כי עבדי הם

  • הרב אהרן ליכטנשטיין

כי עבדי הם / הרב אהרן ליכטנשטיין

לפרשת בהר*

כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים אני ה' א-לקיכם. (ויקרא כ"ה,נה)

פסוק זה קובע למעשה עובדה- בני ישראל עבדיו של הקב"ה הם. קביעת עובדה שכזו מעוררת בנו את השאלה הבאה: מה באה האמירה "עבדי הם" להוציא, לשלול?

שתי תשובות בדבר- הראשונה מתייחסת למישור האנושי-מעשי, והשניה למישור המחשבתי-דתי.

התשובה הראשונה היא עבדי הם ולא עבדים לאחר. גם כאן מתחלקת התשובה לשנים: מחד עבדי הם ולא עבדים לאדם אחר - אין רשות לאדם לשעבד את זולתו. ובאה הפרשיה שלפני כן - "וכי ימוך אחיך" כהקדמה. שם מדובר על אדם הנאלץ למכור עצמו מחמת עוניו, ומציבה שם התורה גבולות ברורים ואוסרת על שיעבודו ועל ההתנהגות כלפיו כעבד. וכנאמר אצלנו, אף שם מסכמת התורה:

כי עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לא ימכרו ממכרת עבד (שם,מב)

מאידך, אומרת התורה עבדי הם ולא לעם אחר. רש"י מביא בשם התורת כהנים: "עבדי הם - שטרי קודם". ומשמעות הדברים כפולה: הן במישור ההיסטורי והן במישור הערכי-רוחני. במישור ההיסטורי- הקב"ה הוא אשר הוציא את עם ישראל מעבדות מצרים, למען יהיו לו עבדים. הוא הראשון- שטרו קודם. אך מעבר לכך, במישור הערכי-רוחני, שטרו קודם בהיותו ברמה אחרת, נשגב ומרומם מעל עם ואדם, הוא בורא העולם ויוצרו ולכן לו זכות ראשונים לתבוע בעלות.

אף את יציאת מצרים ניתן לראות בשתי משמעויות. מחד, מעשה ההוצאה ממצרים מסמל את מעשה הקנין שעשה הקב"ה. מאידך, יציאת מצרים מסמלת יצירה חדשה - יצירת עם חדש. עם אשר אין לדבר עליו במושגים הפשוטים והרגילים של עבדות, בהיותו מרומם מהגדרה זו, ולפיכך עבדיו של הקב"ה בלבד יכולים הם להיות ולא של אחר.

עד כה התייחסנו למישור האנושי. המישור הנוסף אותו בא הפסוק לצמצם הוא: עבדי הם - ולא בני חורין לחלוטין. בעולם המודרני כיום, הכל רואים בחירות ערך עליון ורואים את האדם כבן חורין, חופשי לעשות כרצונו ללא מיצרים. את זאת בא הפסוק לשלול: אתם בני ישראל אינכם חופשיים אלא משועבדים אתם לקב"ה. אמנם, בשיעבוד זה טמונה החירות הגדולה:

'מכתב א-לקים הוא חרות על הלחת' (שמות ל"ב) - אל תקרא חרות אלא חירות, שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה. (אבות ו'ב)

כאשר מדברים על חירות, למעשה אין מתכוונים לחירות אמיתית מוחלטת, אלא כפי שהגדירה פרויד. לטענתו, חירות קיימת כאשר אין גורם חיצוני אשר כופה את האדם לעשות דבר מה. אמנם גורמים ודחפים פנימיים, שיעבודי גופו של האדם, עדיין כלולים בגדר החירות כי אינם גורם חיצוני.

התורה, לעומת זאת, מעלה ומרוממת את האדם אף מעל השיעבוד לגוף עצמו- היא גורמת לאדם לשלוט על גופו ולהפעילו כרצונו. זהו בן החורין האמיתי - זה אשר שולט אף על גופו, ואיננו מושפע מיצרים ומדחפים פנימיים.

זוהי, איפוא, כוונת הפסוק "עבדי הם" הנכם עבדים ולא בעלי חירות אינסופית ללא אדון - יש לכם מסכת חיים המשעבדת אתכם לקב"ה, אך מערכת חיים זו היא הגורמת לכם להתעלות להיות בני חורין אמיתיים.



* השיחה נאמרה בליל שבת קדש פרשת בהר התשנ"ב, וסוכמה ע"י דני אורנבוך.