יתרו | רצון וכפייה בקבלת התורה

אמרו חז"ל:

ויתייצבו בתחתית ההר... מלמד שכפה עליהם הקב"ה הר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים התורה – מוטב, ואם לאו – שם תהא קבורתכם.                                                 (שבת פח:)

מצד שני המתבונן במקראות כפשוטם יקבל את הרושם כל אשר דבר ה' נעשה, ובסוף משפטים נראה או נשמע אותם אומרים נעשה ונשמע, ואין בזה שום זכר לכפייה, ואדרבה יש פה ביטוי עמוק של רצון אוטונומי, לשמוע את דבר ה' מתוך בחירה, מתוך השלמה והעמקה [גיבורי כוח עושי דברו לשמוע בקול דברו], רז שמלאכי השרת משתמשים בו, רצון כן של דבקות ושל ציות.

יתר על כן יש מדרשים שרואים בפסוק זה מקור ללימוד מסוג אחר:

כך הקדוש ברוך הוא בשעה שיצאו ישר' ממצרים ביקש ליתן להם התורה, והיו בתוכן סומין חיגרים חרשים, א' הקדוש ברוך הוא התורה כולה שלימה, שנ' תורת י"י תמימה, נותן אותה לדור הזה שיש בהם בעלי מומין, ואם נמתין עד שיעמדו בניהם, אני מאחר בשמחתה של תורה, מה עשה הקדוש ברוך הוא, ריפא אותם ואחר כך נתן להם את התורה.

ומנין שריפא אותם? מי שהיה סומא נעשה רואה, שנ' וכל העם רואים את הקולות. ומי שהיה חרש נעשה שומע, שנ' כל אשר דבר י"י נעשה ונשמע. ומי שהיה חיגר נעשה שלם, שנ' ויתיצבו בתחתית ההר.

אבל נדמה לי יותר שיש להבין את היחס בין רצון לכפייה. "גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה" (קדושין לא.): הרצון הגדול ביותר והחפשי ביותר לא יוכל לסיטואציות יחודיות שבהן האדם עומד בפני המציאות של האינסוף, ואינו יודע כיצד להכיל את דבר ה' – "כִּי גָדוֹל יוֹם ה' וְנוֹרָא מְאֹד וּמִי יְכִילֶנּוּ" (יואל ב', יא).

לזה בדיוק נועד היסוד של הכפייה, ובנקודה הזו בלבד נאמר עליה מודעה רבה לאורייתא – יש רגעים שאדם עומד מול דבר ה' וניצב לפניו במצב של אלם גדול, של חוסר יכולת להכיל ולהבין, וכאן הדרישה היא אעפ"כ, אמנם, קשה, לא מובן, וזועק בזעקה פנימית צורמת מאוד אך גם חרישית מאוד, וגם אז נדרשת הצייתנות והקבלה, גם אם אז קשה מאוד לשמוע, לסבור ולהפנים.

ממילא נדמה לי שהיסוד של הבחירה ושל היצירה בלימוד תורה הוא היסוד הראשי שעליו בנויה בחירת הקב"ה לנתינת תורה לעם ישראל, וכך אכן מובא בריש עבודה זרה שהגויים מצטדקים ואומרים לקב"ה כלום כפית עלינו הר כגיגית, ומדוע באמת לא כפה עליהם, כי בדיוק בזה טעות הגויים, הם מבינים שהכול מבוסס על כפייה, והאמת היא שהכפייה יכולה להמצא רק בשוליים. מרכז קבלת התורה תלוי ברצון.

היסוד האוטונומי בקיום מצוות, יסוד הבחירה, בא לידי ביטוי בתחומים רבים של עבודת ה', אבל עיקר כחו בכח שנתן הקב"ה לשכל האנושי ליצור להבין ולהעמיק בתוך התורה, וגם ביכולת של תלמיד ותיק לחדש, 'חביבים דברי סופרים יותר מיינה של תורה'.

יסוד הכפייה והמסגרת בתורה שבכתב, ויסוד החירות והבחירה בתורה שבע"פ, חרות על הלוחות, חקוק בסלע בלי יכולת לפנות ימין ושמאל, ולעומת זאת אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה, והעיסוק קשור כמובן עם תושבע"פ, קשור בהבנה האישית האוטונומית.

המסגרת הבסיסית יש בה יסוד מוצק שאין בו יכולת תמרון. אבל הקוצים והתגים הם מרחבי הדמיון והיצירה, הציצים והפרחים, עיטוריה ותגיה של תורה, שאבוהון דכולהו הוא ר"ע יסוד תושבע"פ.

וזה מה שמעניק לנו את היכולת לחיות את התורה בתנאים היומיומיים, וזו גם אחריותנו הגדולה לקחת את תורת ה' ולהפכה לתורתנו שמדברת אלינו בשפה ובהקשר, שדורנו זקוק להם כל כך.