אשת יפת תואר

  • הרב אהרן ליכטנשטיין

אשת יפת תואר[1] / הרב אהרן ליכטנשטיין

לפרשת כי תצא

הגמרא בקידושין (דפים כא-כב) אומרת בעניין פרשת אשת יפת תואר: "לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע: מוטב שיאכלו ישראל בשר תמותות שחוטות ואל יאכלו בשר תמותות נבילות". מהגמרא עולה שמבחינה ערכית התורה רואה בשלילה נישואין עם יפת תואר, כשם שהיא שוללת אכילת בשר תמותות (בהמות שעומדות למות) שחוטות, ושההיתר הוא בעצם פשרה עם המציאות: הקב"ה חשש שאנשים לא יעמדו באיסור, ולכן העדיף להתיר. מצב זה הוא בבחינת הרע במיעוטו. עדיפותו על איסור מוחלט הוא בשתיים:

1. הרע יצטמצם בהיקפו: אם ייאסרו תמותות לחלוטין - יאכלו גם שחוטות וגם נבלות; ואילו כך יאכלו שחוטות בלבד.

2. אם ייאסרו תמותות לחלוטין, אדם שייכנע ליצרו ויעבור על האיסור יראה בכך פתח לעבור על איסורים נוספים; הוא יאמר לעצמו שאם ממילא עבר כבר על ציווי אחד, אין זה משנה אם יעבור על עוד איסורים. וכך עלול הוא להתנתק מתורת ישראל מכול וכול.

ישנם בתורה היתרים רבים שניתן לדון אם הם מותרים מבחינה אידאלית או שמא הם פשרה עם המציאות. אברבנאל מסביר שגם בפרשת מינוי מלך דיברה תורה כנגד יצר הרע, בידעה שבני ישראל עלולים לשאוף להידמות לאומות העולם ולדרוש מלך, על אף שהתורה רואה זאת בשלילה ("אשימה עלי מלך ככל הגויים אשר סביבותי").

אולם יש להדגיש נקודה אחת: הפשרה הזאת היא מבחינת המצוי - לא מבחינת הרצוי. הקב"ה החליט להתיר מספר דברים בבחינת "הרע במיעוטו", אך אנו חייבים להבין שאין אלו היתרים אידאליים ושיש להימנע מלנצל אותם. לדבר זה משמעות כפולה: א. יש להימנע מלנהוג כך מעשית; ב. יש להבין מבחינה מחשבתית כי הדבר אינו רצוי, ולהתאים את מערכת ערכינו למה שהתורה הייתה רוצה לצוות, ולאו דווקא למה שציוותה בפועל.

לעיקרון זה משמעות כללית יותר. לפעמים אדם מגיע למסקנה שלא יוכל להגיע למדרגה מסוימת, שהיא למעלה מכוחותיו. אולם אסור לאדם להשלים עם עובדה כזו, להוריד את הרף מבחינתו ולצמצם את שאיפותיו מתוך פשרה עם המציאות.

ידועים דברי רמב"ן על הפסוק "קדושים תהיו" ועל הפסוק "ועשית הישר והטוב". פסוקים אלו נוגעים למעשים שהתורה לא פירטה אותם אך רואה אותם בשלילה. אסור להתייחס להימנעות מדברים אלו כאל "מידת חסידות": פסוקים אלו מכוונים לכל אחד ואחד, והם איסורים מפורשים בתורה. כן הדברים גם לגבי יפת תואר, תמותות שחוטות וכד': אדם חייב לדעת שאסור לו להתיר לעצמו דברים אלו. אדם חייב להתנהג על פי הטוב, ולא על פי הרע במיעוטו.



[1] השיחה לא עברה את בקורת הרב.