סוכת גנב"ך לשם מצווה

דוד אלטלף ויהונתן רונס, מחזור נא

פורסם בקושטא דמילתא גליון ד' (תשרי התשפ"ג)

פתיחה

איתא בסוכה דף ח:

תנו רבנן: גנב"ך; סוכת גוים, סוכת נשים, סוכת בהמה, סוכת כותים, סוכה מכל מקום- כשרה, ובלבד שתהא מסוככת כהלכתה. מאי כהלכתה? - אמר רב חסדא: והוא שעשאה לצל.

מהברייתא למדנו חידוש בדין סוכה: סוכה כשרה היא לא רק סוכה שנבנתה לשם חג – אלא גם סוכה שנבנתה לצל אף אם בנו אותה מי שאינם בני חיוב.

והרשב"א בחידושיו (ביצה דף ל ע"ב) כתב:

קשיא לי, הא דקי"ל דסוכת גנב"ך וסוכת רקב"ש דכשירה למה חילא עליה קדושה כל ז' וכי מפני שנכנס זה שם ואכל שם פעם אחת או ישן שם תחול עליה קדושה כל ז' והיא לא נעשית לשם קדושת סוכה. ואפשר דסוכת גנב"ך ורקב"ש כסוכה דעלמא הן.

וביתר ביאור בעבודת הקודש (בית מועד שער ב ס"ק סא), לאחר שפירט את דיני קדושת הסוכה ועציה, סייג:

ויראה לי שלא נאמרו דברים אלו אלא בסוכה שעשאה לשם חג, אבל היושב בסוכת רועים ובורגנין וקייצים הרי היא כסוכה דעלמא, שבשביל שנכנס זה ואכל שם פתו לא נתקדשה זו.

ומדברי קדשו למדנו, שבסוכה יש שני שבילין לקיום המצווה:

            א. סוכה הנבנית לשם חג.

            ב. סוכה הנבנית לצל.

ההבדל בין סוכות אלו הוא ב"שם שמיים" (סוכה ט ע"א) ובקדושה החלים על הסוכה. סוכת גנב"ך היא סוכה בעלמא – כזו שרק מתירה את האכילה בחג אך לא קדושה (ועייין אבנ"ז סימן תפ"א). לאור דברים אלו נראה שיהיה סביר לצאת מנקודת הנחה שסוכה שנעשתה לשם צל, ולא לשם מצוה, אמנם כשרה אך לכתחילה עדיפה עליה סוכה הנבנית לשם חג.^[1]

והב"ח (תרל"ה) הביא מחלוקת רש"י והר"ן לגבי סוכת היוצרים, שנחלקו האם הפסול הוא משום "דלא מינכרא מילתא" שנעשתה לשם סוכה (רש"י ח: ד"ה פנימית) או כי אין לה שם סוכה כלל משום תעשה ולא מן העשוי לאוצר ולדירה (ר"ן ד א בדפי הרי"ף, ד"ה שתי סוכות והפנימית). ומסיק הב"ח שנחלקו לדינא בסוכה שלא נעשתה לשם צל אם פסולה מדאורייתא, והעלה להחמיר כדברי הר"ן לעניין הלכה והוסיף שכן משמע פשטא דמילתא. ובמגן אברהם (תרל"ה ס"ק א') כתב שאף רש"י יודה לדברי הר"ן היכא שלא נעשית לשם צל כלל ונחלקו רק לענין סוכת היוצרים ע"ש.

וכעין זה העלה מהר"ם גאלאנטי^[2] להלכה בספר קרבן חגיגה (דף מא ע"א) וז"ל:

כיון שסוכה צריכה שתהיה עשויה לשם סכך לצל כמו סוכת גנב"ך ורקב"ש, א"כ אם אדם מצא סוכה עשויה שאינו יודע אם נעשית לצל, פסולה כי היא ספיקא דאורייתא, וספיקא דאורייתא לחומרא.

וכן פסקו הלכה למעשה רבי יהודה שמואל אשכנזי^[3] בסדר בית השואבה (דף ע"ב ע"א) ובכף החיים סופר^[4] (תרל"ה ס"ק ו').

