֹחַב וְעֶשְׂרִים אַמָּה קוֹמָתוֹ וַיְצַפֵּהוּ זָהָב סָגוּר וַיְצַף מִזְבֵּחַ אָרֶז" ושוב בהמשך "וְאֶת־כָּל־הַבַּיִת צִפָּה זָהָב עַד־תֹּם כָּל־הַבָּיִת וְכָל־הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר־לַדְּבִיר צִפָּה זָהָב׃"

אין מזבח בקודש הקודשים, וכל הפרשנים מסבירים שמדובר על מזבח הזהב (מזבח הקטורת) שעומד בהיכל מול קודש הקודשים. מעבר לכינוי החריג, ומעבר לכך שמכניסים את התיאור שלו בתוך רצף התיאור של קודש הקודשים עצמו, עצם האיזכור שלו בפרק ו' מפתיע. שאר כל הכלים, וביניהם גם מזבח הזהב שוב, יוזכרו בפרק ז. פרק ו מדבר על הבניין, ופרק ז (לאחר ההפסקה בשביל העיסוק בבית המלך) מדבר על הכלים: "וַיַּ֣עַשׂ שְׁלֹמֹ֔ה אֵ֚ת כָּל־הַכֵּלִ֔ים אֲשֶׁ֖ר בֵּ֣ית ה' אֵ֚ת מִזְבַּ֣ח הַזָּהָ֔ב וְאֶת־הַשֻּׁלְחָ֗ן אֲשֶׁ֥ר עָלָ֛יו לֶ֥חֶם הַפָּנִ֖ים זָהָֽב׃" (ז, מ"ח). בספר דברי הימים אנחנו נראה שמזבח הזהב חוזר למקומו הטבעי עם כל שאר הכלים בהיכל. 

לעומת מזבח הזהב שמקבל קידום, בספר מלכים לא מוזכרת עשיית מזבח הנחושת עליו היו מקריבים את הקרבנות. בפרק ז מסופר שמזבח הנחושת היה קטן מדי בשביל להכיל את הקרבנות שרצו להקריב עליו, ושלמה נאלץ להקריב על הקרקע: "בַּיּוֹם הַהוּא קִדַּשׁ הַמֶּלֶךְ אֶת־תּוֹךְ הֶחָצֵר אֲשֶׁר לִפְנֵי בֵית־ה' כִּי־עָשָׂה שָׁם אֶת־הָעֹלָה וְאֶת־הַמִּנְחָה וְאֵת חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים כִּי־מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר לִפְנֵי ה' קָטֹן מֵהָכִיל אֶת־הָעֹלָה וְאֶת־הַמִּנְחָה וְאֵת חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים". הפרשנים מציעים שהוא לא בנה מזבח חדש, אלא לקח את המזבח של המשכן, שאכן היה קטן יחסית. בספר דברי הימים אנחנו כן נשמע על עשיית מזבח נחושת חדש גדול פי 16 מהמזבח של המשכן (דה"ב ד, א), ומזבח הזהב יוזכר במקומו המתאים - בהיכל מול קודש הקודשים.  

לאורך השיעור הרב וינר מזכיר פערים נוספים שלא נזכיר כאן, ולפני שנעבור לתשובה ולרעיון המרכזי – הקדמה בעניין המקדש:

יש מחלוקת משמעותית בין הראשונים מהו המוקד של המשכן/המקדש. הרמב"ן (רמב"ן על התורה שמות כה) מדגיש את הארון שבקודש הקודשים, שהוא מוקד גילוי השכינה, והרמב"ם את המזבח ועבודת הקרבנות (ספר המצוות מצוות עשה כ). בעומק המחלוקת טמונה השאלה האם המוקד הוא בשכינה שיורדת מלמעלה למטה ושוכנת בתוך בני ישראל, ובתנועה מלמעלה למטה, או בתפקיד של בני האדם במקדש בהקרבת קרבנות מלמטה למעלה (להרחבה עיינו בספר קדושת אביב עמ' 431־432). המחלוקת הזו מלווה את כל העיסוק במקדש או בכליו, והרב וינר טוען שהיא בדיוק הפער בין ספר מלכים לספר דברי הימים. 

בספר מלכים המוקד הוא בשכינה. למזבח הקטורת תפקיד חשוב בחיבור השכינה והמקדש. בפרשיות המשכן אנחנו קוראים בפרשת תרומה על כל הכלים, עוברים לדבר על העובדים במשכן, ולאחר פסוקים שנראים כפסוקי סיכום שעוסקים בהשכנת השכינה התורה כאילו נזכרת לתאר את מזבח הקטורת. הסיבה היא שהקב"ה מתגלה בשכינה, ולכן מזבח הקטורת בספר מלכים הוא משמעותי כל כך שהוא נחשב כחלק מהבניין ואנחנו מנסים לשייך אותו לקודש הקודשים, ומזבח העולה מצומצם וכמעט ולא מוזכר. בספר דברי הימים המוקד משתנה, מזבח הקטורת מצטמצם ומזבח העולה מקבל מקום משמעותי. 

ברמה הלמדנית מסתבר להגיד שאלו ואלו דברי א–להים חיים, שיש במקדש גם מזה וגם מזה, ויהי רצון שהקב"ה יכונן את בית חיינו וישיב את שכינתו בתוכנו, וישיב את העבודה לדביר ביתו ואת אישי ישראל ותפילתם מהרה באהבה יקבל ברצון.

מוזמנים לשמוע את השיעור המלא באתר התנ"ך.