"קרב יום אשר הוא לא יום ולא לילה"

חרבות ברזל יום 195.

אהובות. 
חושבת על ליל הסדר. על חג החירות, על הכיסאות הריקים, על ברכת שהחיינו ועל הגעגוע, על הדמעות הזולגות או נקוות בזווית העין, ודומעת בעצמי.
חושבת על ההגדה ועל ההסבה, על חצי השנה שעברה,  חושבת עלינו כחברה וכפרטים, ושוב דומעת.
כל כך הרבה השתנה, ובלילה הזה יש כל כך הרבה שאלות. 
ומה אני, הבן החכם? אף על פי שאין לי מושג מה נכון לעשות...
הבן התם? לצערי אני מרגישה כמה תום איבדתי...
ודווקא רוצה לשאול, רק שאין תשובות על השאלות שלי.
כל כך הרבה שאלות נשאלו בחצי השנה האחרונה, חיפוש אינסופי אחרי הנצח והטוב.
הרבה שאלות, ואין תשובות.
וגם לא בטוח שיהיו אי פעם.

מתפללת ומקווה שבליל הסדר נמצא את הכוח להסב ביחד ולספר ביציאת מצרים, להתחזק מהברית שנחתמה בבשרנו ולהיות שותפים ללידת עם היודע מאין ולאין.

ליל יציאת מצרים הוא הלילה שבו אנחנו יודעים שלא עם ככל העמים אנחנו, שיש לנו זמן מיוחד ואלוקים אחד ואחר, שאנחנו בדרך להר סיני ולגילוי שכינה.

מאין יימצא הכוח? ממסורת  ההגדה, מאלפי שנים ודורות של "בכל דור ודור" במנגינה עתיקה וחדשה ומהתבוננות חדשה-ישנה במילות ההגדה. 

ובנימה אישית יותר, 
השנה אני מקווה לשאוב כוח מהפיוט הנפלא  'דיינו'.
קמעה-קמעה מודה בעל הפיוט על כל הישג בפני עצמו וסוחף אותנו אחריו לשמוח בהתקדמות גם אם המטרה הכללית עוד לא הושגה במלואה.
שוב ושוב מדגישים בפנינו שיש ערך משמעות ורצון להכיר בכל שלב בפני עצמו ולהודות עליו.
גם אם לפעמים נדמה שאין משמעות לדרך, שאסור להסתפק בחצי גאולה או ברבע גאולה, שקשה לחכות ולהודות על החסר, הלב מתחזק ומודה.
בכל שנה זה לא מובן מאליו אבל אפשרי, והשנה אני מרגישה שתנועת נפש זו מצריכה מאמץ מיוחד ועבודת מידות רבה וגדולה.
לצערנו אנחנו רק בתחילת הדרך, והרבה שלבים בגאולה חסרים ושבורים. בעל הפיוט מזכיר לכולנו שגם אם עדיין לא הגענו לסוף הדרך, לניצחון המלא, לחזרת כל החטופים בשלום ולנחמת ציון וירושלים, עדיין אנחנו יכולים להתמלא כוח ממה שיש לנו.
להתבונן ברוח הגדולה, בכל גיבורי המלחמה, במיגור הרשע, בהשמדת מאות מנהרות והריגת אלפי מחבלים, בחסדי שמיים ובחסדי אדם, בכל האנשים הטובים והטוב בארץ האהובה הזאת.

אכן, יהיה לא קל השנה בליל הסדר. דמעות המשפחות השכולות יתערבבו עם יין כוסות הגאולה, זעקת החטופים תעל השמיימה, ומקצת הפצועים ידדו אל השולחן החגיגי. 
עם זאת, נסב כבני חורין במדינה ריבונית שזוכה להגן על עצמה בעוז ובגבורה. מדינה שיודעת להגיד תודה ולשבח את הבורא על כל חסדיו ומאמינה באמונה שלמה ביציאת מצרים ובביאת המשיח.
מתפללת עם כל עם ישראל לניסים גדולים, לחירות אישית, חברתית ומדינית ולגאולה שלמה ופשוטה בקרוב.
בתקווה ובתפילה שנצליח להסב כבני חורין מתוך השברים והחסר ועימם.
"קרב יום אשר הוא לא יום ולא לילה".

כתמיד שמחה לשמוע מכל אחת ואחת מכן.
באהבה גדולה ובתפילה
אסתי