דיני קטניות בפסח

 

אחת מהחומרות השנויות ביותר במחלוקת בספרות ההלכה ביחס לכשרות המאכלים בפסח, היא החומרה של יהודי אשכנז להימנע מאכילת קטניות במהלך כל שבעת ימי החג. מהו מקורה של חומרה זו? בגמרא נאמר כי ניתן לצאת ידי חובת מצוות אכילת מצה באמצעות אכילת מצה המיוצרת מאחד מחמשת מיני דגן (חיטה, שעורה, שיבולת-שועל, כוסמין ושיפון) – ורק קמח המיוצר מאחד מחמשת המינים הללו יכול להיהפך לחמץ כשמעורבים בו מים (פסחים לה ע"א).

למרות שאחד מן התנאים, ר' יוחנן בן נורי, טוען כי "אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח", עמדתו לא התקבלה להלכה. למעשה, הגמרא מעירה כי רב הונא לא קיבל את דעת ר' יוחנן בן נורי וכי הוא השתמש בסלק ואורז כתבשילים שהוגשו במהלך ליל הסדר כזכר לשני הקרבנות שנאכלו בזמן שבית המקדש היה קיים, קרבן פסח וקרבן חגיגה:

רבא הוה מיהדר אסילקא וארוזא, הואיל ונפיק מפומיה דרב הונא. אמר רב אשי: שמע מינה דרב הונא לית דחייש להא דרבי יוחנן בן נורי. דתניא: רבי יוחנן בן נורי אומר: אורז – מין דגן הוא, וחייבין על חימוצו כרת ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח. (פסחים קיד ע"ב)

הרמב"ם כותב:

אין אסור משום חמץ בפסח אלא חמשת מיני דגן בלבד. והם שני מיני חטים שהן החטה והכוסמת. ושלשה מיני השעורים שהן השעורה ושבולת שועל והשיפון. אבל הקטניות כגון אורז ודוחן ופולים ועדשים וכיוצא בהן – אין בהן משום חמץ אלא אפילו לש קמח אורז וכיוצא בו ברותחין וכסהו בבגדים עד שנתפח כמו בצק שהחמיץ הרי זה מותר באכילה שאין זה חמוץ אלא סרחון. (הלכות חמץ ומצה ה, א)[1]

למרות הנאמר בקטעים דלעיל, יש מקורות המביעים חשש כי חומרי גלם נוספים חוץ מחמשת מיני הדגן יכולים להיהפך ל'חמץ נוקשה' (בצק שנהיה חמץ אך באופן חלקי). לדוגמא, הריטב"א מצטט דעות המסבירות כי למרות שאורז ודוחן לא יכולים להיהפך לחמץ גמור, הם יכולים להיהפך לחמץ נוקשה (ריטב"א פסחים לה ע"ב). באופן דומה, המהר"ם חלוואה מסביר כי למרות שאורז ודוחן לא יכולים להיהפך לחמץ, יש סוגים של קטניות שיכולים להיהפך לחמץ באופן חלקי (מהר"ם חלוואה שם). כפי שציינו לעיל, כמעט כל הראשונים וכן השולחן ערוך דוחים את עמדה זו ופוסקים כי רק בצק העשוי מאחד מחמשת מיני הדגן יכול להיהפך לחמץ.

אמנם, בתחילת המאה ה-13 התחיל להתפתח בצרפת ופרובאנס (צפון צרפת) המנהג להימנע מאכילת קטניות. ר' פרץ בן ר' אליהו (שנת 1300) כותב בהערותיו על הסמ"ק את הדברים הבאים:

