סעודת פורים, מתנות לאביונים ומשלוח מנות | 2

מתנות לאביונים

כפי שהסברנו בשיעור הקודם, המגילה מתייחסת להוראת מרדכי ליהודים 'לעשות אותם [את ימי הפורים] ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים' (אסתר ט, כב).

הרב יאיר בכרך (1639-1702, מחבר הספר 'חוות יאיר') כותב בחיבורו 'מקור חיים' כי יש לקיים את מצוות משלוח המנות לפני קיום מצוות מתנות לאביונים, כיוון שהפסוק עצמו מציין את משלוח המנות לפני מתנות לאביונים (מקור חיים אורח חיים תרצה).

אמנם, אחרים חולקים (למשל, ראו אצל ר' בצלאל שטרן, בצל החכמה ו, פא). בעל היסוד ושורש העבודה (יב, ו) וכן ר' יעקב עמדין (בסידורו) כותבים כי יש לתת את המתנות לאביונים עוד לפני תפילת שחרית של יום הפורים!

הטור והשולחן ערוך (תרצד-ה) מפרטים אודות הלכות מתנות לאביונים לפני הלכות משלוח מנות – עובדה שיכולה לרמז כי לשיטתם יש לתת קודם כל מתנות לאביונים.

בנוסף לכך, הרמב"ם כותב את הדברים הבאים:

מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובשלוח מנות לרעיו, שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים, שהמשמח לב האומללים האלו דומה לשכינה. (הלכות מגילה ב, יז)

הגמרא מלמדת אותנו כי מצוות 'מתנות לאביונים' כרוכה במתן של שתי 'מתנות' לשני אנשים שונים – וכפי שמסביר רש"י – 'שתי מתנות לשני בני אדם' (מגילה ז ע"א).

מה המינימום שיש לתת עבור כל 'מתנה'? הריטב"א כותב כי צריך לתת לפחות שתי פרוטות (מטבעות), מטבע אחד עבור כל מתנה (ריטב"א מגילה ז ע"א). באופן דומה, רש"י טוען כי אין סכום מינימלי עבור מתנות לאביונים כיוון שזהו למעשה סוג של צדקה, ולכן כל אחד צריך לתת כנדבת ליבו (רש"י, שו"ת רצג; שיבולי הלקט רב).

אחרים מחייבים לתת סכום משמעותי יותר למתנה זו (ראו מהרש"א, חידושי אגדות מגילה ז ע"א). בעל השערי תשובה מצטט את פסיקת הזרע יעקב, שמכריע כי הסכום המינימלי הינו שלוש ביצים, דהיינו סכום השווה לערכה הכספי של סעודה קטנה (שערי תשובה תרצה, א).

הרמב"ם כותב כי אדם יהיה רשאי לתת כסף או אוכל כדי לקיים את מצווה זו (הלכות מגילה ב, טז). האור שמח מוסיף ואומר כי אין לתת בגדים (אור שמח שם).

הטורי אבן (מגילה ז ע"א) כותב כי למרות שאפשר לתת אוכל ממש, הגמרא מציינת כי עדיף לתת כסף. הוא מעיר כי אחת הסיבות שהמגילה לא נקראת בשבת קשורה לבעיה שיש בנתינת כסף עבור מתנות לאביונים בשבת (מגילה ד ע"א) – דבר שמוכיח בבירור כי עדיף לתת כסף עבור קיום מצווה זו.

מי נחשב לאביון לעניינה של מצווה זו? בהתבסס על ההגדרה הסטנדרטית של אדם עני שרשאי לקחת מכספי קופת הצדקה הציבורית (שולחן ערוך יורה דעה רנג, ב), מי שאינו מסוגל לפרנס את עצמו ומשפחתו או אדם שנצרך להוצאות גדולות עבור טיפול רפואי או צרכים חיוניים אחרים, רשאי לקבל מתנות לאביונים (ראו פסקי תשובות תרצד, ב). הרמב"ם (הלכות מגילה ב, טז) והשולחן ערוך (תרצד, ג) פוסקים כי בפורים איננו חושדים באנשים שמבקשים צדקה כמו בשאר ימות השנה ולכן ניתן לתת מתנות לאביונים ביום זה לכל מי שפושט את ידו.

