הדלקת נר חנוכה לחיילים ולמטיילים

המאמר פורסם בעלון שבות מס' 84 [1] 

שאלה: מה דינם של חיילים הנמצאים בשטח ושל מטיילים, בהדלקת נר חנוכה?

תשובה: במאי דבדקו לן מרנן, לחוות דעתי בתמצית, ביחס להדלקת נר חנוכה על ירי הנמצאים בתנאי שדה בשטח, אם כחיילים ואם כמטיילים, הנני בזה לסכם דעתי למעשה בנדון.

"ת"ר מצות חנוכה נר איש וביתו", ופירש רש"י: "נר אחד בכל לילה, ואיש וכל בני ביתו סגי להו בנר אחד" (שבת כא:). כלומר, "ביתו" מתפרש במובן: "את יעקב איש וביתו באו", כ"משפחתו", כ"הנטפלים אליו" וכו'. מתעוררת אם כן שאלה, האם יש גם צורך בביתו כמקום ההדלקה, ואם כן, מהי הגדרת ביתו לגבי הלכה זו. אשר לשאלה הראשונה, יעויין בהמשך הסוגיא: "ת"ר נר חנוכה, מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ; אם היה דר בעלייה, מניחה בחלון הסמוכה לרשות הרבים, ובשעת הסכנה מניחה על שולחנו ודיו", דמשמע שההדלקה צריכה להיות צמודה לבית, ומה שנאמר לשון "מצוה", שמשמעותו לכתחילה, היינו לגבי פתח ביתו מבחוץ, ובדיעבד ובשעת הדחק יכול להניחו על שולחנו, אך במקום שאינו ביתו אינו יכול להדליק. וכך לשון הרמב"ם: "ומדליקין בהן הנרות בערב על פתחי הבתים בכל לילה ולילה משמונת הלילות" (פ"ג מהל' חנוכה הל' ג'). אמנם יש פוסקים הסוברים שאין ביתו מעכב - כך במכתבו של ר' בנימין זילבר (מצוטט בשלהי "מצות נר איש וביתו" לר' אליהו שלזינגר, עמ' קל), ואף ייתכן שכך יש ללמוד מדברי ה"אורחות חיים": "וכן מי שהולך לכפר שאין בו ישראל ולן שם בלילי חנוכה, אע"פ שאין לו שם בית מיוחד, שמענו שהר"ר משולם היה נוהג להדליק ולברך לזכרון הנס" (הל' חנוכה, סי' ב) - אולם נראה שודאי אין לסמוך על כך, ואין להדליק שלא בביתו, וכבר צוח הט"ז (סי' תרע"ז ס"ק ב') על טעות המרליקים במקום אליו הוזמנו לסעודה, במקום להדליק בביתם, "דזה היה כאילו עומד בשעת ההדלקה על רחוב העיר, דאין שייך לו שם ההדלקה" .

אמנם באשר להגדרת ביתו, יש מקום לדון, דיש סוברים דבעינן בית, כלגבי מזוזה ומעקה, בעל מחיצות ותקרה, שיעור מסויים וכו', ודייקו כך ממה שמשמע מרש"י (שבת כג. ד"ה הרואה), שאין היושב בספינה מדליק. ברם, לא כך דעתי, דנ"ל ברור דביתו לגבי נר-חנוכה, היינו מקום מגורי קבע, ולו יהי תחת כיפת השמים, ואיך כאן דין חפצא של בניין, אלא מקום המשמש למטרה מסוימת. ופוק חזי שהברייתא בסוכה (ג.) לא מנתה נר-חנוכה בין הדברים אשר לגביהם בית זקוק לשיעור ד' אמות על ד' אמות, אלא שכרי שמקום כזה ייקרא ביתו של אדם, הוא צריך להיות מקום מגורי קבע. ובשיעור הקבע מסופקני, והנראה לי בזה, שלמעלה מל' יום ודאי חשיב קבע, פחות מז' ימים ודאי חשיב ארעי, ואילו לגבי בין ז' לל' יום אין בידי להכריע, ומעין מה שהסתפקו הפוסקים לגבי קבע בבונה בשבת וכדומה. על-כן, במקרה כזה לדעתי יש להדליק, אך בלא ברכה.