ועל הקטניות כגון שעועית ועדשים וכיצא בהם, רבותינו נוהגים בהם איסור שלא לאוכלם בפסח כלל... דמסתמא לא נהגו בו איסור מחמת חימוץ עצמו דלא טעו בדבר שהתינוקות של בית רבן שלמדו ההלכה יודעין...ולכך נראה לקיים המנהג ולאסור כל קטניות בפסח ולא מחמת חימוץ עצמו כי טעות הוא לומר כן אלא מטעם גזירה היא. דכיון דקטנית מעשה קדרה הוא ודגן נמי מעשה קדרה הוא כדייסא, אי הוי שרינן קטנית אולי אתי לאיחלופי ולהתיר דייסא... וגם מידי דמדגן הוא כמו חמשת המינים... וגם יש מקומות שרגילים לעשות מהם פת כמו מחמשת המינים ולכך אתי לאיחלופי לאותן שאינן בני תורה. (הגהות רבינו פרץ רכב)

רבינו פרץ מסביר כי מקור מנהג זה הוא בגזירת חכמים ולא בתוצאה של אי הבנה בנוגע לשאלה האם סוגי מאכלים אלו מחמיצים. הוא טוען כי אנשים יכולים להתבלבל בין קטניות ובין דגנים כיוון שהם מבושלים בצורה דומה, בשניהם משתמשים לאפיית לחם והם אפילו נלקטים ונארזים בצורה דומה. הטור מביא סיבות נוספות לקיום איסור הקטניות:

ויש אוסרין לאכול אורז וכל מיני קטניות בתבשיל, לפי שמיני חיטין מתערבין בהן, וחומרא יתירא היא זו ולא נהגו כן. (טור אורח חיים תנג)

הטור מצטט את אלו שמביעים חשש כי גרעיני חיטה יתערבבו עם קטניות אחרות במהלך זמן האחסון שלהם. עם זאת, הוא מתאר את מנהג זה כ'חומרא יתירא', דהיינו קפדנות מוגזמת. גם הגהות רבינו פרץ שהובא לעיל מביע התנגדות למנהג זה:

ומורי רבינו יחיאל היה נוהג לאכול בפסח פול הלבן... וגם היה אומר כן בשם גדולים... מיהו קשה הדבר מאד להתיר דבר שנוהגין בו העולם איסור מימי חכמים הקדמונים. (הגהות רבינו פרץ רכב)

בדומה לכך, מביא האור זרוע את המנהג להימנע מאכילת קטניות, אלא שלאחר מכן הוא מעיר כי ר' יהודה מפריס היה אוכל קטניות בפסח (אור זרוע ב, רנו). רבינו ירוחם גם הוא מביא את מנהג זה ודוחה אותו, ואף מתייחס אליו כאל מנהג 'שטות' (רבינו ירוחם נתיב ה, ג; מא, א).

עם זאת, המהרי"ל קובע את מנהג זה להלכה:

קטניות –כל מיניהן אמר המהרש"א גזרינן שלא לבשלן בפסח אף על פי שלא מחמיצין כי אם חמשת המינין: חיטי ושעורה, כוסמין, שיבולת שועל ושיפון; מכל מקום גזרו כל מיני קטנית אטו המה. ואל יאמר אדם כיוון שאין אסור מדאורייתא אין לחודש, דכל דגזרו רבנן – העובר עליו חייב מיתה ועובר על 'לא תסור מן הדבר אשר יורוך'. (ספר מנהגי מהרי"ל, הלכות מאכלות אסורות בפסח, בתוך ד"ה 'כרכום')

הרמ"א מסכם את הדברים בהערתו לדברי השולחן ערוך:

ויש אוסרים,[2] והמנהג באשכנז להחמיר ואין לשנות. מיהו פשוט דאין אוסרים בדיעבד אם נפלו תוך התבשיל. וכן מותר להדליק בשמנים הנעשים מהם ואינן אוסרים אם נפלו לתוך התבשיל. וכן מותר להשהות מיני קטניות בבית (תרומת הדשן סימן קי"ג). (רמ"א תנג, א)

ר' יעקב עמדין (1697-1776) מיצר על כך כי אף אחד לא ביטל את מנהג זה:

