מהות המצה | 'לדוד ברכי נפשי'

לעילוי נשמתו הטהורה ולזכרו הטוב של אהובנו דוד שורץ הי"ד, שנפל על קדושת השם, העם והארץ ביום כ"ז בטבת תשפ"ד (8 בינואר 2024)

דוד כתב על כל פרשה ופרשה, דברים שבאו מהתכת התורה שלמד בעומק נשמתו המיוחדת. לכבוד חתונתו עם אהובתו מיטל המשפחה הוציאה לכבודם את דבריו בחוברת. תהיה תורתו שלו לעילוי נשמתו הטהורה ולזכרו הטוב והמבורך.

'מהות המצה' מתוך 'לדוד ברכי נפשי', דברי תורה על סדר פרשיות השבוע, שכתב דוד שורץ הי"ד

המצה מבטאת יותר מכל את בואו של חג הפסח. חיילים בצבא מכירים זאת היטב, כאשר ארוחות היום כוללות מצות בצורות שונות כבר שבועיים לפני כניסת החג, והיא המבשרת עבור רבים את בואו של חג האביב. אותה מצה מבטאת עבורנו את עיקר מהותו של החג, ואני אשתדל בעזרת ה׳ להרחיב באותו עניין. הדברים להלן מבוססים בעיקרם על דברי הרב דניאל אלתר, אך אני אשתדל להוסיף אף משלי בעניין מהות המצה. כל ילד צעיר מכיר את התחושה המיוחדת שבעטיפת פתיתי הלחם בנייר כסף לבדיקת החמץ בערב הפסח. אנחנו מחביאים עשרה פתיתי חמץ, אנחנו יודעים בדיוק מהו מיקומם, ולאחר מכן אנחנו מוצאים אותם בבדיקה. אמנם עקרון בולט בחג הפסח הוא עשיית מעשים מתמיהים שיעוררו קושיות, אך אין זה התירוץ לאותו מעשה מפליא בנידון דידן. חכמים באמת נדרשו והקשו על אותו מעשה. וכי מה טעם יש בדבר, אנחנו מוצאים חמץ שאנחנו החבאנו לפני דקות ספורות, ואיזו בדיקה נעשית פה בדיוק?! אותו מעשה יכול להפוך את מצוות הבדיקה בעיני רבים כמשחק, וצריך ללמד את משמעותו הנדרשת.

הגמרא במסכת פסחים דורשת: ״אמר רב חסדא למדנו מציאה ממציאה ומציאה מחיפוש וחיפוש מחיפוש וחיפוש מנרות ונרות מנר״ (ז, עב). מבאר רש״י: ״למדנו מציאה - האמורה בחמץ ממציאה האמורה בגביע דבנימין... ומציאה מחיפוש - כלומר ואותה מציאה של בנימין מחיפוש האמור אצלה דמה מציאה של גביע על ידי חיפוש אף מציאת חמץ על ידי חיפוש״. למעשה מסבירה הגמרא, שכשם שאת הגביע של בנימין מצאו על ידי חיפוש כך גם יש למצוא את החמץ על ידי החיפוש, וממילא כשם שאת הגביע של בנימין החביאו ומצאו, כך גם יש לעשות בבדיקת החמץ. בעומק הדברים הדברים תמוהים, היות ובפשטות החמץ צריך להיות חמץ שלא ידענו על קיומו, וכעת, ודווקא כעת הוא מתגלה על ידי הבדיקה. זוהי כל מהותה של הבדיקה. הבדיקה צריכה למצוא משהו נסתר וחבוי, ולא משהו מוחבא מראש! ה״פני מנחם״ מסביר שיש בדבר לימוד עמוק. התלמוד במסכת ברכות דורש: ״רבי אלכסנדרי בתר דמצלי אמר הכי, רבון העולמים גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך ומי מעכב שאור שבעיסה ושעבוד מלכיות יהי רצון מלפניך שתצילנו מידם ונשוב לעשות חוקי רצונך בלבב שלם״ (יז, א). מסביר רש״י ״שאור שבעיסה - יצר הרע שבליבנו המחמיצנו״. השאור מעכב אותנו מלעשות רצון ה׳, והוא היצר הרע שבלבנו. אותו יצר בא לידי ביטוי בצורה מוחשית באמצעות החמץ בחיינו. ונראה לי שהדברים מתיישבים ביותר, שהרי קשה לומר שמלחמת החורמה שאנו מנהלים עם החמץ מתיישבת כפשוטה ללא עומק נסתר. אין הבדיקה יכולה להבטיח את ביתנו כנקי וטהור מחמץ בצורה טוטאלית, ועל כן צריך לומר שהחמץ מבטא משהו גדול יותר ומהותי שהוא היצר הרע שהוא נמצא במוקד המלחמה, ואותו אנו רוצים לבער. על כל פנים מסביר ה״פני מנחם״ שזוהי בדיוק הכוונה בבדיקת החמץ, ולכן אנחנו דווקא דואגים להחביא אותו לפני הבדיקה. אין הכוונה בבדיקה לזהות חמץ שאנחנו לא מודעים לו, אין הכוונה שפתאום הבחנתי שיש בלבי יצר הרע, זהו שאור ששמו אצלי בכוונה ואני צריך למצוא אותו ולבערו באמצעות כל האפשרויות שבידי. כשם שאנחנו מודעים היטב ליצר הרע שבלבנו המחמיצנו, כך אנחנו צריכים להחביא את החמץ ולבטא באמצעותו את הבנתנו הבהירה שהוא קיים בלבנו, ואנחנו עושים את כל ההשתדלויות לבערו עד כמה שניתן. אותו מעשה מבטא בצורה הכנה ביותר את המלחמה העיקשת בחמץ וביצר הרע שבלבנו. זהו המסר העיקרי שנעוץ בהחבאת החמץ ובמציאתו.

