סנהדרין דף קז – גחזי

המשנה ריש פרקין מונה שלושה מלכים וארבעה הדיוטות שאין להם חלק לעולם הבא. שש משבע הדמויות הללו – ירבעם, אחאב, מנשה, בלעם, אחיתופל ודואג – אכן מצטיירים במקרא כרשעים מרושעים. אך מה בדבר הדמות השביעית – גחזי, משרתו של הנביא אלישע? אמנם המקרא מספר שחטא, ובכך עוסקת סוגייתנו (קז ע"ב), אך קשה להבין מדוע חטא זה כה חמור, עד שהוא שולל מגחזי את חלקו בעולם הבא.

נזכיר בקצרה את הסיפור. בהמלצת שפחה יהודייה שבויה הופיע נעמן שר צבא ארם לפני הנביא אלישע כדי שירפא אותו מצרעתו. הנביא הורה לנעמן לטבול בירדן שבע פעמים, והוא נרפא. נעמן הציע לאלישע תשלום על השירות הרפואי, אך אלישע סירב בכל תוקף. על אף סירובו של אלישע לקבל שכר, פנה גחזי לנעמן – בשמו של אלישע כביכול – ותבע שכר עבור הריפוי. נעמן נענה ברצון, ובעקבות זאת קילל אלישע את גחזי שצרעת נעמן תדבק בו ובזרעו.

ובכן, האם מעשה זה חמור עד כדי כך שישלול מגחזי – "נער איש הא-להים" (כפי שהוא נקרא אף לאחר חטאו [מל"ב ח', ד]!) – את חיי העולם הבא?

המהרש"א מציע (בחידושי אגדות על אתר) הסבר מאלף לפשר חטאו של גחזי:

"כי בא נעמן אמר ליה אלישע: טבול בירדן, שיהיה הרפואה בנס קרוב לטבע... אבל נעמן חשב כי בטבע גמור רוצה לרפאותו...

'עשרה ככרי כסף וששת אלפים זהב ועשר חליפות' וגו' – כדרך שנותנין שכר לרופאים. ולא רצה אלישע לקבלן, להורות שבתפילתו נתרפא בנס, ואסור לו לקבל שכר על זה...

אבל גחזי כפר בכל זה, ואיפטר מקמיה אלישע כאילו נוטל רשות ממנו לעשות מלאכתו, והלך לקבל שכר על הרפואה כאילו היא טבעית".

הגדרתו של המהרש"א לריפוי צרעת נעמן היא הגדרה דקה: "נס קרוב לטבע". פעמים שקשה מאוד לעמוד על אותו גבול דק בין עניינים המונהגים בדרך הטבע ובין עניינים המבטאים את השגחת ה' המתמדת בעולמו. כל יהודי מהלך כל העת על אותו חבל דק, המחייב אותו לנהוג ולהשתדל בדרך הטבע, אך בה בעת להכיר כי לאמתו של דבר, ה' יתברך הוא המנהיג את העולם.

נעמן, שלא היה יהודי, לא הכיר, מן הסתם, באותו רובד נסתר של השגחת ה'. אבל גחזי היה נערו של אלישע, וראה הן את המופתים שעשה אלישע על פי ה' הן את דבקותו של הנביא בקב"ה. אם כן, מדוע התעקש גחזי ליטול שכר, ובזה להביא את נעמן לחשוב שרפואתו הייתה רפואה טבעית?

דומני שזה מוקד חטאו של גחזי. גחזי ידע, כמובן, כי בכוחו של הקב"ה לשנות סדרי בראשית, אך סבר כי אסור שהדבר יחלחל לתודעתם של בני האדם. וכל כך למה? מפורסמים דברי הרמב"ן בסוף פירושו לפרשת בֹּא:

גחזי כפר באותו "יסוד התורה כולה". לדעתו, אכן יש נסים גלויים, אך אין כל קשר בינם ובין ההתנהלות השגרתית של העולם. כרגיל, סבר גחזי, מתנהל העולם אך ורק על פי חוקי הטבע, בלא כל השגחה של הקב"ה. גחזי כופר בנסים הנסתרים, ואפילו את נס ריפוי נעמן, שהוא נס גלוי אך "קרוב לטבע", הציג כריפוי טבעי לגמרי. בעטייה של תודעה שלילית זו נענש גחזי ואיבד את עולמו.