ומעידני על אבי מורי עליו השלום זכר צדיק לברכה כמה צער נצטער אותו צדיק על זאת... על כן אני אומר בטח, המבטל מנהג זה של מניעת אכילת קטניות (והדומה לו ממנהגים גרועים כאלה) יהי חלקי עימו, הלווי יסכימו עמדי גדולי הדור במחוז הלז. (מור וקציעה תנג)

אמנם, למרות התנגדות זו, מנהג האשכנזים הוא להימנע מאכילת קטניות בפסח. ככל הנראה, שורשיו של המנהג נטועים עוד בדורות הראשונים של יהדות אשכנז. תרומת הדשן אף נשאל האם יש חיוב לבער קטניות שבאו במגע עם מים. הוא השיב כי לא רק שאין צורך לבער את הקטניות הללו אלא שיש לאדם רשות להחזיק אותן ברשותו במהלך חג הפסח, כפי שנדון לקמן (תרומת הדשן תנג).

 

הגדרת קטניות

האחרונים דנים בשאלה באיזו מידה הגדרת הקטניות היא בּוֹטָנִית או פונקציונלית. בנוסף לכך, הם דנים בשאלה האם יש לאסור פריטים שעונים מבחינה טכנית על הגדרת קטניות אך הם אינם מצויים בספרי הפסיקה ההלכתיים המתייחסים לרשימת קטניות ספציפיות בלבד.

הרמב"ם עוסק בהגדרת הקטניות בהקשר של הלכות אחרות הנוגעות לענייני חקלאות. הוא מבחין בין דגנים (הכוללים חיטה, חיטת בר, שעורה, שיבולת שועל וכוסמת), קטניות (הכוללות זרעים ברי אכילה כדוגמת שעועית, אפונה, עדשים, דוחן, אורז, שומשום, זרעי פרג, אפונה לבנה וכדומה) וזרעי גינה (זרעי בצל, שום, זרעי כרישה, זרעי קצח, זרעי כרוב וזרעי פשתן) שאינם ראויים למאכל אדם (הלכות כלאים א, ח).

פוסקים מוקדמים (מהרי"ל, מנהגים מאכלות אסורות בפסח יט) המובאים על ידי הדרכי משה והרמ"א (תסד) דנים בשאלה האם זרעים שאינם ראויים למאכל יכולים להיחשב כקטניות. הם מחשיבים את החרדל כסוג של קטניות, בניגוד לדעתו של הרמב"ם (הלכות כלאים ב). הט"ז מסביר כי כיוון שחרדל גדל בתרמילים, כמו הקטניות, הוא אסור (ט"ז תנג, א).

הפוסקים חלוקים ביניהם לגבי השאלה האם בוטנים מוגדרים כקטניות. לדוגמא, הרב צבי פסח פרנק מציין כי בוטנים בדרך כלל לא מבושלים או נאספים באותו האופן של קטניות. עם זאת, הוא מגיע למסקנה כי המנהג הנפוץ הוא שלא לאכול בוטנים במהלך חג הפסח (מקראי קודש ב, ס). הרב משה פיינשטיין חולק וטוען כי בהחלט אין סיבה להימנע מאכילת כל המאכלים שניתן לעשות מהם קמח; אחרי הכל, לא נוהגים לאסור תפוחי אדמה, חומר גלם נפוץ לייצור קמח, בפסח. הוא עומד על כך כי אין להימנע מאכילת מזונות שבדרך כלל מאוכסנים יחד עם חיטה. במקום זאת, הוא טוען שיש להימנע רק מאכילת מאכלים שנאסרו במפורש.

הוא מסביר כי איסור קטניות חל רק על אותם המאכלים שאנשים היו נמנעים מלאכול –משום שהם היו מעורבים עם חיטה או משום שלרוב השתמשו בהם לייצור קמח – אך מאכלים שלא היו קיימים בזמן היווצרותו של מנהג זה, כדוגמת תפוחי אדמה, לא היו אסורים. לכן, במקום שבו אנשים לא נמנעים מאכילת בוטנים יהיה מותר לאכלם (אגרות משה אורח חיים ג, סג).

