שופטים ג | הגויים שה' הותיר לנסות בם את ישראל

הגוים שה' הותיר לנסות בם את ישראל: פרק ג' בתחילתו ממשיך את הנקודה בה מסתיים פרק ב': ה' מותיר בארץ גוים שבני ישראל לא יצליחו להוריש. יש כאן נקודה מעט מבלבלת: אי-ההורשה של גויי הארץ היא גם חטא (אי-מימוש הציווי לרשת את הארץ ולא להותיר בה כל נשמה), גם עונש (כפי שעולה מסוף הפרק הקודם) וגם ניסיון להמשך (כפי שפרקנו ופרק ב' מציינים). ונראה שאכן הדברים גוררים אחד את השני: ה' ציווה את עמ"י להוריש את כל גויי הארץ כדי שלא יושפעו מתרבות עמי כנען. משעה שהם לא עושים זאת ומשאירים בארץ גויים – ההישארות הזו היא גם עונשם וגם ניסיונם של ישראל: עונש בשל הצרות הצבאיות שנפגוש לאורך ספר שופטים, וניסיון בכך שנוצר כאן מבחן תמידי: האם ישראל ישארו נאמנים לה' גם בשכנותם של עובדי עבודה זרה. בין הניסיון לעונש נוצר קשר הדוק שהרי בכל פעם שעם ישראל עוזב את ה' ומושפע מגויי הסביבה, הוא מעניש אותם על ידי אחד מגויי הסביבה המשעבד אותם.

בסיום הפסקה הפותחת את פרקנו מופיע פסוק עגום: "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יָשְׁבוּ בְּקֶרֶב הַכְּנַעֲנִי הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי" בני ישראל לא כבשו את הארץ, אלא התיישבו כמיעוט בקרב עמי כנען (שימו לב כמה התיאור הזה הפוך מן האווירה של ספר יהושע!). גם ההשלכה הדתית בעייתית ועגומה: "וַיִּקְחוּ אֶת בְּנוֹתֵיהֶם לָהֶם לְנָשִׁים וְאֶת בְּנוֹתֵיהֶם נָתְנוּ לִבְנֵיהֶם וַיַּעַבְדוּ אֶת אֱלֹהֵיהֶם" - התהליך ממנו הזהירה התורה בספר דברים (דברים ז, ב-ד).

פרשיית אהוד בן גרא ועגלון מלך מואב: פרשיה זו נתמעטה מאוד בתיאוריים גיאוגרפיים וצבאיים, ומנגד היא משופעת בתיאורים גרפיים נרחבים מאוד, כמו למשל התיאור המאוד לא-נעים של מיתת עגלון. מה פשר התופעה הזו ביחס להבנת הפרשייה? מצורף מאמרו של פרופ' יהודה אליצור שעומד בהרחבה על התופעה הזו בפרשייתנו ומציע שאופן תיאור זה של הפרשייה מדגיש את היד הא-לוהית בהתגלגלות הניצחון על מואב, שכלל צירופי מקרים רבים שהועילו לניצחון מוחץ. מסר זה קריטי לנקודה בה אנו נמצאים בספר שופטים, שהרי שאלת המפתח היא האם עם ישראל יכיר בכך שניצחונו מגיע מאת ה'. ד"ר נריה קליין (https://did.li/DoyCN) עמד על כמה ביטויים בפרשייה שיש בהם כפל משמעות, ומראה שביטויים אלה מדגישים גם הם את אותו המסר על ידי אהוד בעצמו – ההדגשה שהישועה באה מאת ה'.