ברכת היין ושאר המשקים בסעודה

א. יין בתוך הסעודה

בן זומא הסביר שמאכלים הבאים מחמת הסעודה (= מנה עיקרית) פטורים מברכה לפניהם ולאחריהם, משום שנפטרים בברכת הפת. אך יין אינו נפטר בברכת הפת, משום ש"גורם ברכה לעצמו" (ברכות מב ע"א). מה פירושו של ביטוי זה? רש"י (שם) פירש: בכמה הקשרים שותים יין ומברכין עליו, אף שלא היו צריכים לשתייתו (כגון בקידוש ובברכת האירוסין). התוספות (שם) פירשו: משום שיש ליין ברכה מיוחדת בפני עצמו - בורא פרי הגפן. ויש שפירשו: שתייה גורמת ברכה לעצמה, משום שאכילה ושתייה - שני עניינים נבדלים הם.

וכן פסק השולחן ערוך (או"ח קע"ד, א), שיין שבתוך הסעודה מברך עליו בורא פרי הגפן, ואין הפת פוטרת אותו.

וביאר המשנה ברורה (שם ס"ק א) שהיינו אף כאשר שותה את היין כדי לשרות (להרטיב) את המאכלים שבמעיו. והוסיף שאפילו אם התכוון בפירוש בברכת הפת לפטור כל מה שישתה בתוך הסעודה - אינו מועיל לפטור יין.

עוד פסק השולחן ערוך (או"ח קע"ד, ה), שכל היין ששותה בתוך הסעודה די לו בברכה אחת, אלא אם כן כשבירך התכוון לשתות רק כוס אחת, ולאחר מכן נמלך בדעתו. וביאר שער הציון (קע"ד ס"ק כד) שאם לא הייתה לו כל כוונה ברורה בשעת הברכה - אינו חוזר ומברך על כוסות היין הבאות. נדון בכך בע"ה ביתר הרחבה בשיעורנו בנושא "היסח הדעת".

ב. יין לפני הסעודה

הרא"ש (ברכות פ"ו סימן לב) כתב שנראה שכאשר מברך על יין לפני הסעודה, פוטר בכך מברכה את היין ששותה בתוך הסעודה. ולכן כאשר עורך קידוש או הבדלה לפני הסעודה, ברכת היין של הקידוש או ההבדלה פוטרת את היין ששותה בתוך הסעודה. וכן פסק השולחן ערוך (או"ח קע"ד, ד). ביאור הלכה (שם) ציין שיין שלפני הסעודה יכול לפטור רק אם הוא סמוך לסעודה ואינו מופלג. אמנם, המשנה ברורה (שם ס"ק ו, ח) הוסיף שבמדינתו ובזמנו אין נוהגים לשתות יין בתוך הסעודה, ולכן אפילו בשבת היין שלפני הסעודה אינו פוטר יין ששותה בתוך הסעודה, אלא אם כן הייתה דעתו לכך מלכתחילה.[1] והדבר תלוי במנהגו של כל אדם (פסקי תשובות קע"ד, ח).

הרא"ש (פסחים פ"א סימן ד) כתב שיין הבדלה פוטר את היין שבסעודה אחריו מברכה, וזאת אפילו אם הבדיל לפני נטילת ידיים. אך התוספות (ברכות מב ע"ב) כתבו שיין הבדלה פוטר רק אם הבדיל לאחר נטילת ידיים (משום שהבדלה היא מצווה בפני עצמה, ובניגוד לקידוש - אינה בהכרח שייכת לסעודה).[2] השולחן ערוך (או"ח קע"ד, ד) הכריע שהמבדיל לפני נטילה יכוון שלא להוציא בברכת בורא פרי הגפן את היין שבתוך הסעודה, ואז ישוב ויברך ברכה ראשונה על היין ששותה בסעודתו.[3] ואם לא כיוון כך - פוטר בדיעבד את היין שבסעודה, שספק ברכות להקל.

המגן אברהם (שם ס"ק ה) ביאר שיין ששותה לצמאו לפני המזון, בלי קידוש או הבדלה - פוטר יין שבתוך המזון. וכן כתב המשנה ברורה (שם ס"ק יב).

