בגד החייב בציצית

  • הרב אהרן ליכטנשטיין

בגד החייב בציצית* / הרב אהרן ליכטנשטיין

השבוע, יעסוק השיעור במצוַת הציצית, בשאלת החפצא החייב במצווה זו.

הרמב"ם בתחילת פרק ג' מהלכות ציצית פוסק:

"כסות שחייב אדם לעשות בה ציצית מן התורה היא כסות שיש לה ארבע כנפים או יותר על ארבע. ותהיה מדתה כדי שיתכסה בה ראשו ורובו של קטן המתהלך לבדו בשוק ואינו צריך אחר לשומרו ולילך עמו. ותהיה הכסות של צמר או של פשתן בלבד.

אבל טלית של שאר מינין, כגון בגדי משי ובגדי צמר גפן ... אין חייבין במצוַת ציצית, אלא מדברי חכמים כדי להזהר במצוַת ציצית. והוא שתהיה מרובעת או יותר על ארבע, ויהיה שיעורה כשיעור שאמרנו..."

הרמב"ם עוסק פה בכמה שאלות הקשורות לחפצא החייב במצוַת ציצית: מה מבנה הבגד, מהו תשמישו של הבגד, מה ההגדרה של בגד שלובשים אותו, ומאיזה חומר הבגד עשוי. נקודה נוספת אשר לא נזכרת כאן בדבריו של הרמב"ם היא השאלה של היום מול הלילה. הגמרא לומדת מהפסוק "וראיתם אותו" שבלילה פטורים מציצית, ונחלקו הראשונים בהבנת הגמרא הזו. הרמב"ם סובר שכוונת הגמרא היא שהמצווה לא נוהגת בלילה, ללא קשר לסוג הבגד ולמטרתו. רבנו תם חולק על כך וסובר שהנקודה המשמעותית היא לְמה מיועד הבגד, אם הוא לשימוש ביום - חייב בציצית, אבל אם הוא מיועד לשימוש בלילה - אין הבגד חייב בציצית. הר"ן סובר שכדי להתחייב בציצית צריך שיהיה יום ושהבגד הוא בגד שמשתמשים בו ביום.

אנו נתמקד בשאלת כמות הכנפות בבגד החייב בציצית, ובחומר ממנו עשוי הבגד.

כנפות הבגד

התורה בפרשת "כי תצא" בפרק כ"ב בפסוק י"ב אומרת:

"גדלים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה."

ובפרשת "שלח" בפרק ט"ו בפסוק ל"ח:

"ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם."

בגמרא, יש שלוש סוגיות עיקריות העוסקות בשאלת כמות הכנפות. הגמרא במנחות בדף מג ע"ב אומרת:

"מיבעי ליה לכדתניא: על ארבע כנפות כסותך - ארבע ולא שלוש. אתה אומר ארבע ולא שלוש, או אינו אלא ארבע ולא חמש? כשהוא אומר 'אשר תכסה בה' - הרי בעלת חמש אמור, ומה אני מקיים על ארבע? ארבע ולא שלוש. ומה ראית לרבות בעלת חמש ולהוציא בעלת שלש?"

הגמרא מקשה למה לרבות חמש ולהוציא שלש. לכאורה, התשובה המתבקשת היא שזה נלמד מהפסוק "אשר תכסה בה", שהרי בבגד עם חמש כנפות ניתן להתכסות, מה שאין כן בבגד עם שלש כנפות. הגמרא, בכל אופן, מתרצת באופן אחר:

"מרבה אני בעלת חמש שיש בכלל חמש ארבע, ומוציא אני בעלת שלש שאין בכלל שלש ארבע."

בהווה-אמינא, הגמרא חשבה שרק בגד בעל ארבע כנפות חייב בציצית, ואם יש בו שלוש או חמש כנפות - הוא פטור. למסקנה, הגמרא כותבת שמשמעות הדרישה של ארבע כנפות היא שיהיו בבגד לפחות ארבע כנפות כדי שיתחייב בציצית, אך הוא חייב בציצית גם אם יש בו יותר מארבע כנפות.

