ויצא | השער אינו בעיראק

במהלך מלחמת המפרץ השנייה הופתענו עד כמה הולכת ההיסטוריה במעגלים: שוב עיראק תופסת את הכותרות בכל העולם. למען האמת, עיראק בכותרות כבר הרבה יותר מעשר שנים. אבותינו סבלו מאנשי עיראק עוד כשזו כונתה "בבל". במהלך מלחמת המפרץ הראשונה פנה טייס יהודי-אמריקאי אל הרב הצבאי שלו בשאלה האם בשעה שהוא טס מעל עיראק עליו לברך את הברכה שנוסחה בגמרא, ונפסקה בשולחן ערוך: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, שהחריב בבל הרשעה". מאז ימי בית ראשון ועד היום, הבבלים ממשיכים לעשות לנו צרות.

למען האמת, המשבר הבינלאומי הראשון התחולל בבבל שנים רבות לפני הקמת בית המקדש. לאחר המבול, מתכנסים בני הארץ בבקעה בארץ שנער, ומנסים לבנות "מגדל וראשו בשמים" (בראשית י"א, ד'). הקב"ה יורד ובולל את שפתם, כך שהפרויקט נכשל בגלל בעיות קומוניקציה חריפות. תיאור המעשה מסתיים בהתייחסות לשם המקום: "על כן קרא שמה בבל, כי שם בלל ה' שפת כל הארץ" (שם, ט'(.
פרופ' יהודה אליצור הדגיש את הקשר בין חלום יעקב, המופיע בפרשת ויצא, למגדל בבל. ראשית, טען פרופ' אליצור, יש לעמוד על המסר המרכזי של התורה בפרשת מגדל בבל עצמה. בני בבל פירשו את שם עירם כנגזר מהביטוי bab illi , היינו – "שער האל". סיפור מגדל בבל מתריס כנגדם: לא "שער האל", אלא "שער הבלבול". התורה נלחמת ביוהרתם הנפשעת של בני בבל, השוכחים את הא-ל האמיתי, וחושבים שעירם היא שער השמים.

אף את סיפור חלום יעקב יש לפרש על רקע זה. בני בבל ניסו לבנות מגדל שראשו בשמים; יעקב חוזה בסולם ש"ראשו מגיע השמימה" (שם כ"ח, י"ב). בסולמו של יעקב מלאכים עולים ויורדים, ואף ה' עצמו ניצב עליו. המסר הוא ברור – לא בבל היא שער השמים, אלא ארץ ישראל. כאן נמצא הגשר שבין שמים וארץ.

המקרא נלחם בכמה מקומות כנגד תפישת המרחק שבין שמים לארץ: "לא בשמים היא, לאמר מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וישמיענו אותה ונעשנה" (דברים ל', י"ב). התורה מדגישה כאן שבארץ ישראל ישנה השגחה מיוחדת של ה' הקושרת בין שמים וארץ. ארץ ישראל זוכה להשגחה אלוקית מיוחדת: "ארץ אשר ה' אלוקיך דורש אותה, תמיד עיני ה' אלוקיך בה, מרֵשית השנה ועד אחרית שנה" (שם י"א, י"ב).
האם יש עדיפות מטאפיזית לארץ ישראל על פני ארצות אחרות? האם יתרונה הוא אקלימי, תרבותי או גאוגרפי? חכמי ישראל העלו הצעות שונות לבירור יתרונה של ארץ ישראל על פני שאר חלקי תבל. אך עובדה אחת משתקפת באופן חד-משמעי כבר בפסוקי המקרא – לא כל הארצות שוות. לארץ ישראל יש יתרון בעיני ה' על פני ארצות אחרות.

אנו חיים בחברה שהשוויון הפך לערך המקודש ביותר שלה. כאשר רצה ר' יהודה הלוי לעלות לארץ ישראל, היו שהתריסו כנגדו: כל המקומות שווים לנוכח ה'! ריה"ל השיב להם בשיר: "אין כל נפש חיה אדם/ ולא כל אדם ישראל/ ולא כל ישראל כוהנים/ ולא כל כוהנים משה ואהרן/ ולא כל הארץ כנען/ ולא כל כנען שערי שמים/ ולא כל שערי שמים ירושלים" (שלם ז', עמ' 44).

יש בעולם דרגות – אנו, הישראלים הפשוטים, איננו כשרים לעבודתם של הכוהנים. באותו אופן, לארץ ישראל יש יתרון על שאר הארצות, כשם שירושלים בולטת בקדושתה על פני שאר חלקי ארץ ישראל. פעם נאבקנו מול עמים וארצות שטענו שהם הנבחרים, ולא אנחנו. היום אנו נאבקים מול תפישה השוללת את עצם מושג הבחירה. דרגותיו של סולם יעקב מלמדות אותנו שגם במציאות שלנו יש דרגות : לא הכול שווה.