ג. ברכה אחרונה על יין שבתוך הסעודה ושלפניה

מחזור ויטרי (סימן עב) טען שצריך לברך ברכה אחרונה על היין ששותה בתוך הסעודה. אך הרא"ש (ברכות פ"ו סימן כו) פסק שאינו צריך לברך ברכה אחרונה על היין ששתה בסעודה, ונפטר בברכת המזון. זאת משום שהיין בא כדי לשרות את המאכלים שבבטנו, שאי אפשר לאכילה בלא שתייה, ולכן דינו כמאכלים הבאים בתוך הסעודה מחמת הסעודה (מנה עיקרית), שפטורים מברכה אחרונה. ואף ברכה לפניו לא היה צריך לולא היה מעמד מיוחד ליין, ש"גורם ברכה לעצמו"; אך מהברכה שלאחריו ודאי פטור.[4] וכן פסק השולחן ערוך (או"ח קע"ד, ו): "אין לברך אחר יין שבסעודה, שברכת המזון פוטרתו".

עוד כתב הרא"ש (פסחים פ"י סימן כד) שגם יין שלפני המזון נפטר בברכת המזון, ואין צריך ברכה אחרונה נוספת (אף אם אינו שותה יין בתוך הסעודה). זאת משום שגם היין בא מחמת הסעודה - כדי לעורר תיאבון. וכן פסק השולחן ערוך (או"ח קע"ד, ו). וכבר דנו בזה בשיעורנו שעסק בנושא ברכות על מאכלים לפני הסעודה.

ד. יין ומשקים אחרים

"דאמר רבי חייא: פת פוטרת כל מיני מאכל, ויין פוטר כל מיני משקים"      (ברכות מא ע"ב).

התוספות (שם) טענו שכשם שאין הלכה כרבי חייא לעניין פת (שהרי אינה פוטרת מאכלים הבאים כקינוח, שלא מחמת הסעודה), כך אין הלכה כמותו לעניין יין. אך הרא"ש (ברכות פ"ו סימן כו) חלק וטען שהלכה כרבי חייא לעניין יין, שפוטר את כל המשקים.

וכן פסק השולחן ערוך (או"ח קע"ד, ב) שיין פוטר את כל המשקים. והוסיף הרמ"א: אפילו מברכה ראשונה. וביאר המשנה ברורה (שם ס"ק ב): שהיין הוא ראש וראשון למשקים.

כתב הט"ז (שם ס"ק ב) שהיין פוטר את שאר המשקים דווקא אם היו לפניו בשעה שבירך. המשנה ברורה (שם ס"ק ג) הביא את דבריו, אך הוסיף שכמה אחרונים פסקו שיין פוטר גם משקים שלא היו לפניו בשעת הברכה, אם הייתה דעתו עליהם.[5]

בביאור הלכה (שם) פסק שיין פוטר שאר משקים רק אם שתה ממנו לפחות מלוא לוגמיו. ואם לא שתה מלוא לוגמיו, ספק מה דינו, ויבקש מאדם אחר שיפטרנו בברכה, או שיברך על מעט סוכר שהכול, לפטור בכך את שאר המשקים. אך היו אחרונים שפסקו שגם אם שתה יין בכמות קטנה ("כלשהו") - פוטר את כל המשקים מברכה ראשונה (פרי מגדים או"ח קע"ז א"א ס"ק א; שולחן ערוך הרב או"ח קע"ד, ד; יחווה דעת ה סימן כ). והיו שכתבו שנכון לכתחילה לא להגיע למצב כזה, אך המקל בזה יש לו על מי לסמוך (פסקי תשובות קע"ד, א). 

עוד כתב המשנה ברורה (שם ס"ק ג) שמי ששמע קידוש מאחר ובעצמו לא טעם מהיין, חייב לברך על שאר המשקים שרוצה לשתות. שאפשר לומר ששאר המשקים טפלים ליין רק אם בפועל שתה מהיין.

יש פוסקים שטענו שיין פוטר רק משקים שברכתם שהכול, אך לא משקים שברכתם פרי העץ או פרי האדמה (פסקי תשובות קע"ד, ג; ועיין: שבט הלוי ח"ד סימן יד, ח"ח סימן קסו).

רבנו יחיאל בן הרא"ש כתב בשם אביו, שאם שותה יין ומים, כשם שהיין פוטר את כל המשקים בברכה ראשונה, כך פוטר את כל המשקים בברכה אחרונה, אף שאינה מעין ברכתם. והסמ"ק הניח זאת בספק. וכתב הבית יוסף (או"ח ר"ח) שכדאי הוא הרא"ש לסמוך עליו, ועוד - שמסתבר טעמו. וכן פסק בשולחן ערוך (שם, טז).