כלומר כדי לקיים מצוות סוכה, היא צריכה להיבנות או "לשם צל" או "לשם מצווה". סוכה שנעשתה סתם, שלא לשם אחד מדברים אלו תהיה פסולה.^[5]

תשובת רבי חיים פאלאג'י

והנה בשו"ת לב חיים למרן הרב חיים פאלאג'י (ח"ב סימן רט), נשאל על מי שעשה סוכה כהלכתה בערב יום טוב וביום טוב שני של גליות נפלה הדופן השלישית, האם מותר לומר לגוי לתקן ולהעמיד הדופן השלישי. ואחרי שהעלה שהדבר מותר מצד דיני יום טוב שני,^[6] כתב:

ולעניין אם מותר לעשות הסוכה ע"י הגוי, הנה כשעושה הגוי בלתי ישראל עע"ג ובלתי שום כוונה בודאי שהיא פסולה.

והראש"ל הגאון רבי עובדיה יוסף בשו"ת יחוה דעת (ח"ו סימן מא) הקשה על דבריו:

ודבריו תמוהים, שהרי גמרא ערוכה בידינו שסוכת גנב"ך כשרה, ואפילו אם יסבור שצריך לעשות חידוש בסוכה ולעיכובא, הרי כאן שהישראל עשה הדפנות מערב יום טוב, וסיכך על גביהן, והגוי עשה רק דופן אחת שנפלה, אין לך חידוש גדול מזה, ובודאי שיש להכשירה.

מרן הגר"ע זצ"ל מקשה על החבי"ף, גם אם ישנו צורך בחידוש כדי להכשיר את הסוכה הרי בנידונו של הרב פאלאג'י היהודי בנה את הסוכה מלכתחילה והגוי רק סיים את עשייתה, והרי בסוכת גנב"ך אין חובת דין עשייה לשם מצוה, וכל שהסוכה נעשתה לשם צל כשירה היא. ^[7] ועוד כתב שם, שעד כאן לא פסקו הט"ז (תרל"ו סק"ג) והרב בית השואבה (דף עד ע"ב) שסוכת גנב"ך ורקב"ש צריכות חידוש אלא כשעשאוה לצרכם, אבל כשנעשתה לצורך ישראל סמוך לחג אינה צריכה חידוש.

ואכן בספר מועד לכל חי (סימן ך', מ"א) הביא הרב פאלאג'י את דברי הרב בית השואבה הנ"ל וכתב:

סוכת גנב"ך צריך שיחדש בה דבר אפילו תוך שלשים וכדין סוכה ישנה, והיינו לכתחילה.

עולה מדבריו שאמנם דין חידוש בסוכת גנב"ך אינו פוסל אלא הוא חיוב לכתחילה. לכן נראה להסביר שמרן החבי"ף פוסק בשו"ת לב חיים שהסוכה פסולה לגמרי משום דאזיל בסברת הב"ח ע"פ הר"ן שהובאה לעיל, שסוכה שלא נעשתה לשם צל פסולה מדאורייתא. ולכן בנידון דידן הגוי שבונה את הסוכה לאחר שנפסלה ולמען היהודי אינו עושה את הסוכה לשם צל אלא לשם מצווה, דבר שהוא לא יכול לעשות לשם מצוה כי אינו בר חיובא.

ובהמשך התשובה העלה מרן החבי"ף שאם מְצַוֶה לגוי והוא עומד על גביו תתכשר הסוכה במעשה זה:

אלא כי צריכים אנו לידע הוא אם לקח אדם גוי אחד פועל לעשות סוכה לתקן הדפנות וליתן הסכך ע"ג אם מותר והנה לגבי מצת מצוה ע"י גוי כתב הטור בא"ח ריש סימן ת"ס בשם השאלתות ורב כהן צדק ז"ל דאין לשין מצת מצוה ולא אופין אותה ע"י עכו"ם וכו' יע"ש ומבואר ברבני האחרונים שאם אי אפשר בענין אחר כדי שלא יתבטל ממ"ע מותר שילוש בפניו עיין בס' חק יעקב שם.

כלומר, מכך שבדיעבד מצה מותרת אם נעשתה כאשר ישראל עומד על גביו, לומד החבי"ף לסוכה, ודון מינה ואוקי באתרין. היתר זה אינו חל בנידונינו, כיון שאין עומד על גביו וגמר המעשה מיוחס ישירות לגוי. ממילא הסוכה פסולה כיוון שנעשית ע"י מי שלא שייך בתורת סוכה.

