מגילה | דף יז | קריאה למפרע

שנינו במשנה בדף יז ע"א כי הקורא את המגילה שלא כסדרה לא יצא ידי חובתו. הגמרא מוסיפה גם קריאות אחרות הנדרשות להתבצע כסדרן: הלל, קריאת שמע ותפילה. הריטב"א כאן חידש שייתכן שיש הבדל הלכתי בין הדוגמאות השונות בגמרא:

"הקורא את המגילה למפרע לא יצא, ומוכח בגמרא דאפילו בפרשיות, כגון שהקדים פרשה שניה לראשונה, מה שאין כן בקריאת שמע, דלמפרע דפרשיות יצא... ודין הוא, דהתם אין טעם שיהא סדר פרשיות מעכב בדיעבד כיון שקראם כסדר שכתובות בתורה, אבל הכא במגילה אם סרס את הפרשיות היפך כל הענין דכולא כחדא פרשה היא".

הריטב"א עומד על כך שייתכנו שיקולים שונים לסדר הקריאה. הגמרא במסכת ברכות (דף י"ג) מסבירה שקבלת עול מצוות שבפרשה השנייה מבוססת על קבלת עול מלכות שמיים שבפרשה הראשונה, ולכן נקבע הסדר כפי שנקבע. הפרשה השלישית, לעומת זאת, נדחית משיקול טכני – היא נוהגת מעיקר הדין רק ביום ולא בלילה. הריטב"א אכן מדגיש שזהו שיקול טכני, ועל כן לדעתו מי שהקדים פרשה שלישית וקראה ראשונה יצא ידי חובתו.

במגילה, לעומת זאת, סבור הריטב"א שאין כל אפשרות לשנות את סדר הפרשיות. לדבריו, המגילה היא "כולא חדא פרשה", כלומר יש בה עלילה רצופה. שינוי הסדר במגילה משבש את כל מהלך העלילה, וממילא פוגע ביכולת להבין ולהפנים את התוכן המרכזי.

דברי הריטב"א ביחס להבדל בין קריאת מגילה לקריאת שמע נוגעים גם למחלוקת ראשונים באשר להלכה הבאה בסוגייתנו – תפילה. הגמרא בדפים י"ז-י"ח מאריכה לפרט את הסדר הפנימי בתפילה, ומבהירה כי כל ברכה מבוססת על הברכה שקדמה לה. לכאורה, ההסבר מקביל לזה של פרשות ראשונה ושנייה בקריאת שמע, המבוססות זו על זו מבחינת התוכן. אם כך, על פי דרכו של הריטב"א יש להסיק שמי שהעתיק ברכה ממקומה יצא ידי חובתו. ואומנם, זו דעתו של רש"י בברכות (לד ע"א), שפירש כי "אמצעיות אין להן סדר" ולכן מי שאמר ברכה שלא במקומה יצא ידי חובתו.

התוספות בברכות שם חלקו על רש"י לאור הבנתם את סוגייתנו, והסבירו שכדרך שבהלל ובמגילה המשנה את הסדר לא יצא ידי חובתו כלל, כך יש להסיק גם לגבי תפילה. בהחלט ייתכן שהתוספות ייחסו חשיבות רבה יותר מזו של רש"י למהלך ההדרגתי שבתפילה, ולעמדה הרוחנית שאליה מכוונת התפילה את האדם, ומשום כך קבעו שאין אפשרות לשנות את סדר הדברים.