פרשת וישב - יוסף ואשת פוטיפר

  • הרב עדיאל זימרן

פרשת וישב - יוסף ואשת פוטיפר

"ויהי אחר הדברים האלה, ותשא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף ותאמר שכבה עמי. וימאן, ויאמר אל אשת אדוניו... ולא חשך ממני מאומה כי אם אותך באשר את אשתו, ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלוקים".

חז"ל מתייחסים לניסיון שעמד בפני יוסף כאל ניסיון גדול וקשה. גם בפסוקים תופס סיפור אשת פוטיפר נתח נכבד ומשמעותי, שאינו מאפשר להחשיבו כשולי. ה"שפת אמת" רואה בסיפור זה מפתח חשוב ומשמעותי, הן לאדם הפרטי המבקש לעבוד את ה' ולהסיר מכשול מדרכו, והן לכל עם ישראל בגלות מצרים - כלשונו: "וזה היה הכנה לכל הגלות".

"ויש שני מיני נסיונות: אחד שיכול האדם לגבור בכוחו, ויש ניסיון עצום שאין באפשרי לגבור כלל, רק על ידי רצון ולב אמת... זוכה שיקחו ממנו הבחירה". ה"שפת אמת" מחלק את הנסיונות העומדים בפני האדם לשני סוגים: האחד הוא ניסיון שהאדם יכול לו, והשני הוא ניסיון שאין בכוחו של האדם לעמוד בפניו. לכאורה, דבריו של ה"שפת אמת" אינם מובנים, שכן לא מדובר בשני מיני נסיונות כי אם באותו ניסיון, אולם כיוון שבני האדם שונים בכוחם ובאמונתם, במה שהאחד כושל השני נוצח. מדוע מחלק ה"שפת אמת" את הנסיונות לשתי קטגוריות השונות עקרונית זו מזו?

הניסיון הראשון, שאותו מגדיר ה"שפת אמת" כ"ניסיון שניתן לנצחו", הוא ניסיון שבו מתמודד האדם עם יצרו - האם לנטות אחר העיניים והלב או להישאר דבק בדבר ה'. ניסיון זה יכול להיות קשה מאוד ולעורר באדם מלחמה ניצחת, אולם בניסיון זה האדם יודע להבחין היטב בין הטוב לבין הרע והוא מודע לכך שעליו לבחור בטוב. לעומת ניסיון זה, ישנו ניסיון אחר שבו האדם אינו מודע כלל לכך שהוא עומד בפני ניסיון. ניסיון זה הוא קשה לאין ערוך מהקודם; הקושי שבו אינו נובע מהקושי שבנצחון היצר ובכיבוש הרצון לנטות אחר העיניים והלב. בניסיון מסוג זה אין כלל מלחמה באדם, שכן הוא אינו מודע לניסיון. במקרים אלו, האדם חושב שנתון לו חופש בחירה מוחלט הטבוע בעצם הבריאה, וכל האפשרויות העומדות בפניו הן שוות.

ה"שפת אמת" מסביר שהניסיון שעמד בפני יוסף היה מהסוג השני: לאחר שעלה יוסף לגדולה, הוא יכול היה להרגיש שכל האפשרויות שוות בפניו, ושבידו הבחירה המוחלטת. רק בזכות לב אמת זכה יוסף ונשללה ממנו הבחירה. לפי ה"שפת אמת", רק שלילת הבחירה היא שעמדה לו ליוסף באותם רגעים - ההבנה שבחירתו של האדם אינה טוטאלית, ושכללי ההתנהגות בעולם חקוקים על ידי הקב"ה. כך מסביר ה"שפת אמת" גם את טעם השלשלת שעל המילה "וימאן": נצחונו של יוסף לא היה בכיבוש יצרו, אלא בהבנה עמוקה יותר - שכלל אין לאדם יכולת לבחור ברע.