ודברים מעין אלו מצינו בדברי האבני נזר (או"ח סימן תע"ה) שכתב בעניין סיכוך הסוכה ע"י קטן וז"ל:

"...ואם כן במצוה את הקטן לסכך. כיון שבעל הבית חישב עליה בשעת עשיה לצל, דבשעת עשיה היתה סוכה עומדת לצל על ידי מחשבת בעל הבית. שפיר מועיל עשיית הקטן דאין צריך מחשבה כלל בסוכה"

האבני נזר פוסק להתיר סיכוך ע"י קטן רק כאשר הוא עושה במצוות הגדול – כיוון שללא ציוויו של הגדול אין במעשה הקטן כוונה לשום דבר וממילא אין הסוכה נחשבת שנעשתה לשם צל ולפיכך אין היא כשרה ללא כוונה חיובית בעשייתה.

אמנם החבי"ף פוסל את הסוכה אף אם היהודי ציווה לגוי ומתיר רק כשישראל עומד על גביו ממש. ניתן לומר שדעת ישראל לא מועלת כשמצווה על הגוי כי "גוי אדעתא דנפשיה קעביד" (גטין כג.) ואין זה נחשב כלל מעשה, משום שאינו יכול לכוון, לעומת הקטן שאינו בן דעת (שם), ויש רק חיסרון במעשה. ולפיכך לדעת החבי"ף כאשר הישראל עומד על גבי הגוי, ומייחס את הפעולה אליו באופן ישיר אז שוב אין שום גריעותא בכוונותיו של הגוי, הפעולה עצמה מיוחסת לישראל והסוכה כשרה.

ובכך מבוארת יותר שיטת החבי"ף; גוי הבונה סוכה ליהודי אינו בונה אותה עוד בגדר סוכת גנב"ך. סוכת גנב"ך היא סוכה שגנב"ך בנו לשם צל דייקא. כאשר הגוי בונה את הסוכה בעבור מצוותו של היהודי, הסוכה הנבנית היא סוכת מצווה ואין סוכה כזו יכולה להתכשר ע"י הגוי, כפי שידוע בעיבוד תפילין או בגיטין. דבר זה מוברר בדברי הרב לב חיים, שהובאו לעיל - רק אם היהודי עומד על גביו הסוכה תוכשר בדיעבד, כדין מצת מצוה ותחשב כאילו עשאה ישראל.

נראה שמרן החבי"ף מחדד את טענתו במילים: "ובלי שום כוונה", כלומר כשגוי בונה את הסוכה למען היהודי ואינו מכוון לשם מצוה עכ"פ אין הוא מכוון לשם צל אלא פועל למען היהודי. לפיכך אין במעשיו כוונה ממשית ביחס למבנה אותו הוא יוצר וסוכה זו לא נבנתה לשם צל ולכן היא פסולה.^[8]

ברור הוא שאף בנידונינו הגוי יכול לכוון את בניית הסוכה לשם צל, ובכך תהיה כשרה. אך נראה לומר שבנידוננו הגוי אינו עושה את הסוכה לשם צל כלל וכלל. הנכרי בונה על פי מצוות היהודי סוכה עבור חג הסוכות ולא עבור צל, לא של היהודי ולא שלו עצמו. הוא אינו מבין שסוכת המצוה נעשית לשם צל. יתכן שלהבנתו מטרת המבנה הוא לשם המצוה בלבד, ללא כל מימד של צל - שתהיה סוככת לו מן החורב.

נוכל לתמצת דברינו אלה על פי דברי רב חסדא: "והוא שעשאה לשם צל" כלומר לשם צל בלבד, לא פחות – כלומר לא סתם, ולא יותר – כלומר שלא יעשה אותה הגוי לשם מצוה. ומעין פסול כזה בסוכה מצינו בדברי הרב חזון איש (בסוגיית פסל היוצא מן הסוכה מועד סימן קמד) וז"ל:

וקשה וכי צריך סוכה לשמה הלא סוכת גנב"ך כשר וצ"ל שהקנים היוצאין לא נעשו לשם צל ולא לשם סוכה וכדאמר לעיל.

ושפתיו ברור מיללו, שישנם מקרים בהם סוכה תיפסל משום שלא נעשתה לשם צל, כוונה חיובית הנדרשת בעת מעשה הסוכה ואינה עולה לאחד מן המסלולים לעיל, ודברינו עולים יפה לאור דבריו.

קושית הרי"ד

והנה הרי"ד בפסקיו (סוכה ח ע"ב) הקשה:

קשיא לי, מאי שנ' סוכה דכשירה בגוי מכל התורה דאמר' כיון שלא שייך בגוה לא מיתכשרא על ידי גוי, [...] והם הכי נמי נימא גבי סוכה כיון דלא שייך גוי בתורת סוכה תהיה סוכתו פסולה, ואף על גב דלא בענן סוכה לשמה הני מילי על ידי ישר' אבל על ידי גוי לא, דהא שחיטא נמי לא בענן לשמה [..] ואפי' הכי הויא פסולה בגוי.