הרציונל של ר' משה פיינשטיין מעמיד בספק את המנהג הנפוץ להימנע מאכילת פולי סויה בפסח. מעניין לציין כי החיי אדם מעיד שישנם אנשים שבאמת לא אוכלים תפוחי אדמה בפסח מכיוון שזה חומר גלם נפוץ לייצור קמח (נשמת אדם, פסח כ), אמנם נוהגים כן לאכול תפוחי אדמה בפסח. 

 

'שמן קטניות': שמן שמופק מקטניות

האחרונים דנים וחולקים ביניהם בנוגע לשאלה האם מותר לאכול מוצרים המכילים בתוכם צורות שונות של מרכיב הקטניות. ישנם אחרונים הפוסקים שאין להשתמש בשמן שמיוצר מקטניות (נשמת אדם לג; אבני נזר, אורח חיים שעג). הם מצטטים את תרומת הדשן (קיג) שמתיר את השימוש בשמן קטניות עבור הדלקת אש ולא עבור אכילה. הרמ"א מצטט גם הוא את תרומת הדשן (רמ"א תנג, א).

אחרים כותבים כי שמני קטניות, באופן עקרוני, מותרים לשימוש גם עבור דברי מאכל. למשל, הרב יצחק אלחנן ספקטור (1817-1896) מתיר את השימוש בשמן קטניות כל עוד בדקו באופן קפדני לפני הפקתו כי לא מעורבים בו זרעי חיטה (באר יצחק יא). הרב חנוך אייגוש גם הוא פוסק כי יהיה ניתן להשתמש בשמן קטניות, כל עוד הקטניות חוממו לפני שבאו במגע עם מים וכן שנבדקו היטב מזרעי חיטה (מרחשת אורח חיים ג. ראו גם מהרש"ם א, קפג).

למרות שישנם קהילות ומשפחות שנוקטות בעמדה המקילה ועושות שימוש בשמן קטניות, רוב הקהילות הולכות לפי העמדה המחמירה. אמנם, האחרונים דנים אילו שמנים צריכים להיחשב כשמן קטניות ואלו לא. למשל, במהלך כהונתו כרבה הראשי של העיר יפו, הרב אברהם יצחק הכהן קוק התיר את השימוש בשמן שומשום, כשלטענתו, כיוון שזרעים אלו לא נחשפים למים לפני שמעבדים אותם, השמן יהיה מותר. העדה החרדית התנגדה בתוקף לפסיקתו זו ואסרה את השימוש בשמן שומשום. בנוסף לטיעון ההלכתי, הרב קוק כותב כי דרכם של רבותיו הייתה שלא ללכת לחומרא כשיש מקום להקל, במיוחד כשאין לחומרא ביסוס משמעותי בדברי חז"ל הנמצאים בתלמוד. לשיטתו, מספיק שלא נסטה מפסיקות רבותינו, אך בנושאים שלא התקבלה בהם הכרעה יהיה עדיף להקל (אורח משפט עמ' 108-114). הוא גם מזהיר ואומר כי החמרה בנושאים שיכולים להיות מותרים יכולה לגרום לחילול ה' גדול.

שמן סויה מופק באופן דומה לזה של שמן שומשום ולכן כל ההלכות שנוגעות לשמן שומשום חלות גם על שמן סויה.

חלק מהפוסקים מתירים את השימוש בשמן המופק מזרעים של כותנה (מקראי קודש ב, ס)  וזוהי עמדת מחלקת הכשרות בארגון ה-OU, אך הרב יצחק וויס פוסק לחומרה (מנחת יצחק ג, קלח). בישראל, באופן כללי, מי שלא עושה שימוש בשמן קטניות בפסח לא עושה גם שימוש בשמן כותנה. כפי שפירטנו לעיל, האחרונים דנים בשאלה האם בוטנים נחשבים לקטניות. הרב משה פיינשטיין מטיל ספק בהנחה שבוטנים ייחשבו לקטניות (אגרות משה אורח חיים ג, סג), ואילו אחרים אוסרים לאכול בוטנים אך מתירים את השימוש בשמן מסוג זה (ר' צבי פסח פרנק, מקראי קודש ב, ס; חלקת יעקב צז, שרידי אש א, נ).