הדין הזה של בעלת חמש יכול להתפרש בשתי דרכים: בעלת חמש לא מחויבת מצד עצמה, אלא היא מחויבת מצד העובדה שיש לה ארבע כנפות, או שנאמר שהחיוב על בעלת חמש הוא מצד עצמה, ובעצם החיוב הוא שיהיה בבגד מינימום ארבע כנפות. הרמב"ם בהלכות ציצית בפרק ג' הלכה ג' פוסק:

"על ארבע כנפות כסותך - בעלת ארבע ולא בעלת שלש. אם כן, בעלת ארבע ולא בעלת חמש? תלמוד לומר אשר תכסה בה - אפילו בעלת חמש או יותר על זה.... לפיכך כשהוא עושה ציצית לבעלת חמש או שש, אינו עושה אלא לארבע כנפים המרוחקות זו מזו מאותן החמש או השש בלבד, שנאמר על ארבע כנפות כסותך."

מדברי הרמב"ם משמע כאפשרות הראשונה שהצענו, שהרי המצווה היא רק על ארבע הכנפות מתוך החמש.

במשנה בדף כ"ח ע"א יש מחלוקת לגבי אופי מצוַת הציצית:

"ד' ציציות מעכבות זו את זו שארבעתן מצווה אחת, רבי ישמעאל אומר ארבעתן ארבע מצוות."

הגמרא שם בדף ל"ז ע"ב אומרת:

"מאי בינייהו? ... רבא בר אהינא אמר, טלית בעלת חמש איכא בינייהו."

הקורא את הגמרא יכול לחשוב שכוונת הגמרא היא האם בעלת חמש חייבת או פטורה בציצית, אך רש"י מסביר אחרת:

"לתנא קמא דאמר מצוה אחת הן, סבר ארבעה דווקא למצוה אחת, וכי רבי רחמנא בעלת חמש - להטיל ארבע כנפותיה רבייה, ולא להטיל לכנף חמישי, ומצות ציצית בד' כנפות. ולרבי ישמעאל דאמר ארבע מצות, כי רבי רחמנא בעלת חמש נמי להטיל לכולהו רבייה דהא כל חד מצווה באנפי נפשה."

אם אני אומר שהמצווה היא אחת - אזי המצווה היא להטיל ציצית בארבע כנפות, ואין משמעות לכנף החמישי. אם יש קיום של מצווה בהטלת ציצית בכל כנף בנפרד- אזי חובה להטיל ציצית גם בכנף החמישית. את ההסבר הזה ניתן לראות כשונה מההסבר שהצענו קודם, וזה תלוי בהבנה של המצווה, האם מרכיבי המצווה בונים מצווה מערכתית, או שיש כמה מרכיבים המשולבים ביחד. מצד שני, ניתן לראות את ההסבר הזה כניסוח אחר למה שהצענו: אם הטלת הציצית היא ארבע מצוות שונות, אזי בגד בעל חמש כנפות יתחייב בחמש ציציות; אך אם הטלת הציצית היא מצווה אחת מאוחדת - בגד בעל חמש כנפות יתחייב כבגד בעל ארבע כנפות, ויטילו ציציות רק בארבע מכנפותיו.

עד כה הנחנו שהדיון על בעלת חמש הוא דיון פנימי בהלכות ציצית, אך מהגמרא בזבחים בדף י"ח ע"ב משמע שהבעיה איננה קשורה בשורשה לדיני הציצית, אלא זהו יישום של שיטה יותר כללית. הגמרא שם דנה במחלוקת אמוראים לגבי בגדי כהונה. הציווי הוא שהבגדים יהיו כמידתו של הכהן, והדיון הוא על בגדים מרושלים כלומר ארוכים מדי, ומסולקין, כלומר קצרים מדי.

"אמר רבי ירמיה מדיפתי, מרושלין שלא סילקן תנאי היא, דתניא על ארבע כנפות כסותך - ארבע ולא שלש ... ותניא אידך על ארבע כנפות כסותך - ארבע ולא שלש, ארבע ולא חמש. מאי לאו בהא קמיפלגי, דמר סבר יתר כמאן דאיתיה דמי, ומר סבר כמאן דליתיה דמי."