הרי"ד מקשה, מה בין שאר מעשי המצוה אותם לא יכול לעשות גוי אם הוא עצמו אינו חייב בהם, לבין סוכה אותה יכול לבנות הגוי למרות שאינו מחויב או שייך בה. והניח דבריו בקושיא.

ובתוספותיו לע"ז (כו ע"ב), לאחר שהקשה כנ"ל תירץ דדוקא בשחיטה שיש בה דינים כמו חתיכת סימנים, שלא שייך בהם נכרי, שחיטתו נבלה. אבל במילה בכל טצדקי שנחתכה ערלתו היא כשרה ואפילו ע"י חבורה בעלמא, וכן סוכה שכל שעשויה לצל כשרה, יהיו כשרים ע"י גוי.

והרב יצחק גואיטע^[9] בספר שדה יצחק, (שם) כתב לתרץ קושית הרי"ד באופן אחר:

"ולי אני המך לפי ענ"ד לא קשה דגבי גט מיעטן הכתוב משום דלאו בני כריתה נינהו ואינן בתורת גיטין, ובמידי דלנפשיה לא חזי לא מצי למיעבד לאחריני, וכן נמי גבי שחיטה מיעטן הכתוב (דברים יב כא) מוזבחת ואכלת, ממי שהוא זובח ובר זביחה אתה אוכל, לאפוקי נכרי דלאו בר זביחה הוא שהרי אוכל נבילות, אבל עשיית סוכה כיון דעשייתה לצל היתה ולזה היא מיקריא סוכה, אפילו גוי שייך בגווה שסוככת עליו מן החורב"

הרב שדה יצחק מסביר בדבריו את ההבדל המהותי בין סוכה לשאר המצוות אותם הביא הרי"ד, למשל גוי אינו יכול להכשיר בהמה שתהיה ראויה לאכילה כיוון שאין הוא יכול להיות 'שוחט', וכן בגט. בניגוד למקרים אלו, בסוכה גם הגוי בונה 'סוכה' לה הוא קורא 'סוכה', וגם היא משמשת אותו לשם צל.

נראה שעל פי הסברינו, הדבר מבורר עוד יותר. מחד אם הגוי ינסה לבנות סוכת מצווה, אזי משום שהוא אינו שייך בה היא תהיה סוכה פסולה, כפי שאינו שייך בשאר מצוות. מאידך, אם יבנה אותה ללא שום כוונה אז גם כן בדומה לגוי ששחט ללא כוונה הסוכה תיפסל. כשגוי בונה סוכה לשם צל אין הוא עושה מעשה מצוה, אך סוכתו סוכה. חידושה של התורה במצוות סוכה הוא שסוכה שנבנתה לצל כשרה "כסוכה בעלמא". בסוכה כזו לא יחולו דיני קדושת הסוכה, כמבואר ברשב"א שהובא בריש דברינו, ולדעת פוסקים רבים אף יש לחדש בה דבר לכתחילה.

סיכום

בסוכה כדברי הרשב"א ישנם שני מסלולים – לשם צל או לשם שמיים. האופן היחיד בו ניתן לבנות סוכה לשם שמיים היא על ידי ישראל אשר לפחות מפקח על בנייתה. הב"ח כתב שסוכה שלא לשם צל פסולה מדאורייתא וכ"פ בכף החיים סופר (תרל"ה ג). ע"פ דברים אלו תירצנו את תמיהת הרב עובדיה יוסף על הרב חיים פאלאג'י הפוסק כי הגוי שהשלים את עשיית הסוכה ביו"ט שני סוכתו פסולה. הסברנו כי מכיוון שבנדונו של החבי"ף הסוכה אינה עולה לאחד מן המסלולים שהצגנו, היא לא תהיה כשרה, ובכך תחמנו את הגבולות המפרידים בין סוכת חג לסוכת צל, ונמצאו דבריו של מרן החבי"ף חיים וקיימים.

 עוד תירצנו על פי דברינו את קושיית הרי"ד, שתמה על החילוק בין סוכה לשאר מצות בהן מעשה הגוי פוסל את המצוה, והסברנו שבעקבות השייכות שיש לגוי בסוכה בעלמא, בניגוד לשחיטה או לגט, תכשיר סוכתו את האכילה והשינה בה.