איוב והאמונה לנוכח השואה

  • הרב עדיאל זימרן

איוב והאמונה לנוכח השואה

אחד מהנושאים המדוברים ביותר סביב השואה הוא שאלת האמונה לאור טרגדיה זוועתית כפי שהיתה בשואה - קהילות שלמות של עובדי ה', חסידים ואנשי מעשה מצאו מותם על לא עוול בכפם. שתי שאלות צצות ועולות להן בלבו של האדם המאמין: האחת היא שאלת הצדק והמשפט - "אַיֵּה אֱ-לוֹהֵי הַמִּשְׁפָּט", או כפי שעולה בתפילתו של אברהם בשעה שהוא עומד ומתחנן לפני מלך כל הארץ על אנשי סדום - "הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט". שאלה זו נשאלת מתוך רצונו של האדם לחפש אחר יושרו וצדקו של אלוקים. האדם אינו מחפש רק אחר כוח עליון חזק, אלא אחר אלוקי אמת ומשפט: "הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט, אֵ-ל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא". צד נוסף של שאלה זו הוא - כפי שניתן למצוא במקומות רבים בתנ"ך - הוא החיפוש אחר הקב"ה: "למה יאמרו בגויים איה א-לוהיהם", או בלשונו של דוד המלך - "אֵ-לִי אֵ-לִי לָמָה עֲזַבְתָּנִי, רָחוֹק מִישׁוּעָתִי דִּבְרֵי שַׁאֲגָתִי; אֱ-לוֹהַי אֶקְרָא יוֹמָם וְלֹא תַעֲנֶה וְלַיְלָה וְלֹא דוּמִיָּה לִי".

איוב

הרב סולובייצ'יק, בפתח מאמרו "קול דודי דופק" העוסק בשאלת האמונה לאור השואה, מנתח את דמותו של איוב, המציג את שאלת האדם המאמין על הנהגתו של הקב"ה. נביא מלשונו של הרב סולובייצ'יק בבחינת מעט המחזיק את המרובה:

"כל זמן שאיוב התפלסף כעבד הגורל בדבר שאלת הסיבה והנימוק, ודרש גילוי מהות הרע והיה חוזר ושואל ורוגן מדוע ולמה באים ייסורים - ענה לו הקב"ה נמרצות בה"א השאלה של הידעת: 'מי זה מחשיך עצה במלין בלי דעת?... איפה היית ביסדי ארץ?'. אם אין אתה יודע את האלפא-ביתא של היצור, מדוע תתחצף להקשות קושיות על הנהגת העולם?! אבל כשהבין איוב מה מוזרה היא שאלתו וכמה גדולה בערותו, והודה ולא בוש "לכן הגדתי ולא אבין נפלאות ממני ולא אדע" - גילה הקב"ה לאיש היעוד את האמיתי הצפון בייסורים... אמנם לעולם לא תבין את סוד המדוע, סיבת הייסורים ותכליתם, אבל דבר אחד מחובתך לדעת - את יסוד תיקון הייסורים". הרב סולובייצ'יק מוצא בספר איוב את המסקנה כי לא ניתן לשאול את שאלת ה'למה' על הנהגת ה' וכי אין בכוחו של האדם אלא לשאול כיצד לתקן וכיצד להמשיך הלאה.

קריאה נוספת

הרב אליעזר ברקוביץ', הוגה דעות שחי בדור האחרון, אף הוא מתייחס ליום השואה דרך דמותו של איוב, אך מעלה ממנו מסקנות אחרות:

"ההתדיינות עם אלוקים היא צורך של האמונה. היא נובעת מלב לבה של האמונה... סירובו של איוב לקבל את טיעוני רעיו המסנגרים על ההשגחה העליונה אינו עניין של צדקנות עיקשת וגם אין הוא נובע מתחושה מוגזמת של חשיבות עצמית... בגלל אמונתו, אין איוב יכול לקבל דברי הסנגוריה על אלוקים שמשתמע מהם עלבון על כבודו של הא-ל שהוא מאמין בו". לפי הרב ברקוביץ', אנו לומדים מדמותו של איוב את הזכות והצורך הבסיסיים לשאול דווקא את שאלת ה'למה'! על אף שלא תמיד ביכולתנו לענות תשובות, האמונה דורשת מהאדם לתור אחר הצדק והמשפט, ובכל פעם שהאדם חש שנעשה עוול בידי אלוקי המשפט - חובתו להתקומם ולהקשות, מתוך אמונה שלמה שיום יבוא ויוכל לשאת את תפילת איוב באחרית ימיו: "לשמע אוזן שמעתיך ועתה עיני ראתך, על כן אמאס וניחמתי על עפר ואפר".