מועד קטן | דף כב | בגדים צמודים לאישה

נחרוג מעט מדרכנו ונדון בסוגיה הלכתית-פרקטית העולה לכותרות מדי פעם. בתשובה מאת הרב שלמה אבינר שהתפרסמה פעם באתר כיפה נכתב:

"ש: האם מותרת חולצת טריקו לאישה?

ת: ודאי לא, כי היא נצמדת לגוף, לכן אינה נחשבת כיסוי.

ש: כוונתי לא בתור בגד עילי, אלא כחולצת בסיס, כאשר למעלה יש חולצה פתוחה קצת וכן ז'קט?

ת: אותו דין. בגד צמוד נחשב כבלי כיסוי. ב"ח וש"ך יו"ד סימן שמ, וכן פסקו גדולי הדור".

הרב אבינר פוסק באופן חד משמעי שבגד צמוד (ובכלל זה חולצת טריקו) נחשב כ"בלי כיסוי" לעניין הלכות צניעות. לפסיקה זו יש משמעויות מעשיות מרחיקות לכת, ומכיוון ששורשיה נעוצים בסוגייתנו, ננסה להתחקות אחריהם.

בגמרא (כב ע"ב) הובאה מחלוקת תנאים בנוגע לדין קריעה על המת בבגדי אישה:

"על כל המתים כולן, אפילו לבוש עשרה חלוקין – אינו קורע אלא עליון. על אביו ועל אמו – קורע את כולן, ואפיקרסותו אינה מעכבת, אחד האיש ואחד אשה.      
רבי שמעון בן אלעזר אומר: האשה קורעת את התחתון, ומחזירתו לאחוריה, וחוזרת וקורעת את העליון".

הקריעה על המת היא דוגמה אחת מתוך רבות שבהן יש חיוב הלכתי המתנגש עם צניעותה של האישה, ויש להכריע איזה מן הגורמים יגבר (דוגמות אחרות הן דין קריעת בגדי סוטה ופשיטת בגדי הנסקלים). להלכה פסק השולחן ערוך (יורה דעה שמ, יא) כדעת רבי שמעון בן אלעזר, שצניעות האישה גוברת:

"אחד האיש ואחד האשה שוים לענין קריעה, אלא שהאשה קורעת התחתון ומחזירתו לאחריה וחוזרת וקורעת העליון".

על פסיקה זו הקשה הב"ח מדין אחר שהובא בברייתא הנ"ל, ש"אפיקרסותו אינה מעכבת". לדעת רש"י הכוונה ללבוש שעל ראשו, אך הערוך והרמב"ם (אבל ח, ג) פירשו שהכוונה ל"בגד הזיעה הדבוק לבשרו". ממילא, הקשה הב"ח, לא ברור מדוע יש צורך בדינים מיוחדים לאישה, שהרי בכל מקרה אין קורעים את הבגד התחתון הסופג את הזיעה, וממילא צניעותה לא תיפגע!

את קושיית הב"ח אפשר היה ליישב בכך שמדובר באישה שאינה לובשת בגד כזה, אך הב"ח עצמו כתב אחרת:

"וצריך לפרש דלפירוש הערוך הא דקאמר רבי שמעון בן אלעזר האשה קורעת את התחתון אין פירושו תחתון של פשתן העשוי לקבל הזיעה, אלא תחתון של שאר מלבושים שעליה קאמר, דגם זה אית ביה משום צניעות דכשקורעת מלבוש זה התחתון ומגלה את המלבוש העשוי לקבל זיעה חשוב כאילו היתה מגלה את לבה ערום".

הב"ח מסביר שגם בחשיפת הבגד הסופג את הזיעה יש חוסר צניעות, ומשום כך אין האישה קורעת גם את הבגד שנמצא מעל הבגד התחתון ממש. הב"ח מוסיף וכותב שגילוי בגד זה נחשב "כאילו היתה מגלה את לבה ערום", וכן כתב הש"ך (שם ס"ק כב) ש"כשמגלה החלוק נמי איכא פריצות כמו מגלה לבה". מכאן הוכיח הרב אבינר שאין ערך ללבישת בגדי טריקו צמודים לעניין הלכות צניעות.

אך באמת נראה שאין מדברי הפוסקים הנ"ל שום ראיה לפסיקתו של הרב אבינר: הב"ח והש"ך דנו בתפקיד הבגדים ולא באיכות הבגדים, כלומר חוסר הצניעות שעליו דיברו נובע מכך שהבגדים שתפקידם להיות מכוסים ולשמש לספיגת זיעה מתגלים, אך אין בדבריהם שום התייחסות לשאלה באיזו מידה בגדים אלו צמודים לגוף. ממילא, כאשר יש בגד שתפקידו להיות גלוי בחלקו, כתפקידן של "חולצות הבסיס" שאליהן התייחסה השאלה, אין כל ראיה לאסור אותן.

אומנם, יש מקורות וטעמים אחרים לכך שבגדים צמודים אינם צנועים, ואין כאן המקום להאריך בכך, אך נראה בפשטות שהגדרה גורפת ש"בגד צמוד נחשב כבלי כיסוי" אינה מדויקת, ובוודאי שאינה עולה מסוגייתנו.