הפטרת היום הראשון של ראש השנה | פקידה ודין
שמ"א א'-ב', י
א. יום הפקידה
במסכת מגילה (לא, ע"א) מובא:
בראש השנה - 'בחדש השביעי' ומפטירין 'הבן יקיר לי אפרים' ויש אומרים 'וה' פקד את שרה' ומפטירין בחנה, והאידנא דאיכא תרי יומי, יומא קמא כיש אומרים, למחר - 'והאלהים נסה את אברהם' ומפטירין 'הבן יקיר'.
וכך אכן אנו נוהגים. קוראים בפרשה על פקידת שרה ובהפטרה על פקידת חנה. זאת - מסביר רש"י שם - "לפי שפקידתה היתה בראש השנה". מסתבר שהכוונה גם לשרה וגם לחנה (וראה בר"ן במגילה שם), שהרי כן למדנו במסכת ראש השנה (י ע"ב) "בראש השנה נפקדה שרה, רחל וחנה".
הרי לנו קשר בין הקריאה להפטרה, בשתיהן - על נשים גדולות שתוחלת חייהן נתגשמה ושתיהן זכו לחבוק בן, לאחר שנים ארוכות של עקרות. ויתירה היא חנה שהמקרא מדגיש בעניינה כי הרבתה להתפלל על הבן והרבתה לבכות ונדרה נדר. וכשנתמלאה בקשתה הרי זו הוכחה קבל עולם כי תפילה פועלת ומשנה והופכת עקרה ליולדת.
ואם זה הטעם לקביעת הקריאה בתורה ובנביא בזה היום, יש בכך כדי ללמד שחז"ל ביקשו למקד את המבט בעניינו זה של היום. ראש השנה כיום בו נפקדים; היינו נזכרים, באי עולם. נמצא לא אימת הדין היא המודגשת, אלא התקווה והסיכוי לשינוי, שהנה בזה היום נפקדו עקרות.
אבל בירושלמי ברכות (ד, ג) מצינו זיקת תפילת חנה לר"ה דווקא ביסוד הדין. שם דנים במניין הברכות של תפילות עמידה בימים השונים ואומרים: "תשע של ראש השנה מניין? אמר רבי אבא קרטובנא: כנגד תשע אזכרות שכתוב בפרשת חנה, וכתיב בסופה 'ה' ידין אפסי ארץ' ".
ב. מ'איש' ועד 'משיחו'
פסוק ראשון שבהפטרה מפגיש אותנו עם איש אחד ("ויהי איש אחד"). ופסוק אחרון בהפטרה מדבר על איש מיוחד "וירם קרן משיחו"[1], היינו המלך שנמשח. מלך זה אף שאדם יחיד הוא, הרי הוא מייצג ומסמל את העם כולו, הוא כמין אישיות כללית; שיעור קומה של האומה כולה, וואלי גם של האנושות כולה.
לכשתמצי הרי שני קטבים אלו - קוטב היחיד וקוטב הכלל - הם שני מושאי הדין של ראש השנה. מחד "כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון" (משנה ר"ה א, ב), היינו אחד אחד (ראה ציורים בגמ' שם יח ע"א שמלמדים על משפט יחידני של כל אחד מבאי עולם); מאידך "כולם נסקרים בסקירה אחת" (שם), היינו דין כללי.
נמצא כי הדין - שאולי נזכר בהודיית חנה במילים "ה' ידין אפסי ארץ" - דין כפול הוא: דין ליחיד ודין לציבור[2].
[1]. מסתבר שמכאן מטבע הפיסקה באבינו מלכנו "הרם קרן משיחך".
[2]. הפטרה זו של ר"ה כבר זכתה לעיונים אחדים. בנוסף לספרים הרגילים על ההפטרות של הרבנים הירש ויעקובסון, כתב יהודה קיל על הפטרה זו ב'מעיינות' מאסף לימים נוראים א' (ירושלים תשכ"ח) עמ' 96 והלאה.,ור"י בכרך הקדיש ספר שלם 'מן הרמתים צופים' לפרק הראשון בשמואל (מרכז שפירא תשנ"ח).
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)