סנהדרין | דף קיא | אנשי עיר הנידחת

לפי הגִרסה שלפנינו, המשנה העוסקת באנשי עיר הנידחת מוציאה אותם מכלל הבאים לחיי העולם הבא:

"אנשי עיר הנדחת – אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר: 'יצאו אנשים בני בליעל מקרבך וידיחו את ישבי עירם לאמר'".

הרמ"ה התקשה מאוד בדברי המשנה הללו, שהרי לעיל (מז ע"א) נאמר על אנשי עיר הנידחת ש"כיון דאיקטול הויא להו כפרה". לפיכך טען הרמ"ה שיש למחוק את המשפט הראשון מן המשנה. הר"ן הרחיב את דברי הרמ"ה, ולדעתו משפט זה הוא הוספה מאוחרת שנוספה על פי פירוש רש"י ונועדה לקשר בין חלקיו השונים של הפרק.

התוספות בסוגיה לעיל התקשו אף הם בקושי זה, אלא שהם ביקשו לקיים את גרסת המשנה כפי שהיא לפנינו. לדעתם, המשנה עוסקת באנשי עיר הנידחת שלא הומתו במיתת בית דין, ועל כן לא נתכפר עוונם. אומנם דברי התוספות קשים: אם מדובר במי שלא נענש, מאי איריא אנשי עיר הנידחת? כלום אין הדבר נכון לכל הרוגי בית דין?!

ייתכן שהתשובה נעוצה בהבדל העקרוני שבין עובדי עבודה זרה יחידים ובין אנשי עיר הנידחת. השוני ההלכתי הגדול העולה מן הסוגיות הנלמדות בימים אלו מלמד כי חטאם של אנשי עיר הנידחת חמור מעבודה זרה של יחידים. עיר הנידחת נענשת כעיר שנפרדה מעל האומה, עד כדי כך שאף הממון שבה הופך לחרם.

אם כן, ייתכן שיש הבדל גם בעונש. עובד עבודה זרה יחידי הוא בגדר ישראל שחטא, ויש לו חלק לעולם הבא מעצם היותו יהודי, שהרי "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא" – קביעה שהמשנה ריש פרקין לא התנתה אותה במעשים טובים; אומנם אם חטא, הריהו צריך כפרה כדי שיוכל לזכות לחלק זה. אבל אנשי עיר הנידחת – בין המסיתים ('היוצאים') בין המוסתים ('המודחים') – נחלקים מעל כלל ישראל ומאבדים את 'כרטיס הכניסה' לעולם הבא המוקנה לכל ישראלי מעצם היותו חבר בחברה היהודית. אומנם מיתת בית דין מכפרת על חטא עבודה זרה שחטאו – ולכן אפשר לקבל את קורבנותיהם, כמבואר בדף מז ע"א – אך אין היא משיבה להם את חלקם הקבוע להם לעולם הבא, שהרי הוציאו עצמם מכלל ישראל, וחלקו של כל אחד ואחד מהם לעולם הבא תלוי אפוא במעשיו כפרט (ודלא כשאר הרוגי בית דין, שמשנתכפר חטאם החמור במיתתם, הריהם זוכים לחלקם בעולם הבא ככל אדם מישראל).

עונש זה אינו שמור לרעתם של אנשי עיר הנידחת בלבד. הנה אלה דבריו הנוקבים של הרמב"ם בהלכות תשובה (ג, יא):

"הפורש מדרכי צבור, ואף על פי שלא עבר עבירות, אלא נבדל מעדת ישראל ואינו עושה מצות בכללן ולא נכנס בצרתן ולא מתענה בתעניתן, אלא הולך בדרכו כאחד מגויי הארץ, וכאילו אינו מהן – אין לו חלק לעולם הבא".