מדברי רב אחא משמע שהמחלוקת בין הברייתות היא מחלוקת עקרונית בשאלה האם דבר שהוא 'מיותר' נחשב כקיים או לא, כאשר מי שסובר שבעלת חמש פטורה מציצית, סובר שהחלק המיותר קיים ולכן זהו בגד של חמש כנפות ופטור, ואילו מי שסובר שבעלת חמש חייבת - סובר שהחלק המיותר, הכנף החמישית, נחשבת כלא קיימת.

להלכה, יש מחלוקת גדולה בין הראשונים. ראינו שהרמב"ם פוסק שבעלת חמש חייבת בציצית, וזו הדעה הרווחת. אמנם, יש הרבה מחכמי אשכנז שחלקו על הפסק הזה של הרמב"ם וסברו שבגד כזה פטור מציצית. כמובן שכל אדם צריך להימנע מלהיכנס לתוך המחלוקת הזו ולא ללבוש בגד בעל חמש כנפות.

יש לשקול מה הפשר של הדין של בעלת שלש. את הדין הזה ניתן לנסח בשתי צורות. ניתן לומר שבגד כזה איננו מוגדר כבגד, ולכן הוא איננו חייב בציצית. ניתן להציע ניסוח אחר, שבעצם גם בגד בעל שלש כנפות מוגדר כבגד, ועקרונית הוא חייב בציצית, אלא שיש דבר המעכב והוא שצריך לשים ציצית בארבע כנפות, וכאן אין לנו ארבע כנפות. ניסוח זה מתאים יותר לדעה שיש מצווה על כל כנף וכנף, אבל אם נלך בכיוון של מצווה אחת יהיה קשה לומר את זה. ההצעה הזו שבעצם בגד בעל שלש כנפות חייב בציצית נסתרת מסוגייה אחרת של "תעשה ולא מן העשוי". הגמרא העוסקת בכלל הזה מביאה דוגמה של עשיית בגד בעל שלש כנפות והטלת ציצית בכנפות הללו, ולאחר מכן גוזרים ומקבלים ארבע כנפות, וזה מקרה של תעשה ולא מן העשוי. אם באמת בגד בעל שלש כנפות היה חייב בציצית אז לא הייתה בעיה של תעשה ולא מן העשוי שהרי החיוב של הציצית נוצר לפני הטלת הציצית. על כורחך, עולה מהגמרא שבגד בעל שלש כנפות כלל לא חייב בציצית.

חומר הבגד

ישנן שלש דרגות בחיוב הציצית: חיוב מדאורייתא, חיוב מדרבנן ופטור מציצית. יש כמה סוגיות העוסקות בכך כמו הגמרא בשבת בדף כ"ז, מנחות ל"ט ויבמות ד'. הגמרא במנחות בדף ל"ט ע"ב אומרת:

"תא שמע דאמר רחבה אמר רב יהודה חוטי צמר פוטרין בשל פשתן, ושל פשתן פוטרין בשל צמר, חוטי צמר ופשטים פוטרין בכל מקום ואפילו בשיראין. ופליגא דרב נחמן, דאמר רב נחמן השיראין פטורין מן הציצית."

השיראין הן בגדים העשויים ממשי, ורב נחמן סובר שבגדים אלו פטורים מן הציצית מדאורייתא וחייבים רק מדרבנן. בהמשך הסוגייה, מביאה הגמרא את דעת רבא החולק על רב נחמן:

"דרבא רמי, כתיב הכנף - מין כנף, וכתיב צמר ופשתים, הא כיצד? צמר ופשתים פוטרין בין במינן בין שלא במינן, שאר מינים במינן - פוטרין, שלא במינן - אין פוטרין. ורב נחמן כדתנא דבי רבי ישמעאל, דתנא דבי רבי ישמעאל, הואיל ונאמרו בגדים בתורה סתם, ופרט לך הכתוב באחד מהן צמר ופשתים, אף כל צמר ופשתים."

