היתר מכירת הקרקעות בשביעית

  • הרב אהרן ליכטנשטיין

קדושת הארץ

 בגטין מז. נחלקו רבה ורבי אלעזר: רבה סובר כי "אין קנין לעכו"ם בארץ ישראל להפקיע מידי מעשר", ואילו רבי אלעזר סובר כי "יש קנין לעכו"ם בא"י להפקיע מידי מעשר". ר"א לומד את שיטתו מן המילה "דגנך" הכתובה לגבי תרומה - "דגנך - ולא דגן עובדי כוכבים". ניתן היה אפוא להבין שזהו דין ייחודי בתרומות ומעשרות - שאין חיוב תרומות ומעשרות חל על פירות שגדלו בקרקע של גוי - שאין לו כל קשר לקדושת הארץ, ושלעניין שביעית קניין הגוי לא יהיה משמעותי. אולם הרמב"ם (הלכות תרומות פ"א ה"י) כותב כי "עכו"ם שקנה קרקע בא"י לא הפקיעוה מן המצוות, אלא הרי היא בקדושתה. לפיכך אם חזר ישראל ולקחה ממנו אינה ככיבוש יחיד... כאלו לא נמכרה לעכו"ם מעולם...". מדברי הרמב"ם עולה כי מאן דאמר "יש קנין לגוי להפקיע" סובר שקניין הגוי מפקיע את קדושת הארץ לחלוטין והופך את הקרקע להיות כחו"ל, ולכן גם לאחר שישראל קנה את הקרקע בחזרה מהגוי אין לה קדושת א"י ודינה כאזור שנכבש בכיבוש יחיד (שאינו קדוש בקדושת הארץ). להלכה נקבע שקדושת הארץ דאורייתא ולכן אין קניין לגוי להפקיע, מלבד סוריה - שאת קדושתה יכול הוא להפקיע מפני שהיא דרבנן.

 שביעית בזמן הזה

 לדעת הראב"ד וספר התרומות שביעית אינה נוהגת בזמן הזה אפילו מדרבנן והנהגת דיניה בזמן הזה אינה אלא ממידת חסידות. לפי דעה זו יש מקום להתיר עבודת קרקע בשביעית. דעה זו מתבססת על ההנחה שקדושה שנייה (הקדושה שנתקדשה הארץ בעליית עזרא) קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבוא (לאחר שגלו ישראל שנית מעל אדמתם), ולכן הארץ איננה קדושה והמצוות התלויות בארץ אינן חלות. אולם רוב הראשונים פסקו שקדושה שנייה קידשה גם לעתיד לבוא, וכפשטות הגמרא ביבמות (פב:), ואם כן בזמן הזה קדושת הארץ היא דאורייתא.

 אולם גם אם נאמר שקדושת הארץ בזמן הזה דאורייתא, ייתכן ששביעית בזמן הזה דרבנן מסיבה אחרת: לדעת רבי (גטין לו. ביחס לשמיטת כספים, מועד קטן ב: ביחס לעבודת הארץ) השמיטה תלויה ביובל, ואין היא נוהגת אלא בזמן שהיובל נוהג (ראה רש"י בגטין שם). כל זאת, כמובן, בהנחה שאנו פוסקים כרבי.

 היו אחרונים שטענו כי אם נפסוק ששביעית בזמן הזה דרבנן, כשיטת רבי, הרי שקניין עכו"ם יפקיע מחיוב שביעית, כשם שקניין גוי מפקיע מחיוב שביעית בסוריה מפני שהחיוב שם הוא דרבנן. "בית הלוי" חלק על סברא זו מכול וכול והסביר שקניין עכו"ם מפקיע מחיוב שביעית בסוריה משום שכל עצמה של קדושת סוריה אינה אלא מדרבנן, מה שאין כן בא"י, שקדושתה עצמה דאורייתא ורק חיוב השביעית הוא דרבנן, וקניין הגוי איננו יכול להפקיע מקדושה דאורייתא אפילו ביחס לדינים דרבנן.