הרמב"ן (מובא בנימוקי יוסף בבא מציעא מח ע"ב), הטור (תרצד) והשולחן ערוך (שם ג), כתבו כי אפשר לתת מתנות לאביונים הן ליהודים והן לגוים על מנת למנוע 'איבה'. אמנם, במחזור ויטרי מובאת ביקורתו החריפה של רש"י כלפי אנשים שנותנים מתנות לאביונים לעובדיהם הגויים בפורים (מחזור ויטרי רמה).

השולחן ערוך פוסק כי מי שלא נתקל בעני במהלך חג הפורים יוכל להניח בצד סכום כסף ולתת אותו לאחר חג הפורים (שולחן ערוך תרצד, ד).

נהוג להפריש סכום כסף ולמסור אותו לגבאים שמשמשים כשליחים לחלוקת מתנות לאביונים ביום פורים. הרב יוסף אנגל טוען כי זהות הנותן חייבת להיות ידועה למקבל כיוון שהפסוק מתאר את המתנות לאביונים כ'מתנה', מצב שבו בדרך כלל הנותן מצפה שהמקבל יידע כי המתנה הגיעה ממנו (גיליון הש"ס שבת י ע"ב). אמנם, אחרונים נוספים דוחים את טענה זו ואף מעדיפים לשמור על אנונימיות התורם.

אין לתת מתנות לאביונים מכסף שכבר הופרש למעשר כספים (ראו רמ"א יורה דעה רמט, א). באופן דומה, אין לתת מתנות לאביונים כתשלום חוב או כדי לשלם לאדם שבדרך כלל היה נותן לו מתנה (ערוך השולחן תרצד, ד). אמנם, אדם שכבר יצא ידי חובה באמצעות נתינת הסכום המינימלי של מתנות לאביונים, יוכל להוסיף לסכום זה ממעשר הכספים שלו כדי להגדיל את הסכום המקורי או את מספר הנמענים (הרב עובדיה יוסף, יחווה דעת א, פז).

ראוי לציין כי מתן צדקה פעמים רבות מתלווה למצוות השמחה. הרמב"ם כותב כי:

וכשהוא אוכל ושותה חייב להאכיל לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האומללים. אבל מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה, הוא ובניו ואשתו, ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש – אין זו שמחת מצוה אלא שמחת כריסו. (הלכות יום טוב ו, יח).

שילוב אנשים שלא האיר להם המזל בשמחותינו, הוא חלק בלתי נפרד מהשמחה שאותה מחייבת ההלכה. בלי הממד הנוסף הזה, האושר והשמחה של האדם יישארו גשמיים בלבד, בגדר 'שמחת כריסו'.

 

משלוח מנות

לאורך הדורות, הפוסקים הציעו מספר סיבות אפשריות למצוות משלוח מנות. יש כאלו שמתייחסים למצווה זו כהרחבה של מצוות הסעודה החגיגית: באמצעות קיום מצווה זו יובטח כי לכל אדם (ובפרט ל'חסרי המזל') יהיה אוכל עבור ארוחה חגיגית משלהם, או כיוון שהמשלוח עצמו ואכילתו הם חלק אינטגרלי מסעודת החג. לדוגמא, תרומת הדשן כותב כי: "טעם דמשלוח מנות הוא כדי שיהא לכל אחד די וספק לקיים הסעודה כדינא" (תרומת הדשן קיא). באופן דומה כותב הרמב"ם:

כיצד חובת סעודה זו? שיאכל בשר ויתקן סעודה נאה כפי אשר תמצא ידו, ושותה יין עד שישתכר וירדם בשכרותו. וכן חייב אדם לשלוח שתי מנות בשר או שני מיני תבשיל או שני מיני אוכלין לחבירו שנאמר: "ומשלוח מנות איש לרעהו" – שתי מנות לאיש אחד. וכל המרבה לשלוח לריעים משובח. ואם אין לו – מחליף עם חברו, זה שולח לזה סעודתו וזה שולח לזה סעודתו כדי לקיים "ומשלוח מנות איש לרעהו". (הלכות מגילה ב, טו)