יוצא אם כן, שלדעת רבא יש חיוב מדאורייתא גם על בגדים אחרים שאים עשויים מצמר או מפשתים.

להלכה, יש מחלוקת ראשונים גדולה מאוד בעניין. ראינו בתחילת השיעור את הרמב"ם שפוסק כרב נחמן. נעיר במאמר מוסגר, שכדאי לשים לב לשתי נקודות מעניינות בדבריו. ראשית, בדרך כלל הרמב"ם אומר דברי סופרים, ואילו כאן הוא מדבר על דברי חכמים. שנית, ההבנה הפשוטה היא שחכמים תקנו את חיוב הציצית גם על שאר הבגדים כדי שאנשים יזכו ביתרונות של מצוַת הציצית גם אם הם אינם לובשים בגד צמר או פשתים, אך הרמב"ם מסביר שסיבת התקנה היא כדי שיזהרו במצוַת הציצית.

בכל אופן, התוספות על אתר וכן רוב חכמי אשכנז חלקו על הרמב"ם ופסקו כרבא שיש חיוב מדאורייתא גם על שאר הבגדים, כאשר העיקרון המנחה של הפסיקה הזו הוא 'הלכה כבתראי'.

ניתן לשקול דעה שלישית, ולשם כך צריך לתת את הדעת על הפסוקים בפרשת ציצית, ועל המשמעות של המבנה הדומה שלהם. כהקדמה, ניתן דוגמה ממקום אחר, ולאחר מכן נחזור לעניין הציצית.

לגבי איסור בל ייראה ובל יימצא ישנם בתורה שני פסוקים: "ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאר בכל גבלך" ו"שאר לא ימצא בבתיכם". הפסוק הראשון מכיל את האיסור על מרחב גדול של כל גבולך, אבל מצמצם את האיסור רק לראייה, בעוד הפסוק השני מצמצם את המרחב של האיסור, אבל מרחיב את הפעולה האסורה להימצאות של חמץ גם אם לא רואים אותו. הגמרא בפסחים בדף ה' ע"ב לוקחת את שני הפסוקים הללו ו"נותנת את של זה בזה ואת של זה בזה", כלומר לוקחת את החומרה בפסוק אחד ומחילה אותו על הפסוק השני וכן להפך.

נחזור למצוַת הציצית. התורה בפרשת שלח מדברת על בגד, ולכן ניתן להבין שההתייחסות היא לחפצא שנקרא בגד, וזה רק בגד של צמר או של פשתים כפי שלמד התנא דבי רבי ישמעאל. לעומת זאת, בפרשת כי תצא לא מוזכר בגד אלא כסות. על כן, נאמר שישנם שני ערוצים לחיוב ציצית: בגד וכסות. הבגד מוגדר פורמאלית, ואילו כסות, הפסוק מזכיר אשר תכסה בה, ולכן כל בגד שמתכסים בו יהיה חייב בציצית. אם כן, מה מוסיפה התורה בפרשת שלח? שם התורה מרבה בגדים מצמר או מפשתים שלא נועדו לכיסוי. בגמרא מצאנו מחלוקת בעניין בגדי קופסה, האם הם חייבים בציצית או לא. על פי מה שאמרנו נוכל לומר שבגדים אלו חייבים מהדין של פרשת שלח, אך לא חייבים מהדין של פרשת כי תצא. בלשון הגמרא, החילוק הזה הוא בין חובת מנא לחובת גברא, בצמר ופשתים יש חובת מנא, ואילו בכל דבר שמתכסים בו יש חיוב על הגברא.

לאחר שהגענו לכך, נוכל להציע את אותו החילוק לבעלת חמש כנפות. החיוב של ארבע כנפות נאמר רק בפרשת כי תצא, ועל כן נוכל לומר שבבעלת חמש נחלק בין צמר ופשתים שחייב מהדין של פרשת שלח ללא קשר למספר הכנפות, אך לא חייב מהדין של פרשת כי תצא המדברת במפורש על ארבע כנפות.



* המאמר לא עבר את ביקורת הרב.