אם-כן, חיילים השוהים בשטח למעלה מל' יום, אם הם לנים בטנק ויכולים להדליק על ידו בבחינת "פתח ביתו מבחוץ", מה טוב, ובתנאי שאין כאן אף בעייה בטיחותית, ואת זה יש לברר בקפדנות רבה, וסכנתא חמירא מאיסורא. אף אם הם דרים ללא קורת גג וללא מבנה - מצב שכיח לאחרי מלחמה, אד כיום נדיר - ידליקו בברכה. דבר זה עדיף מלסמוך על כך שיברכו עליהם בביתם מדין אכסנאי, דייתכן שאחרי היעדרות ממושכת מן הבית אין הדלקת ההורים או האשה בביתם פוטרתם. ודומני דהוא הרין אם טרם שהו במקום שלושים יום, אך התחילו לגור בו ושהותם אמורה להיות למעלה מל'. אמנם בזה יש כבר מקום לפקפק.
אם אמורים להיות במקום פחות משבוע, כפי ששכיח במטיילים, לא יוצאים ידי חובת הדלקה, שהרי אין כאו בית. אפילו ידי הובת ראייה לא יוצאים בנסיבות אלו, מכיון שהנר שהדליקו, ואותו רואים במקום, אינו חפצא של נר-חנוכה, כיון שאינו צמוד לבית. על-כן, במקרה כזה צריך המטייל לסמוך על כך שמדליקים עליו בביתו, כמו באכסנאי. אמנם אז חסר קיום ראייה, ולדעת הסוברים כי רמת מהדרין מן המהדרין מחייבת הדלקת כל אחד ואחד, אף רמה זו חסירה.

ובכן, ירא שמים יימנע מלהיכנס למצב כזה, ולא עוד, אלא שאם הוא בן-ישיבה ולמעשה גר במשך רוב השנה בישיבה ולא בבית הוריו, ייתכן שאין הדלקתם פוטרתו מדין אכסנאי, ושומר נפשו ייזהר בכך.

ואין לשאול מדוע לא ידליק במקום שלן בו אם אין צורך בבניין (כשם שכל אכסנאי שלא מדליקים עליו בביתו מדליק במקום שהותו הארעי) , דבמקרה הרגיל של אכסנאי, שנהוג שמדליק באכסניא ואפילו אם לן בה לילה אחד בלבד, הרי הוא נמצא בבית, הן בבניין והן במקום מגורים קבוע, אלא שאין זה ביתו. אמנם אין הדבר מבואר בסוגיה, דייתכן שבמקרה כזה אין עצה אלא השתתפות בפריטי, או שמדובר במי ששוהה באכסניא תקופה ארוכה. ובכן, גם אם לן בו לילה אחד בלבד, יש לראותו כביתו הארעי, וזה יסוד המנהג להדליק בו. אך מטייל הלן לילה בגן אינו נמצא בכלל בית, וכדי להפוך את מקומו לחפצא של בית יש צורך בשהות קבע, דאילו נקלע למקום תחת כיפת השמים המשמש כמגורים באורח קבוע, והוא אישית נמצא שם רק ללילה, היה יכול להדליק ולברך. לעומת זאת, אם שהותו הנוכחית היא שאמורה להטביע שם בית על המקום, היא מוכרחה להיות שהות קבע. ונראה שזה החסרון בספינה לדעת רש"י, כלומר, מדובר בספינה שאינה משמשת למגורים אלא לנסיעות לאורך החוף.

מתוך כך, אינני חושב שאפשר לסמוך על פתרון עבור מטיילים ששמעתי בשם חכם אחד, דהיינו, שידליקו בתוך המשאית, מתוך הנחה שיש להגדירה כבית, היות ויש לה מחיצות וגג. ברור שאין המשאית משמשת למגורים קבועים, ובכך אינה בגדר בית, ואף מי שילון בה באותו לילה אינו מקיים הדלקה בביתו. ואף שיש מגדולי הפוסקים שהורו להדליק ברכבת או בעגלה (יעויין בשו"ת מהרש"ם (ח"ד סי' קמ"ו) וב"ערוך השולחן" (סי' תרע"ז ס"ק ה')), הנראה לענ"ר כתבתי, וחוששני בזה משום ברכה לבטלה. ייתכן שאף הם אמרו את הדברים רק בקרונות העשויים לאכילה וללינה (ברכבת בה היו נוסעים כמה ימים זה ודאי ייתכן), אף כי לדעתי גם רכבות כאלה אינן בגדר בית. בכל אופן, במשאית העשויה להובלות משך כמה שעות נראה ברור שאין כאן בית, והרוצה להדליק ידליק, אך אין לברך. והיות שלדעתי לא יוצאים ידי חובת הדלקה במקרה כזה, יש להיזהר מלהיכנס למצב ביטול מצוה.