תהילים ב | נוסדו יחד על ה' ועל משיחו

המזמור מתאר מאבק של הגויים מסביב "עַל ה' וְעַל מְשִׁיחוֹ". מסתבר שהאומות לא התכוונו לצאת למלחמה נגד ה' עצמו, אך המסר המרכזי של המזמור הוא הזהות בין מלך ישראל לבין מלכות ה' בעולם – אם יוצאים נגד מלך ישראל זהו מרד במלך מלכי המלכים. כדברי הפסוק מספר דברי הימים: "וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא ה' לְמֶלֶךְ" (דברי הימים א פרק כט, כג). במזמור, ה' לועג לתוכניות של האויבים, והמלך מביע בטחון מוחלט בה' בידיעה שיגן עליו. המזמור מסיים במוסר השכל שמופנה כביכול למלכים, האויבים מתחילת המזמור, אבל סביר שהוא באמת מיועד לקוראים של המזמור. גם מוסר ההשכל ממשיך את אותו רעיון של אחדות בין המלך לבין הקב"ה: עבדו את ה' ועבדו את המלך ("נשקו בר" = נשקו בן), ובכך תינצלו מחמת זעמו ותחסו בו. גם סיום המזמור כתוב באופן דו משמעי כשיש ערפול מכוון — מחמת אפו של מי ניצלים ובצלו של מי חוסים, של ה' או של המלך.

חבר הקבוצה, פרופ' אמריטוס עמוס פריש, העביר על הפרק שיעור בימי העיון בתנ"ך (מצורף) שיכול להוות הקדמה מצוינת ללימוד שלנו בספר תהלים. בשיעור הוא מציג קריאה של המזמור על פי חמש גישות שונות (היסטורית, גיאולית, פולחנית, תיאולוגית ועריכתית), בתוך כל גישה יתכנו מחלוקות בפרטים של פירוש המזמור, אך בין הגישות יש הבדלים גדולים מה הן בכלל שאלות היסוד עליהן הפרשן מנסה לענות. הגישה ההיסטורית בוחנת את המזמור כמתאר מאורע מסוים ומנסה להציע על רקע מה נכתב. הגישה הגאולית מציעה שהמזמור דומה יותר לחזון נבואי עתידי, ומפרשת את משמעותו העתידית. הגישה הפולחנית רואה במזמור חלק מתפילה או טקס, וחותרת להבין באילו זמנים היה נאמר. הגישה התיאולוגית לא מתעניינת בהקשר המקורי עליו נכתב המזמור, או בזמנים בהם היה נאמר, אלא מבקשת לפרש מהם העקרונות התיאולוגיים שעומדים בבסיסו. הגישה העריכתית מבקשת למצוא את משמעות המזמור לאור הקשרו ברצף המזמורים השכנים, ובמקרה שלנו להסביר מדוע המזמור מצוי בפתיחה של ספר תהלים. הגישות האלה מצטיירות לכאורה כגישות מחקריות מודרניות, אך כפי שפרופ' פריש מראה בשיעור, כולן נמצאות בפועל כבר בפרשנות המסורתית.

פרופ' פריש חותם את השיעור באבחנה שהגישות לא סותרות אלו את אלו. ניתן וכדאי לפרש את המזמור בכל אחת מהדרכים שמשלימות את ההבנה העמוקה של המזמור. יתכן שהמזמור נכתב בהקשר מסוים (גישה היסטורית), אך יכול להתפרש גם על מאורע עתידי (גישה גאולית), לשמש את עם ישראל לדורות בתפילה (גישה פולחנית), להביע רעיונות תיאולוגיים עמוקים (גישה תיאולוגית) ולשפוך אור על מבנה הספר (גישה עריכתית). הגישות האלו נכונות לכל מזמורי התהלים. לאורך הלימוד כל אחד יכול ללמוד את הפרקים בגישות שמתאימות לו, וגם אנחנו ננסה להציע רעיונות בגישות שונות בפרקים שונים.