שמואל ב | פרק י"ח | קרב מרד אבשלום

המרד מוכנע בהצלחה ופעם נוספת ידו של דוד על העליונה נגד אויביו. נעיר לגבי כמה נקודות שניתן לשים אליהן לב בפרק: 

1. אסטרטגיית המלחמה: עם דוד ברחו מירושלים יחידות העלית, וכנראה שעמד לרשותו צבא מיומן יותר, אבל קטן הרבה יותר. לכן דוד לא היה יכול לכבוש את הארץ מחדש בעבר הירדן המערבי, ונאלץ לחכות בסוג של מארב, כך שיהיה בהגנה ויבחר את מיקומו של הקרב באופן שיאפשר לו לנצל את יתרונותיו של הכוח הקטן. הצבאות נפגשו באיזור מיוער שקשה לצבא גדול עם אגפים רבים לעבוד בו במקביל, וכך הכוחות של אבשלום נותקו אלו מאלו. הכוחות נותקו ברמה כזו שאפילו מנהיג המרד שנתפס בעץ נשאר שם לבדו מנותק מכוח שיגן עליו. 

2. לאט לי לנער אבשלום:  לאורך הסיפור אבהותו של דוד מאוד נוכחת והביטוי "בני" חוזר פעמים רבות. דוד מתמודד עם מתח בין הצורך להתייחס לאבשלום כאויב, לבין עובדת היותו בנו האהוב. כאשר הוא מצווה על השרים שלא לפגוע באבשלום הוא משתמש בביטוי "נער" ובכך מעיד שהוא רואה באבשלום את מי שעשה מעשה נערות שובב, ולא מורד רוצח ואנס. העם ששומע את הציווי כבר לא מכנה אותו ככה ומתייחס אליו פשוט כ'אבשלום': "לְאַט־לִי לַנַּעַר לְאַבְשָׁלוֹם וְכָל־הָעָם שָׁמְעוּ בְּצַוֹּת הַמֶּלֶךְ אֶת־כָּל־הַשָּׂרִים עַל דְּבַר אַבְשָׁלוֹם". גם ההחלטה של יואב להרוג את אבשלום בסופו של דבר נובעת מאותה תפיסה: אבשלום איננו בן, אלא אויב. 

3. הקבלה לעקידה: יש מספר מקבילות לסיפור שלנו. למשל הקבלה למעשה העקידה: בשני הסיפורים יש אב שעומד לאבד את בנו האהוב, בשניהם מישהו מנסה לעצור את הפגיעה בלשון "אל תשלח", ובשניהם מי שנהרג בסוף נמצא אחוז בסבך. מקבילה לשונית בולטת (מוזמנים למצוא מקבילות נוספות) היא בתיאור של יואב שחושך את החיים של עם ישראל שנלחם, ולכן תוקע בשופר לעצירת הלחימה, לעומת אברהם שלא חשך את בנו. ההבדל מדגיש את הרעיון של ההקבלה: לעומת אברהם שמוכן להקריב ולפגוע בבנו אהובו בשביל הקב"ה, דוד חושך את בנו, לא טיפל בו חינוכית ועדיין מרחם עליו ולא מוכן להיאבק בו, והמחיר הוא אובדן חיים של עם ישראל. 

4. הקבלה לבשורת נפילת הארון: גם בסיפור מותו של עלי, המנהיג יושב בפתח השער וממתין לבשורה. בשני הסיפורים מדובר על אבות שלא טיפלו בילדים שלהם בזמן, ובסופו של דבר גם הילדים שלהם וגם הם עצמם שילמו על כך את המחיר.