אם שתה יין לפני הסעודה (למשל: כוס קידוש), ועוד לפני נטילת ידיים שתה משקה אחר, לדעת רוב האחרונים ברכת המזון פוטרת את היין אך לא את המשקה האחר, ולכן יברך לאחר שתייתו בורא נפשות (אלא אם כן מדובר ביי"ש, שנחשב כהקדמה לסעודה, בדומה ליין, ונפטר בברכת המזון). התייחסנו לשאלות אלו בהרחבה בשיעורנו בנושא ברכה על מאכלים שלפני הסעודה.

ה. שאר משקים בתוך הסעודה ולפניה

ראינו שנאמר בגמרא (ברכות מא ע"ב) שצריך לברך ברכה ראשונה על יין שבתוך הסעודה, משום שגורם ברכה לעצמו. יש שפירשו שהכוונה היא שבכמה הזדמנויות שותים יין בגלל חובה הלכתית, ולא משום שחושקים בשתייתו (כגון בקידוש). ויש שפירשו: שיין יש לו ברכה פרטית מיוחדת. ואחרים פירשו: שתייה גורמת ברכה לעצמה, משום שאכילה ושתייה - שני עניינים הם. וכתב הרשב"א (ברכות מב ע"א) בשם הראב"ד, שלפי הפירוש השלישי, גם על שתיית מים בתוך הסעודה צריך לברך.

עוד כתב הרשב"א שיש שהחמירו לברך בכל פעם ששותה מים, משום שאדם אינו קובע עצמו על שתייה (היינו, אינו מתכנן לשבת באופן מסודר לשתיית רצף ארוך של כוסות מים, בזו אחר זו), ומסתמא נמלך בדעתו בכל פעם.[6] אך בה"ג פסק לברך רק בפעם הראשונה ששותה. הרשב"א (ברכות מב ע"א) כתב בשם רש"י ור"ת (והסכים עמם) שברכת הפת פוטרת מברכה את המים ששותה בתוך הסעודה, שהם באים מחמת הסעודה, כדי לשרות את המאכלים שאוכל. וכתב רבנו יונה (ברכות כט ע"ב) שהיינו אפילו אם היה צמא עוד לפני אכילת הפת. והרא"ש (ברכות פ"ו סימן כט) כתב עצה, שיברך על מים וישתה אותם לפני נטילת ידיים, ויכוון לפטור גם מה שישתה בסעודה.

השולחן ערוך (או"ח קע"ד, ז) הביא את שלוש השיטות: מים בסעודה פטורים מברכה, אפילו אם היה צמא עוד לפני הסעודה (רש"י ור"ת); ויש אומרים שיברך על המים (בה"ג); ויש אומרים שיברך בכל פעם ששותה. ומסתימת השולחן ערוך משמע שפסק כרש"י, לא לברך על מים שבסעודה. אך הוסיף השולחן ערוך שמי שרוצה להסתלק מן הספק, יֵשב לפני הנטילה במקום סעודתו,[7] יברך על כוס מים וישתה אותם, מתוך כוונה לשתות גם בתוך הסעודה (ביאור הלכה:ובלבד שנהנה מהמים ששותה עכשיו).[8] והרמ"א הוסיף שהמנהג כסברה הראשונה (שאין מברכים על מים בסעודה).

הט"ז (שם ס"ק ח) כתב ששיכר שלנו שעושים מתבואה (בירה) גם הוא מזין כיין, ולכן לכל הדעות הפת פוטרת אותו מברכה. אמנם, הוסיף הט"ז (שם ס"ק י) שעל יי"ש (ברנדי וכו') לכל הדעות צריך לברך שהכול בתוך הסעודה, משום ששתייתו אינה באה מחמת האכילה, אלא היא הנאה נפרדת העומדת בפני עצמה. אך המגן אברהם (שם ס"ק יא) כתב שהשותה יי"ש בתוך הסעודה אינו צריך לברך, כי כוונתו לעורר את התיאבון. המשנה ברורה (שם ס"ק לג, לט) פסק שעל כל המשקים אינו מברך בתוך הסעודה.[9]

החיי אדם (כלל מג, יא) כתב שאם שותה בסוף הסעודה (לפני ברכת המזון) קפה, מטרת השתייה היא רק כדי לעכל את המזון, ולכן צריך ברכה ראשונה. וכתב המשנה ברורה (שם ס"ק לט) שדעה זו אינה הכרחית; ונכון שיברך מתחילה על מעט סוכר כדי לפטור את הקפה (והוסיף שבשבת ויום טוב ממילא קידש על יין, ופטר בכך את כל המשקים). פוסקים רבים חלקו על החיי אדם, ונראה שכן מנהג העולם, לא לברך על שתייה חמה המוגשת בסיום הסעודה (יביע אומר או"ח ה סימן יז; פסקי תשובות קע"ז הערה 25).