סוכות | מצוות הישיבה בסוכה | 1

 

הקדמה

התורה מצווה עלינו ציווי פשוט בנוגע לחג הסוכות: "בסוכות תשבו שבעת ימים" (ויקרא כג, מב). באופן דומה, הרמב"ם כותב בספר המצוות כי "היא שציוונו לישב בסוכה שבעת ימים בימי החג" (ספר המצוות מצוות עשה קסח). מהו גדרה של מצווה נרחבת זו? הגמרא מרחיבה אודות האופן הרצוי של קיום המצווה:

"תשבו" – כעין תדורו. מכאן אמרו, כל שבעת הימים עושה אדם סוכתו קבע וביתו עראי. כיצד? היו לו כלים נאים – מעלן לסוכה, מצעות נאות – מעלן לסוכה, אוכל ושותה ומטייל בסוכה ומשנן בסוכה. (סוכה כח ע"ב)

בפרק זה נדון בטבעה והיקפה של מצווה זו. מה כוללת מצוות הישיבה בסוכה? יתר על כן, מהו ההבדל בין חובת הלילה הראשון ובין שאר ימי החג?

 

תשבו כעין תדורו: כמה סעודות צריך לאכול בסוכה?

כדי לקבוע את אופייה של מצוות הישיבה בסוכה עלינו קודם כל להבחין בין הלילה הראשון ובין שאר ימי החג. הגמרא מביאה מחלוקת בין ר' אליעזר וחכמים בנוגע לכמות הסעודות שיש לאכול בסוכה:

מתניתין: רבי אליעזר אומר: ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה, [סעודה] אחת ביום ו[סעודה] אחת בלילה. וחכמים אומרים: אין לדבר קצבה חוץ מלילי יום טוב ראשון של חג בלבד. גמרא: מאי טעמא דרבי אליעזר? " תשבו" כעין תדורו – מה דירה [סעודה] אחת ביום ו[סעודה] אחת בלילה אף סוכה אחת ביום ואחת בלילה. (סוכה כז ע"א)

ר' אליעזר טוען כי עיקרון 'תשבו כעין תדורו' מחייב לאכול ארבע עשרה סעודות בסוכה, שתי סעודות בכל יום מימות החג. הגמרא מביאה את עמדתם של חכמים החולקים על דעתו:

ורבנן: [משמעות הציווי 'תשבו' הינו] כדירה – מה דירה אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל [אם רוצה אוכל ואם אינו רוצה לא אוכל], אף סוכה נמי אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל [כך בנוגע לסוכה – אם רוצה לאכול אז אוכל בסוכה ואם לא רוצה לאכול הוא אינו מחויב לאכול].

אי הכי אפילו לילי יום טוב ראשון נמי [אם כך, אז גם אין חיוב לאכול בסוכה בלילה הראשון של החג]! אמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יהוצדק: נאמר כאן "חמשה עשר" ונאמר "חמשה עשר" בחג המצות – מה להלן לילה הראשון חובה מכאן ואילך רשות, אף כאן לילה הראשון חובה מכאן ואילך רשות. והתם מנלן? אמר קרא: "בערב תאכלו מצות" – הכתוב קבעו חובה.

חכמים חולקים על ר' אליעזר בשתי נקודות. ראשית, הם טוענים כי האכילה בסוכה היא חובה רק בלילה הראשון של החג. שנית, נראה כי הם מפרשים את העיקרון 'תשבו כעין תדורו' בצורה שונה מר' אליעזר.

חכמים סוברים כי החובה לאכול בסוכה בלילה הראשון של החג נלמדת בגזירה שווה – השוואה טקסטואלית – בין הלילה הראשון של חג הפסח, שנערך בליל ט"ו בניסן בו חלה חובת אכילת מצה, ובין הלילה הראשון של חג הסוכות שנחגג בט"ו בתשרי.

מה ניתן ללמוד מההשוואה בין הלילה הראשון של סוכות ללילה הראשון של פסח? אפשר להציע כי כמו שיש לקיים את מצוות היום, אכילת המצה, כבר בלילה הראשון של פסח, כך יש לקיים כבר בלילה הראשון של סוכות את מצוות היום, האכילה בסוכה. לחילופין ניתן לומר כי הגמרא לומדת שכמו שיש לאכול מצה בלילה הראשון של פסח, כך גם יש לאכול בסוכה בלילה הראשון של סוכות.

הבנות שונות אלה באות לידי ביטוי בעמדותיהם של הראשונים. לדוגמא, הר"ן שואל מהי כמות הלחם שיש לאכול בסוכה בלילה הראשון של החג:

וביום טוב הראשון של סוכות גמרינן נמי דמיחייב לאכול שיעור שהוא חייב לאכול בסוכה. דאילו מדין יום טוב סגי ליה לאכול כביצה (עראי) חוץ לסוכה. וגמרינן מחג המצות דמיחייב לאכול שיעור המחויב לאכול בסוכה. ולפיכך נראה שהוא חייב לאכול יותר מכביצה. (הר"ן על הרי"ף סוכה יב ע"ב ד"ה מתניתין)

באופן כללי, וכפי שנראה בהמשך, ישנה חובת אכילה בסוכה רק למי שאוכל 'מעט יותר מכביצה'. הר"ן טוען כי כיוון שמהגזירה שווה עולה כי יש לקיים את מצוות הישיבה בסוכה כבר בלילה הראשון של החג, יש לאכול בלילה זה כמות של אוכל שמחייבת ישיבה בסוכה – יותר מכביצה.