 שיטת ר' חיים:

 בנו של ה"בית הלוי", ר' חיים מבריסק, הסכים עקרונית שקניין עכו"ם איננו יכול להפקיע ממצווה דרבנן אם קדושת הארץ דאורייתא, אך הוא חלק על עצם ההנחה וטען שלעניין שביעית קדושת הארץ היא אמנם רק מדרבנן.

 הגמרא בכתובות (כה.) אומרת כי חיוב חלה בזמן הזה הוא דרבנן משום שנאמר במצוות חלה "בבואכם אל הארץ" - "ביאת כולכם אמרתי, ולא בביאת מקצתכם, וכי אסקינהו עזרא לאו כולהו סלוק". ר' חיים עמד על כך שהגמרא מדגישה את העובדה  ש ב ז מ ן  ע ז ר א  לא עלו כולם ואיננה מתייחסת לזמן שבו עולה הספק אם יש לקיים את המצווה, והוא מסביר כי דין  בי א ת  כ ו ל כ ם  חלוק מדין  ר ו ב  י ו ש ב י ה  ע ל י ה , שנאמר ביחס לקיום יובלות (ערכין לב:): רוב יושביה עליה הוא תנאי שצריך להיבחן מחדש בכל פעם שעולה שאלת קיום היובל, ואילו דין ביאת כולכם הוא תנאי בזמן הכניסה לארץ - רק כניסת "כולכם" יכולה לקדש את הארץ ברמה המחייבת הפרשת חלה. ומכיוון שבשעת עליית עזרא לא באו "כולכם", הארץ לא התקדשה ולכן חיוב חלה רק מדרבנן (והדברים מסתברים: יובל - שהוא מצווה ציבורית - מצריך ציבור כתנאי לקיומו, ואילו חלה - שהיא מצווה על היחיד - אינה תלויה בציבור אלא בקדושת הארץ).

 מה היקף דין ביאת כולכם? בגמרא הוא מובא ביחס לחלה בלבד, ומפורש בה שהוא לא נאמר ביחס לתרומות ומעשרות. אולם ברמב"ם (הלכות תרומות פ"א הלכה כ"ו) נאמר דין זה גם ביחס לתרומות ומעשרות, ונראה שהוא הרחיב זאת על סמך הירושלמי בשביעית, ששם נחלקו האמוראים בדין זה. הציון לנפש חיה (ברכות לה) יישם דין זה ביחס לערלה ונטע רבעי.

 ומה ביחס לשביעית? הרמב"ם (הלכות שמיטה פי"ב הט"ז) כתב שבביאה שלישית יתחילו למנות שמיטין, ומשמע שבזמן הזה אין מונים לשמיטה (ועיין בראב"ד, שהשיג עליו וכתב שזה רק במקומות שלא נתקדשו על ידי עזרא). מניין שאב הרמב"ם דין זה? ר' חיים הבין שהרמב"ם מיישם כאן את עקרון ביאת כולכם. ומכאן הוא מסיק כי הדין ששביעית בזמן הזה היא רק מדרבנן נובע מחיסרון בקדושת הארץ - ואם כן מעמד א"י כמעמד סוריה וקניין גוי מפקיע מקדושתה.

 רש"י בכתובות (כה.) כתב שדין ביאת כולכם קיים רק במצוות שנאמר בהן "בבואכם", ואילו לדעת הרמב"ם נראה אפוא שדין זה נאמר גם במצוות שנאמר בהן "כי תבואו" - דהיינו תרומות ומעשרות, שביעית וערלה - ואפשר שהוא הבין שעיקרון זה הוא חלק מהגדרת "ביאה". אלא שאז נצטרך לפסוק כצל"ח, שגם בערלה צריך ביאת כולכם, ומסתבר דווקא שדין זה לא נאמר ביחס לערלה, שהרי לא מצינו שום מקור המיישם דין ביאת כולכם בערלה. ואפשר שיש לחלק בין ערלה לבין תרומות ומעשרות וחלה: בערלה אין שום חיוב מיוחד על הבעלים ואיסורה חל גם על פירות של גוי, ולכן אין צורך בביאת כולכם, ואילו בחלה ובתרומות ומעשרות החיוב חל על  ה ב ע ל י ם , ולכן יש צורך בביאת כולכם.