מדבריו אלה עולה בבירור כי מצוות משלוח מנות נובעת מהחובה להשתתף בארוחה חגיגית. פוסקים אחרים, ביניהם 'מנות הלוי', רואים את מצוות משלוח מנות כמצווה עצמאית שנוצרה כדי לחזק את הרעות והחברות[1] שנפגעו בעקבות הפילוג שיצר המן הרשע בעם ישראל: "ישנו עם אחד מפזר ומפורד בין העמים בכל מדינות מלכותך" (אסתר ג, ח).

שאלה זו יכולה להשפיע על מספר שאלות הלכתיות בנות זמננו. למשל, מהו הזמן המתאים למשלוח מנות? הרמ"א פוסק שיש לקיים את מצווה זו בשעות היום ולא בליל פורים (רמ"א תרצה).

לכאורה, נוכל להסביר את פסיקה זו על בסיס הגישה שמקשרת בין משלוח המנות ובין סעודת הפורים, שבאופן טבעי מצריכה לשלוח את המנות דווקא בשעות היום שבהן אוכלים את סעודת החג. יחד עם זאת, למעשה נראה כי הזמן הראוי לקיום כלל מצוות הפורים הוא במהלך היום (ליל קריאת המגילה הוא מקרה יוצא מן הכלל) ולכן איננו יכולים בהכרח לקשר בין משלוח מנות ובין סעודת פורים מהלכה זו.

ר' אריה צבי פרומר יוצא כנגד המנהג המקובל לתת משלוח מנות לאחר השקיעה בפורים, כשעדיין נמצאים בסעודת החג. יחד עם זאת, הוא מעיר כי ייתכן שתרומת הדשן יסכים לקיום מנהג זה כיוון שהוא רואה קשר בלעדי בין משלוח מנות לסעודת פורים; לפיכך, כל עוד הסעודה מתקיימת אדם יהיה רשאי לצאת ידי חובת משלוח מנות. אמנם, הרב פרומר כותב כי מנהג זה איננו מקובל להלכה ולכן אין לסמוך עליו (ארץ צבי קכא).

האם ניתן לצאת ידי חובת מצוות משלוח מנות לפני פורים על בסיס ההנחה כי המשלוח יתקבל ביום הפורים עצמו (וכך אכן קרה)? יש המציעים כי לפי תרומת הדשן, כל עוד המקבל נהנה מהמתנה בפורים, השולח יצא ידי חובתו. מאידך, לפי 'מנות הלוי' על האדם לשלוח את המשלוח ביום פורים עצמו ובכך להביע את חיבתו כלפי הנמען. נושא זה נידון אצל האחרונים. יש הסוברים כי משלוח מנות צריך להתקבל בפורים (באר היטב תרצה, ז; חלקת יעקב א, קב), ואילו פוסקים אחרים עומדים על כך כי יש לשלוח את המשלוח מנות ביום הפורים עצמו (ערוך השולחן תרצה, יז).

לשיטת חלק מן הפוסקים, אדם שגר בירושלים, מקום שבו מצוות משלוח מנות צריכה להיעשות בשושן פורים, צריך לשים לב לשלוח את המשלוח מנות לידיד ירושלמי שגם מקיים את שושן פורים. לעומת זאת, אדם שגר מחוץ לירושלים צריך לתת משלוח מנות דווקא לאדם אחר שכמוהו מקיים את פורים באותו היום.

