לב טוב

מאת הרב אריאל ג'יאן, בוגר הישיבה

 

אחת המידות בברייתא של קנייני תורה היא "לב טוב", ולגבי מידה זו יש הרחבה בפרק ב' של מסכת אבות:

חמשה תלמידים היו לו לרבן יוחנן בן זכאי...אמר להם, צאו וראו איזוהי דרך טובה שידבק בה האדם. רבי אליעזר אומר עין טובה. רבי יהושע אומר חבר טוב. רבי יוסי אומר שכן טוב. רבי שמעון אומר הרואה את הנולד. רבי אלעזר אומר לב טוב. אמר להם, רואה אני את דברי אלעזר בן ערך מדבריכם, שבכלל דבריו דבריכם. אמר להם, צאו וראו איזוהי דרך רעה שיתרחק ממנה האדם. רבי אליעזר אומר עין רעה. רבי יהושע אומר חבר רע. רבי יוסי אומר שכן רע. רבי שמעון הלוה ואינו משלם, אחד הלוה מן האדם כלוה מן המקום; שנאמר: לוה רשע ולא ישלם, וצדיק חונן ונותן. רבי אלעזר אומר לב רע. אמר להם, רואה אני את דברי אלעזר בן-ערך מדבריכם, שבכלל דבריו דבריכם.

 (פרקי אבות, פרק ב', משנה ט').

רבי יוחנן בן זכאי הכריע כדעת רבי אלעזר, שלב טוב זו המידה החשובה מכל המידות.

רבי עובדיה מברטנורא הסביר זאת כך:

לפי שהלב הוא המניע לכל שאר הכוחות, והוא המקור שממנו נובעים כל הפעולות.

כלומר, לב טוב הוא היסוד לעשיית טוב. רבינו יונה כתב, בדומה לרבי עובדיה מברטנורא, שאדם שליבו טוב יוכל על ידי כך להגיע לשאר המעלות שהוזכרו במשנה (עין טובה חבר טוב וכו').

התפארת ישראל (יכין אות פח) הסביר אחרת:

שלבו תמיד שמח ומזומן להיטיב לכל ועל ידי זה חדוותא מסתייע שיתחדד שכלו כמעין המתגבר.

נראה מדבריו שהיתרון בלב טוב הוא בסיוע ללימוד תורה.

הרמב"ם מפרש שהכוונה היא להסתפקות:

ההסתפקות במה שיש לאדם והיא ממעלות המידות.

במשנה תורה הרמב"ם מרחיב בהסבר הדבר:

הדרך הישרה היא מדה בינונית שבכל דעה ודעה מכל דעות שיש לאדם. והיא הדעה שהיא רחוקה משני הקצוות ריחוק שווה ואינה קרובה לא לזו ולא לזו.

(הלכות דעות, פרק א', הלכה ד').

וכן לא יהא בעל נפש רחבה נבהל להון ולא עצל ובטל ממלאכה אלא בעל עין טובה מעט עסק ועוסק בתורה ואותו המעט שהוא חלקו ישמח בו.

(שם, פרק ב', הלכה ז').

כלומר, עין טובה היא דרך המיצוע שיש בה גם הסתפקות במה שיש לאדם.

רבינו בחיי העיר על הרמב"ם שמידה זו מביאה את האדם לשלווה:

ובודאי ראוי האדם שידבק בה, כי עם מידה זו יהיה האדם שמח בחלקו במה שחננו ד' יתברך ולא יתאוה אל המותרות ויחיה חיי שלוה.

המאירי פירש כך:

כלומר, שיתמיד לעשות הפעולות היוצאות מלב טוב. וידוע אצל החכמים שמעלות המדות ופחיתותם יצאו מאחד מכחות הנפש, והוא הכוח המתעורר, ומצוע זה הכח הוא הלב, וכשהוא בטוב המזג ימצאו בו כלל המדות המעלות שכל הנזכרות בכללן.

 כלומר, המעורר לכל העשיות זהו טוב הלב.

על פי הספורנו הכוונה היא להתרחקות מן הקנאה:

שלא יקנא ותרבה חמדתו לאין תכלית, כי בסור זה יפנה ליבו אל מה שהוא הטוב באמת.

יש לציין שרבי אלעזר סובר גם שהמידה הרעה ביותר היא לב רע, שהיא בדיוק ההפך מלב טוב, ויש בה את כל הרעות. למרות שלא כל חבריו אמרו שהמידה הרעה ביותר היא ההפך מהמידה הטובה ביותר, לרבי אלעזר הדבר פשוט.

נסיים בדברי נעים זמירות ישראל בתהילים:

לב טהור ברא לי אלוקים ורוח נכון חדש בקרבי.

(תהילים, פרק נ"א, פסוק י"ב).

ופירשו רש"י רד"ק והאבן עזרא (שם) שעל ידי הלב הטהור הוא לא יחטא עוד, שכן טהרת הלב תמנע את האדם מלחטוא.