 להגדרת דין ביאת כולכם עשויות להיות השלכות לעניין שביעית: אם ביאת כולכם הוא דין בהגדרת "ביאה", הרי שהוא נוהג ביחס לכל איסורי שביעית; לעומת זאת, אם הצורך בביאת כולכם מוגבל דווקא לאיסורי הבעלים ניתן לחלק בין דינים שונים בשביעית: איסורי מלאכה אינם קשורים דווקא לבעלים, וביחס אליהם קדושת הארץ תהיה דאורייתא, ואילו הממד של שבת הארץ - שלדעת רש"י ותוספות רי"ד בעבודה זרה (טו.) כולל איסור להניח לגוי לעבד את שדה ישראל - הוא איסור על הבעלים, וביחס אליו יהיה אולי חיסרון בקדושת הארץ וקניין גוי יפקיע.

 לסיכום

 מכירה לגוי תועיל:

 1. אם קדושה שנייה לא קידשה לעתיד לבוא - אך זו שיטת יחיד.

2. אם שביעית בזמן הזה דרבנן - אך "בית הלוי" דחה טענה זו בטענה שקדושת הארץ דאורייתא.

3. אם נצריך ביאת כולכם ונאמר שחסרונה מהווה חיסרון בעצם הקדושה. ואפשר שלפי גישה זו נחלק בין דינים שונים בשביעית.

יש שהתירו לעשות מלאכות דרבנן מכיוון שמצטרפים כאן שני איסורי דרבנן - שביעית בזמן הזה ומלאכה דרבנן.

 בעיות נוספות

 נסקור כאן בקיצור נמרץ בעיות נוספות שיש לדון בהן ביחס להיתר המכירה:

 איסור עבודה לישראל

 גם אם נסמוך על המכירה ונאמר שגוי מפקיע מקדושת הארץ ייתכן שאסור לישראל לעבוד בקרקע. הרמב"ם (הלכות שמיטה פ"ד הכ"ט) אומר: "עכו"ם שקנה קרקע בא"י  ו ז ר ע ה  בשביעית - פירותיה מותרים, שלא גזרו על הספיחין אלא מפני עוברי עבירה...". ודייק הכסף משנה שפירות השדה מותרים דווקא אם העכו"ם זרעה, אולם אם ישראל זרע חל על הפירות איסור ספיחים. לפי זה אסור לישראל לעבוד בקרקע זו גם לאחר המכירה. בדוחק מאוד אפשר להעמיד את הרמב"ם בביאה שלישית, כאשר הקדושה דאורייתא, אך אין זה נראה.

 איסור משומר

 גם אם נאמר שאין קניין לגוי להפקיע מידי שביעית בזמן הזה, פותרת המכירה את בעיית איסור משומר בפירות שביעית (לגבי השאלה אם יש איסור באכילת פירות שמורים עיין רש"י יבמות קכב. ורמב"ן על פרשת בהר), וזאת על פי הסבר הגרי"ד סולובייצ'יק ז"ל שאיסור משומר קיים רק כאשר  ה ב ע ל י ם  - שבמקרה זה הם עכו"ם מבחינה ממונית - משמרים.

 המכירה עצמה

 צריך לדון גם בתוקף המכירה. מכירה זו נראית כהערמה , שהרי בעוד שבמכירת חמץ יש למכירה עצמה תוקף משפטי, במכירת כל הארץ אין כל תוקף והערכאות המשפטיות לא יתחשבו בה. נוסף על כך יש לדון גם בבעיה של מכירת ארץ ישראל לגוי.

 * סיכום שיעור שנאמר במוצאי שבת קודש פרשת שלח תשמ"ז. התפרסם לראשונה בגיליון 92 של דף קשר.