מדרכי "לשון נופל על לשון" במקרא

 

מתוך מגדים - ביטאון לענייני מקרא - גיליון לה (ניסן תשס"ב)  - הוצאת תבונות

ולדרכי המליצה במקרא: עמוס חכם לוקט מספר דוגמות לתופעה סגנונית מיוחדת במקרא: שתי פרשיות מקבילות, שבאחת מהן נאמר עניין מסוים השונה מצד אחד מהעניין שנאמר בחברתה, ועם זאת הוא גם משלים אותו. 

*****

מ"ד קאסוטו מעיר בפירושו לשמות י"ז, יג[1], שיש 'משחק מילים'[2] בדברי התורה על מלחמת עמלק. בשמות י"ז, יג נאמר: "ויחלש יהושע את עמלק", ובדברים כ"ה, יח נאמר: "ויזנב בך כל הנחשלים אחריך". קאסוטו רואה בזאת אסמכתא לשיטתו הכללית שלפיה קדמה לתורה שירת עלילה, ובשירה ההיא, לפי השערתו, היו הלשונות האלה כתובים ברצף אחד, בצורה מעין זו: 'ויזנב עמלק את הנחשלים // ויבוא יהושע ויחלוש את עמלק'.[3]

נראה בעינינו, שהטענה שיש כאן לשון נופל על לשון בכוונה תחילה היא אמתית. אפשר לחזק עוד טענה זו בעובדה ששתי התיבות האלה - "ויחלש", הנחשלים" - יחידאיות הן במקרא. השורש חל"ש מצוי פעמים אחדות במקרא, אבל בצורה הזאת ובמשמעות הזאת אינו מצוי אלא כאן. השורש חש"ל נמצא כאן בפעם היחידה בעברית שבמקרא.[4] בארמית שבדניאל הוא נמצא פעם אחת (דניאל ב', מ).[5] ואף על פי כן, אין כאן, לדעתנו, אסמכתא להשערה על שירת עלילה קדומה. דיינו אם נקבע שיש לפנינו תופעה, שכמדומה עדיין לא עמדו עליה בבירור: שתי פרשיות מקבילות אחת לחברתה, ובאחת מהן נאמר עניין מסוים, השונה מצד אחד מהעניין שנאמר בפרשה המקבילה, ועם זאת הוא גם משלים אותו, באמצעות 'לשון נופל על לשון'. ויש לשער שהפרשה נכתבה מתוך הנחה שהקורא מכיר את הפרשה המקבילה, ועל כן לשון הנופל על לשון הפרשה המקבילה, עשוי להעיר את תשומת לב הקורא על ההשלמה לפרשה ההיא וגם על השינוי שבתוכן, מלבד זה שהדבר הוא קישוט ספרותי נאה.[6] ובדוגמה שלפנינו, הקורא בחומש דברים שעמלק זינב את "הנחשלים" עשוי להיזכר שבחומש שמות נאמר "ויחלש", ויצרף את הדברים. עמלק זינב את הנחשלים ויהושע השיב גמולו: "ויחלש".

לפי שעה מצאנו עוד שתי דוגמות כאלה:

בברכת יעקב ליוסף נאמר:

מֵאֵל אָבִיךָ וְיַעְזְרֶךָּ                       וְאֵת שַׁדַּי וִיבָרֲכֶךָּ

בִּרְכֺת שָׁמַיִם מֵעָל                      בִּרְכֺת תְּהוֹם רֺבֶצֶת תָּחַת

בִּרְכֺת שָׁדַיִם וָרָחַם.

בִּרְכֺת אָבִיךָ גָּבְרוּ עַל בִּרְכֺת הוֹרַי     עַד תַּאֲוַת גִּבְעֺת עוֹלָם      (בראשית מ"ט, כה-כו).

ובברכת משה לשבט יוסף נאמר:

מְבֺרֶכֶת ה' אַרְצוֹ

מִמֶּגֶד שָׁמַיִם מִטָּל                      וּמִתְּהוֹם רֺבֶצֶת תָּחַת.

וּמִמֶּגֶד תְּבוּאֺת שָׁמֶשׁ                   וּמִמֶּגֶד גֶּרֶשׁ יְרָחִים.

וּמֵרֺאשׁ הַרֲרֵי קֶדֶם                      וּמִמֶּגֶד גִּבְעוֹת עוֹלָם.

וּמִמֶּגֶד אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ                    וּרְצוֹן שֺׁכְנִי סְנֶה                  (דברים ל"ג, יג-טז).

במסגרת זו אין מקום לדיון מפורט בפירוש הפסוקים האלה. נעיר רק מה שנחוץ לענייננו על השינויים בין שתי הברכות המקבילות.

יעקב מברך בשם אלוהי האבות "אל שדי", ואילו משה מברך בשם שנתגלה לו בסנה - שם הוי"ה.

"ברכת שָׁדַיִם ורחם" של יעקב - אפשר שזאת ברכה לעדרי הבהמות, וזה מתאים ליעקב ובניו שהיו מגדלי צאן ובקר. ואפשר שהיא ברכה לפרייה ורבייה של האדם, של שבט יוסף, וזה מתאים לברכת האב המברך את צאצאיו, וגם לברכה בשם "אל שדי".[7] וגם מסתבר שיש כאן לשון נופל על לשון פעמיים: שדי - שדים; שמים - שדים. ומסתבר שאמנם נאמרה הברכה מלכתחילה במשמעות הכפולה, והיא כוללת גם את עדרי הבהמות וגם את בני האדם.[8]

"ברכת הורי" של יעקב נאמר במשמעות כפולה. בהמשך אל הקודם "הורי" במשמעות 'הורים' ומתאים ל"ברכת אביך", ובהקשר למה שבא לאחר מכן "הורי" במשמעות 'הרים' ומצטרף אל "עד" ומתאים לתקבולת "גבעות עולם".[9] השווה חבקוק ג', ו: "ויתפצצו הררי עד שחו גבעות עולם".

