שיכור כלוט (או: שיכור קלות)
שיכור כלוט (או: שיכור קלות)
הגמרא במסכת עירובין (סה ע"א) קובעת ששיכור פטור מתפילה אם רמת שכרותו היא גבוהה - אם הוא שיכור כלוט. הגמרא בברכות לא ע"א קובעת שהמתפלל כשהוא שתוי - הרי הוא כעובד עבודה זרה. מכאן הסיקו הראשונים שתפילת שיכור היא תועבה, אלא שהם הביאו נימוקים שונים לקביעה זו.
הרמב"ם בהלכות תפילה (ד', יז) מסביר ששיכור אינו יכול לכוון לבו לאביו שבשמיים ולחשוב שהוא עומד לפני מלך מלכי המלכים. לעומתו, הטור (או"ח סי' צ"ט) מבאר ששיכור דומה לאדם שגופו אינו נקי, וכשם שתפילתו של זה תועבה - כך גם תפילתו של זה.
בעל "ערוך השולחן" (סי' צ"ט) תמה על הסברו של הרמב"ם, שכן לדבריו יוצא שכל תפילה ללא כוונה היא תועבה, וודאי שאין הדבר כך! ומסביר בעל "ערוך השולחן": "אבל ההכנה מקודם צריך להיות כראוי, ולזה אמרו שיכור - כל שאינו יכול לדבר בפני המלך, ואיך אתה נכנס בפלטין של מלך, וזהו העזה גדולה ומשוקץ הוא בעיני המלך, ולכן צריך לחזור ולהתפלל. ולזה אמרו 'כאילו עובד כוכבים' - כלומר, שמראה שעבודתו לפניו יתברך אינה חשובה בעיניו כלל".
להלכה מכריע השו"ע ששמי ששתה יותר מרביעית יין ואין בידו לכוון את עמידתו כעמידה לפני מלך - תפילתו תועבה, ואם התפלל - עליו לחזור על תפילתו שנית. הרמ"א מוסיף שבזמננו, שהיינות חלשים, שתיית רביעית יין אינה מכניסה את האדם לגדר שיכור, ורק אם שתה כמות מרובה כך שהוא אינו יכול להתפלל באופן מכובד - אסור לו לשתות.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)