שמן קנולה, שמופק מזרעי צמח לפתית, אושר לצרכי אכילה בארצות הברית בשנת 1985. בשנים האחרונות שמן קנולה הפך להיות פופולרי בעקבות כמות השומן הרווי הנמוכה שלו. מוצרים רבים, בעיקר בישראל, מיוצרים עם לציטין שהוא למעשה חומר שמקורו בשמן קנולה. האם שמן קנולה (או לציטין) ייחשב כקטניות? האבני נזר דן בשמן שהופק מלפתית בשתי תשובות שונות. בתשובה הראשונה (אבני נזר תקלג) הוא מתיר שמן לפתית כל עוד הזרעים מעובדים כשהם יבשים והשמן מבושל לפני שהוא מתערבב במים. בתשובה שנכתבה ארבע שנים מאוחר יותר (שם שעג) הוא אוסר שימוש בלפתית והוא משווה אותם לזרעי חרדל האסורים. הרב שלום מרדכי שבדרון בספר השו"ת שלו מתיר את השימוש בשמן המיוצר מלפתית כל עוד תהליך הייצור נעשה באופן יבש לחלוטין (מהרש"ם א, קפג).

ארגוני הכשרות האשכנזים באמריקה לא מתירים את השימוש בשמן קטניות וכן מחשיבים את הקנולה לקטניות, אך הרבנות הראשית מתירה, וכך חלק מהקהילות האשכנזיות בישראל עושים שימוש בשמן קנולה שמיוצר תחת השגחת משגיחים ספרדים. תחת ההשגחה, הזרעים נבדקים מגרעיני חיטה לפני העיבוד, ללא מגע של מים.

המתירים שימוש בשמן בוטנים, ובוודאי המתירים את השימוש בכל סוגי השמנים המופקים מקטניות, בהחלט יתירו את השימוש בשמן קנולה.

 

החזקת קטניות ותערובת קטניות במהלך חג הפסח

כפי שציינו לעיל, תרומת הדשן כותב כי מותר להחזיק קטניות בפסח כיוון שהקטניות לא נחשבות לחמץ (תרומת הדשן קיג). בנוסף לכך, ניתן להפיק תועלת מקטניות ולהשתמש בשמן המופק מהן על מנת להצית בערה. למרות שהמהרי"ל מצטט את ה'חסידים הראשונים' שהיו נמנעים מלהפיק תועלת מקטניות במהלך הפסח (שו"ת מהרי"ל כה), הרמ"א פוסק כי יהיה מותר להחזיק בקטניות במהלך החג (רמ"א תנג, א).

בהמשך דבריו, תרומת הדשן מתיר את השימוש בתערובת קטניות, בניגוד לתערובת חמץ, והרמ"א פוסק כי אם קטניות נופלות לתוך תבשיל, התערובת תהיה מותרת לשימוש. האחרונים פוסקים כי קטניות בטלות ברוב וכן שעקרון 'בטל בשישים' לא חל בהן (חיי אדם קכז; משנה ברורה תנג, ט), למרות שהרמ"א קובע כי קטניות שנפלו לתוך תערובת יהיו מותרות בדיעבד בלבד. יש אחרונים הטוענים כי מותר באופן מכוון לערב קטניות בתערובת לפני חג הפסח (ראו פרי חדש אורח חיים וכן בבאר יצחק יא), אך זהו לא המנהג של רוב ארגוני הכשרות.