ברכת משה נאמרת לבני ישראל ההולכים להתנחל בארץ, לאכול מפרייה ולשבוע מטוב אדמתה, ועל כן היא משמיטה את הברכה לעדרים ומטעימה את הברכה ליבול. הברכה לריבוי האדם נאמרת בלשון שונה מלשון יעקב: "והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה".[10] ברכת משה אינה ברכת האב, ועל כן נאמר בה "הררי קדם" במקום 'הורי עד'.[11]

בברכת יעקב נאמר:

בִּרְכֺת שָׁמַיִם מֵעָל                      בִּרְכֺת תְּהוֹם רֺבֶצֶת תָּחַת.

בברכת משה נאמר:

מִמֶּגֶד שָׁמַיִם מִטָּל                      וּמִתְּהוֹם רֺבֶצֶת תָּחַת.

משה מטעים את ברכת היבול, ובמקום המילים הכלליות "ברכת... מעל" הוא אומר מילים מפרטות: "ממגד... מטל". ויש לשים לב לצורות התקבולות השונות ולשינוי המשמעות הנגרם על ידי זה: בברכת יעקב תקבולת ישרה: שמים || תהום, מעל || תחת, ו"תהום" במשמעות 'העומק'. בברכת משה תקבולת כיאסטית: שמים || תחת, מטל || תהום, ו"תהום" במשמעות 'מים'.

מעל/מטל הם גם לשון נופל על לשון. רשאים אנו לשער שברכת משה מניחה שברכת יעקב מוכרת לקורא או לשומע, והוא יבחין בלשון הנופל על לשון ויצרף במחשבתו את שני הלשונות ויבין כך: מגד מברכת טל השמים מעל.[12] והשווה גם לבראשית כ"ז, לט: "ומטל השמים מעל".

והואיל והגענו לכך, נציע שאף על פי שנשמטה בברכת משה הקבלה לברכת יעקב "ברכת שדים ורחם", יש לה רמז דק בלשון ברכת משה: "ממגד גרש ירחים". "ירחים" בלשון רבים מקביל כאן ל"שמש" בלשון יחיד, אולי משום שהירח מופיע לעינינו בצורות שונות. אבל ירחים שבברכת משה הוא לשון נופל על לשון למילה "ורחם" שבברכת יעקב, והמצרף את הדברים עשוי להבין "ירחים" גם במשמעות ירחי לידה.[13] וכך תורם האמצעי הספרותי של הלשון הנופל על הלשון להבנה מעמיקה יותר של משמעות הברכות.

* * *

במזמור הפתיחה של תהילים נאמר:

וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם

אֲשֶׁר פִּרְיו יִתֵּן בְּעִתּוֹ

וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל

וְכֺל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ    (תהילים א', ג).

ובנבואת ירמיהו נאמר:

וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם

וְעַל יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו

וְלֹא ירא [יִרְאֶה קרי] כִּי יָבֺא חֺם

וְהָיָה עָלֵהוּ רַעֲנָן וּבִשְׁנַת בַּצֺּרֶת לֹא יִדְאָג

וְלֹא יָמִישׁ מֵעֲשׂוֹת פֶּרִי    (ירמיהו י"ז, ח).

מו"ר מאיר וייס ז"ל כבר עסק ביחס בין שני הקטעים המקבילים הללו ובמשמעות המיוחדת של כל אחד מהם,[14] ואנו נעסוק כאן בפרטים אחדים שאינם נוגעים בגוף דבריו.

השורה הראשונה בתהילים - "והיה כעץ שתול על פלגי מים" - מתאימה לשתי השורות הראשונות בירמיהו - "והיה כעץ שתול על מים || ועל יובל ישלח שרשיו". התבה "פלגי" הושמטה מן השורה הראשונה בירמיהו, ובמקומה באה שורה שנייה - "ועל יובל ישלח שרשיו".[15] השורה השנייה והשורה הרביעית שבתהילים נתאחדו בשורה הששית שבירמיהו: "אשר פריו יתן בעתו... וכל אשר יעשה יצליח" - "ולא ימיש מעשות פרי". והשורה השלישית שבתהילים - "ועלהו לא יבול" - הורחבה לשלוש שורות בירמיהו: "ולא יראה כי יבֺא חם || והיה עלהו רענן || ובשנת בצרת לא ידאג". שורות אלה מרחיבות את הדיבור על גורלו הטוב של העץ, הניכר לעין בנאמר בשורה האמצעית משלוש השורות המרחיבות - "והיה עלהו רענן". ובתורת הקדמה והכנה לשלוש השורות האלה, נאמר בשורה הקודמת להן "ועל יובל", שהוא לשון נופל על לשון לשורה "ועלהו לא יבול" שבתהילים. ורמז יש כאן: כדי שהעלה לא יבול, צריכים השורשים להיות משולחים על יובל.

ואפשר שתופעה זו שמצאנו לפי שעה שלוש פעמים במקרא בשתי פרשיות מקבילות ומתייחסות זו לזו, היא בכלל מה שאמרו חז"ל: "דברי תורה צריכין זה לזה שמה שזה נועל זה פותח" (תנחומא חוקת נב, מהד' בובר עמ' סה), "דברי תורה עניים במקומן ועשירים במקום אחר" (ירושלמי ראש השנה פ"ג, נח ע"ד), אף על פי שבמקורם דברי חז"ל מוסבים על עניינים מסוג אחר.