ה״שפת אמת״ בפרשת וארא דורש: ״וידעתם כי אני ה׳ אלהיכם המוציא כו׳ זה הבטחה שידעו שהש״י הוציאם מא״מ. וזה טעם כל הגלות כדי שידע האדם שמצדו מוכן להיות בגלות. וככה נוהג בכל איש מישראל. וכן שמעתי מאא״ז מו״ר ז״ל כי אם הי׳ אדם יודע באמת שהכל מהש״י לא הי׳ מסתירין לו כלל וכל ההסתר כדי שלא ידמה שממנו הוא ודפח״ח. וצריך אדם לידע אף בעת רצון שיש לו קצת דביקות. עכ״ז לא יושכח ממנו שמוכן מצ״ע לכל חטא ועון. רק בעזר הש״י. וז״ש למען תזכור כו׳ כל ימי חייך שהוא אף בשעה שנדבק בה׳ חיים. וכ״כ חז״ל לרבות ימות המשיח. שהוא עת הטובה. שאין יצה״ר שולט. אעפ״כ יזכור היטב כי לולי רחמיו כבר הי׳ במצרים״ (תרל״א). לנו זה נראה טבעי שאנחנו בני חורין, ״ִוִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְ-הוָה אֱ-לֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם״ (שמות ו, ז) זוהי תזכורת יום יומית שמזכירה לנו שאנחנו בני חורין שלא מצד עצמנו, ואם חס ושלום שוכחים את זה, משמים שולחים לבן אדם תזכורת, תראה מה אתה מוכן לעשות, איפה אתה אוחז. תדע שבמהות שלך אתה נמצא במצרים, אתה חמץ.

חז״ל דרשו: ״המתגאה כאילו עובד עבודה זרה״. חכמים מסבירים שמטרת המצה היא לבטל את הגאווה, ״אֱ-לֹהֵ֥י מַסֵּכָ֖ה לֹ֥א תַעֲשֶׂה־לָּֽךְ׃ אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר ...״ (שמות לד, יז-יח). מבטלים את העבודה הזרה על ידי ״אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר״, ׳תשמור׳ זה תזכור שזה יכול להיות חמץ, תיקח דבר שאתה מבין שהוא יכול להיות חמץ, ותדאג עם כל ההשתדלויות לא לתת לזה להחמיץ, וזוהי מהות המצה. החכמה היא תמיד לזכור שכל מה שיש לנו הוא מהקב״ה, וכל מה שאנחנו עושים זה לא מכחנו, אלא הכל הכל מן השמים.  נראה שכוחו של לימוד זה יפה ביותר בימינו, בהם נגיף הקורונה לא פוסח על שום רחוב, עיר או ארץ. אותה מחלה ארורה מזכירה לנו עד כמה כוחנו מצומצם וזעום בעולם הזה, ועד כמה אין דבר בא מכוחנו והכל זה רק סיעתא דשמיא.  בעזרת ה׳ שנזכה לאמונה גדולה, ולהכרה הבהירה שה״שפת אמת״ דורש מאתנו, ואז כבר לא יהיה טעם לעשות הסתר, ונזכה לרפואות, גאולות וישועות במהרה בימינו אמן.

״בניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל״ (ראש השנה י, עב)