מספר פוסקים בני דורנו שגרים בארץ ישראל הציעו כי מוצרים המכילים מיעוט של שמן קטניות ומיוצרים על ידי עובדים שלא נמנעים מאכילת קטניות (יהודים בני עדות המזרח) יהיו מותרים לשימוש במהלך הפסח.[3] מלבד הסיבות שהזכרנו לעיל, הם מוסיפים להגיד כי עקרון 'אין מבטלין איסור לכתחילה' (אין ליצור בכוונה תחילה תערובת שמכילה חומרי גלם אסורים) לא צריך לחול כאן כיוון שהמוצרים מיוצרים גם עבור בני עדות המזרח.[4]

ישנו שיקול גלובלי ומקיף יותר בנוגע לקיום מנהג הקטניות שיכול להיות רלוונטי לדיוננו כאן. בשנים האחרונות, כיוון שבני ובנות עדות אשכנז והמזרח נישאים האחד עם השני, השאלה האם יהודי ממוצא אשכנזי שלא אוכל קטניות יוכל לאכלם בבית ספרדי בפסח נהפכה להיות נפוצה יותר ויותר. הרב עובדיה יוסף כותב לסיכום את הדברים הבאים:

מותר לאשכנזים הנוהגים איסור באורז וקטניות בפסח להתארח בבית הספרדים ועדות המזרח שנוהגים היתר באורז וקטניות בפסח, ולאכול מהתבשילים המוגשים לפניהם, אפילו אם הם יודעים בבירור שנתבשל בכלים ההם באותו יום אורז וקטניות. והאמת והשלום אהבו, כי התורה דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. (יחווה דעת ה, לב) 

במצבים מסוימים יהיה ניתן לסמוך על הדעות המתירות לעשות שימוש בשמן קטניות ואפילו בתערובת קטניות אם הדבר נצרך.

 

קטניות עבור חולים וילדים

הפוסקים דנים בשאלה האם יש להתיר את השימוש בקטניות במצבים מסוימים. לדוגמא, החיי אדם מתיר לאכול קטניות כשאין שום דבר אחר לאכול. בנשמת אדם הוא מתייחס לכך שבשנת 1771 היה רעב גדול ובית הדין התכנס על מנת להתיר את הבישול בקטניות במהלך הפסח (חיי אדם קכז, א). אחרים כדוגמת המהר"ם פדואה (מח) והדברי מלכיאל (א, כח) מסכימים לדעה זו.

באופן דומה, ערוך השולחן כותב כי המנהג המקורי להימנע מאכילת קטניות היה מותנה; בשנת בצורת, כשהעניים רעבים, על ראשי הקהילה להתכנס ולבטל את המנהג להימנע מאכילת קטניות ספציפית לאותה השנה (ערוך השולחן תנג, ה). אמנם, הרב אלעזר פלקלס (1754-1826) דוחה את דעה זו וטוען כי כיוון שמנהג זה התקבל על דעת כל קהילות אשכנז, אפילו שמואל הרמתי ואליהו ובית דינו לא יכולים להתיר אורז ושאר קטניות בפסח (תשובה מאהבה רנט).

החיי אדם מוסיף ואומר כי בימים של צורך גדול, עבור אדם חולה או עבור ילד, יהיה ניתן להתיר את השימוש בקטניות (חיי אדם ז). בשנים האחרונות, פוסקי הלכה דנו בשאלה האם אנשים צמחוניים וטבעונים, שצורכים לרוב את החלבון שהם זקוקים לו ממוצרים שבדרך כלל נחשבים לקטניות, יהיו רשאים לאכול קטניות בפסח.

עדיף שאדם שמוכרח לאכול קטניות בפסח יעשה זאת בעזרת כלים נפרדים המיועדים לשימוש זה (מהר"ם שיק אורח חיים רמא). יהיה ניתן לעשות שימוש בסיר כל עוד עברו עשרים וארבע שעות מזמן הבישול האחרון (כף החיים תנג, כז).

 

כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולרב דוד ברופסקי

תרגום: נתנאל חזן, תשפ"ב

עורך: יחיאל מרצבך, תשפ"ב