מה צריך לשלוח במשלוח מנות? בגמרא נאמרים הדברים הבאים:

תני רב יוסף: "ומשלוח מנות איש לרעהו" – שתי מנות לאיש אחד. "ומתנות לאביונים" – שתי מתנות לשני בני אדם. (מגילה ז ע"א)

לפיכך, מצווה זו מחייבת לכל הפחות שליחת שתי מתנות עבור בן אדם אחד. אילו מנות מתאימות לחיוב זה? הרמב"ם (הלכות מגילה ב, טו), ואחריו השולחן ערוך (תרצה, ד) כותבים כי יש לשלוח "שתי מנות בשר או שני מיני תבשיל או שני מיני אוכלין לחבירו". המשנה ברורה כותב שאפשר גם לשלוח משקה (משנה ברורה שם כ) וערוך השולחן מוסיף כי ניתן גם לשלוח שני משקאות (ערוך השולחן שם יד). אין מקור לתפיסה השגויה שלפיה יש לשלוח שני מאכלים שברכותיהן שונות, אך אכן שני המאכלים צריכים להיות מובחנים זה מזה – אין להביא שתי חתיכות של אותו המאכל (שם).

יש הכותבים כי האוכל חייב להיות כבר מבושל ומוכן לאכילה[2], אך פוסקים אחרים כותבים כי ניתן לשלוח אף מאכלים שאינם מבושלים (פרי חדש תרצה; יחווה דעת ו, מה). המשנה ברורה מביא את שתי הדעות (משנה ברורה תרצה, כ). לכאורה, ייתכן כי מי שמתייחס למצוות משלוח מנות כחלק מסעודת פורים החגיגית ידרוש כי המנות יהיו מבושלות. אכן, בחיבור מעשה רב מובא כי הגאון מווילנא פסק כי יש לשלוח פריטי מאכל מבושלים כל צרכם כך שיהיה אפשר להשתמש בהם בסעודת החג (מעשה רב רמט; ראו גם פרי חדש תרצה). ר' אליעזר יהודה וולדנברג מציע כי דיון זה עשוי גם להשפיע על גודל המשלוח ועל המנות שבו. לפי תרומת הדשן, על הנותן לקחת בחשבון את מצבו הכלכלי של המקבל והאם יש אפשרות שהוא אכן ישתמש במנות שקיימות במשלוח בסעודת החג שלו. אמנם, לפי 'מנות הלוי', המתנה צריכה לשקף את מצבו של הנותן, כדי לשקף כראוי את מחוות החיבה שלו כלפי הנמען (ציץ אליעזר ח, יד).

תרומת הדשן מעלה את השאלה האם מותר לאדם לתת בגדים כמשלוח מנות. הוא מגיע למסקנה כי בהתבסס על הניתוח שערכנו לעיל, שמקשר בין משלוח המנות וסעודת פורים, תכולת המשלוח מנות צריכה להכיל רק פריטי מאכל שניתן לאוכלם (תרומת הדשן קיא). באופן דומה, הרב מנשה קליין שואל האם ניתן לשלוח חידושי תורה כמשלוח מנות. הוא עונה כי וודאי שתרומת הדשן יפסול את הצעה זו, אך ייתכן שדבר זה יהיה קביל לפי שיטת 'מנות הלוי' שרואה במשלוח המנות אמצעי לחיזוק הקשרים החברתיים. כיוון שישנם אנשים שנהנים מחידושי תורה יותר ממיני מאכלים, ייתכן כי שליחת חידושי תורה אכן תממש את תכלית זו ולפיכך השולח אותם ייצא ידי חובת משלוח מנות (משנה הלכות ד, צא).

האחרונים שואלים האם ניתן לקיים את מצוות משלוח מנות במקרה שבו הנמען מסרב לקבל את המתנה (ראו רמ"א תרצה; חתם סופר אורח חיים א, קצו), והאם אפשר לשלוח מתנה בתנאי שהיא תחזור לבעליה הראשונים (פרי מגדים תרצד, יא). לכאורה, שאלות אלו גם הן תלויות בתכלית משלוח המנות – סעודת פורים או חיזוק קשרי ידידות. ערוך השולחן מעיר כי אדם לא יוצא ידי חובה אם המקבל לא יודע שהוא קיבל משלוח מנות (ערוך השולחן תרצה, טז).

ר' יעקב עטלינגר טוען כי יש להעדיף לשלוח משלוח מנות על ידי שליח על פני נתינה באופן ישיר כיוון שהפסוק מנוסח בצורה של שליחות – 'משלוח' – ולא בלשון של נתינה (בניין ציון לד). המשנה ברורה מצטט את דעה זו (משנה ברורה תרצה, יח). רעיון זה מחזק את הדעה שלפיה תכלית משלוח המנות הינה חיזוק קשרי הידידות, ולכן יש לדאוג לכך שכמה שיותר אנשים יהיו מעורבים בקיומה של מצווה זו. אם כן, אין צורך לשלוח את המתנות עם אדם שבאופן הלכתי נחשב בדרך כלל כשליח (אדם מעל גיל בר מצווה) כיוון שמטרת מינוי השליח היא לא להוציא ידי חובה את המשלח אלא לערב כמה שיותר אנשים בקיום מצווה זו.

נשים גם חייבות במשלוח מנות ומתנות לאביונים שכן 'גם הן היו באותו הנס' (שולחן ערוך תרצה, ד וכן במשנה ברורה תרצה, כה). אמנם, המגן אברהם מעיר כי בזמנו נשים לא הקפידו בנוגע לקיום החובות הללו. על מנת להצדיק את התנהגותן זו, הוא מציע כי למרות שאלמנה ורווקה אכן צריכות לשלוח משלוח מנות ולתת מתנות לאביונים, אישה נשואה יוצאת ידי חובתה באמצעות משלוח המנות והמתנות לאביונים שבעלה נתן. עם זאת, המגן אברהם מסכם כי רצוי שנשים אכן יקפידו וישלחו בעצמן משלוח מנות ויתנו מתנות לאביונים (מגן אברהם תרצה, יד). לעומתו, ערוך השולחן כותב כי בעל ואישה יוצאים ידי חובה על ידי שליחת שליח אחד, בעקבות עיקרון 'אשתו כגופו' (בעל ואישה נחשבים לאדם אחד). אולם, ילדים בוגרים – בנים ובנות – מחויבים לשלוח מנות ולתת מתנות לאביונים באופן עצמאי (ערוך השולחן תרצד, ב).

מעניין לציין כי הפרי חדש עומד על כך כי נשים לא מחויבות במצוות מתנות לאביונים ומשלוח מנות כיוון שבפסוק נאמר 'איש לרעהו' (פרי חדש תרצה; ראו גם את פירושו של הגאון מוילנא תרצה, ד).

 

נזקים שנגרמים בפורים; תלבושות ומשחקים ('שפילס')

הרמ"א (שם ב), שמצטט את תרומת הדשן (קיא) כותב: "ויש אומרים דאם הזיק אחד את חבירו מכח שמחת פורים פטור מלשלם". המשנה ברורה (שם יג) מצטט את הב"ח שמבחין בנושא זה בין נזקים גדולים לנזקים קטנים. הוא מסביר כי אנשים לא 'מוחלים' על נזקים גדולים גם אם הם נגרמו כתוצאה משתיית יין בפורים ולכן על המזיק לפצות את הניזק במקרה של נזק גדול. יתר על כן, גם אם בקהילות מסוימות אנשים עשויים למחול לגבי נזקי רכוש קלים, יש בהחלט להימנע מהתנהגות שמובילה למבוכה או השפלה של אחרים בכל צורה שהיא.

הרמ"א מביא את המנהג ללבוש תחפושות בפורים, שלעיתים כולל גברים שמתלבשים בבגדי נשים כן להפך, ומצדיק את התנהגות זו בטענה כי הכוונה של פעולה זו היא חגיגות היום (רמ"א תרצו, ד). עם זאת, הרמ"א מעיד כי חמו, הב"ח, ביקש לבטל את מנהג זה. וודאי כי אדם שמתחפש או לוקח חלק במשחקי החג השונים ('שיפלס') צריך לדאוג לכך שמעשיו יהיו 'לשם שמים' ובטוב טעם.

האחרונים מזהירים מפני קלות דעת מופרזת במהלך חגיגות הפורים.[3]

כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולרב דוד ברופסקי

תרגום: נתנאל חזן, תשפ"ב

עורך: יחיאל מרצבך, תשפ"ב