הר"ן ממשיך בדבריו:

אלא שיש אומרים כך: דכיון דגמרינן מחג המצות לגמרי גמרינן מיניה [נלמד ממנו את הכל]. מה התם בכזית אף הכא בכזית [כמו שבפסח כמות האוכל המינימלית שחייבים בה היא כזית כך יהיה בנוגע לסוכות]. ואף על גב דבשאר ימות החג [של סוכות] כזית עראי הוא ורשאי לאכלו חוץ לסוכה, אפילו הכי [למרות זאת], בלילה הראשון כיון שהכתוב קבעו חובה לאכלו בסוכה – עשאו אכילת קבע.

הר"ן מצטט את הסוברים כי יש לאכול בלילה הראשון של חג הסוכות רק כמות של 'כזית' לחם בסוכה – בדומה לכמות המצה שיש לאכול בליל הסדר. הוא רומז לכך שהגזירה שווה מסוגלת להגדיר את הפרמטרים של ישיבה בסוכה בלילה הראשון, שכן האכילה בסוכה מקבילה לאכילת המצה. אכן, הטור כותב כי בדומה לכך שיש לאכול רק כזית לחם בסוכה בלילה הראשון על מנת לצאת ידי חובה כך אסור לאכול כזית לחם מחוץ לסוכה:

מיהו, משאכל בה [בסוכה] כזית דגן – יצא [ידי חובתו] אף על גב ד[בנוגע ל]שיעור אכילה [האסור] בלא סוכה הוא בכביצה. שאני ליל ראשון, שהוא חובה טפי [בגלל שהוא חובה הוא עדיף] ו[לכן], אפילו לא בעי למיכל אלא כזית – אסור לאוכלו חוצה לה. הלכך יוצא בו נמי ידי חובת סוכה. (טור תרלט)

לפי הטור, מהגזירה השווה עולה כי לא רק שהמצווה בלילה הראשון היא בעיקרה מצוות אכילה אלא שהיא מגדירה את הכמות שיש לאכול; אכילה של כזית לחם נחשבת לאכילת קבע שאסור לעשות מחוץ לסוכה.

הריטב"א מביא את הדברים הבאים, מיד לאחר שהוא מביא את הדעה שמחייבת לאכול כזית לחם בסוכה בלילה הראשון:

אבל שמעתי בשם גדול מגדולי הדור אשר בצרפת שהיה מחייב לישן בסוכה בלילה הראשונה של סוכות ואפילו ירדו גשמים... [מכיוון ש]בלילה הראשון הכתוב קבעו חובה מגזירה שווה דחמישה עשר – חמישה עשר מחג המצות. (ריטב"א סוכה כז ע"א)

מחומרה זו עולה בבירור כי התורה מצווה 'לדור' בסוכה בלילה הראשון של החג; מכיוון שנדרש 'לדור' בסוכה בלילה הראשון, כפי שנדרש לאכול מצה בלילה הראשון של פסח, הפטור של 'גשם יורד' איננו חל בלילה הראשון של סוכות (שולחן ערוך תרלט, ג). לעומת זאת, המשנה ברורה כותב כי ראוי לאכול יותר מכביצה על מנת לצאת ידי חובת המחמירים בעניין זה (משנה ברורה שם, כב).

הראשונים מעלים שאלות נוספות העשויות להיות קשורות לנושא זה. כך לדוגמא הגמרא מגיעה למסקנה (סוכה כז ע"א – ובהתאם לכך פוסק השולחן ערוך[1]) שישנה חובה לשבת בסוכה כשעורכים סעודה של 'מיני תרגימה', גרגירי דגנים מבושלים או בשר ודגים.

האם ניתן לצאת ידי חובה בלילה הראשון של החג במידה ואוכלים מאכלים כגון אלו או שמא ניתן לצאת ידי חובה רק באמצעות סעודה שמבוססת על לחם? התוספות[2] מביאים כי שאלה זו כבר מצויה בירושלמי (סוכה ב, ז). כפי שציינו כבר קודם, לפי השולחן ערוך, ישנה חובה לאכול כזית לחם אך האחרונים דנים בשאלה האם יהיה מותר לאכול כזית של מוצרים העשויים מדגנים מבושלים שעליהם תיאמר ברכת 'בורא מיני מזונות'.[3] המשנה ברורה פוסק כי חייבים לאכול כזית של לחם ממש (משנה ברורה תרלט, כא). נראה כי הדיון בפוסקים הוא למעשה בשאלה האם מיני תרגימה מהווים 'ארוחה' ולכן יתאפשר לצאת ידי חובה על ידם, או שמא סעודת הלילה הראשון של סוכות חייבת להיות דומה לזו של פסח ולכן בהכרח חייבת לכלול אכילת לחם.

הראשונים והאחרונים דנים גם בשאלה האם חלקים נוספים מהלכות פסח צריכים לחול אף בלילה הראשון של סוכות. לדוגמא, רבינו פרץ[4] שמובא בהגהות אשרי (רא"ש סוכה ג, כ) טוען כי בהתבסס על הגזירה השווה אין לאכול בלילה הראשון של סוכות עד שיחשיך לחלוטין – ממש כפי שעושים בפסח.

באופן דומה, ר' יעקב בן יהודה וויל (גרמניה, המאה ה-15) מצטט את רבו, המהרי"ל, שפוסק כי יש לאכול כזית לחם בלילה הראשון של סוכות לפני חצות; הלכה זו דומה למצה שחייבת להיאכל לפני חצות בלילה הראשון של פסח. הרמ"א מביא את שתי הדעות (רמ"א תרלט, ב).

המגן אברהם דן בשאלה האם ניתן להגיד את הקידוש של הלילה הראשון של סוכות לפני רדת החשיכה. תחילה הוא טוען כי באופן תיאורטי, גם אם נחמיר ונפסוק שיש לאכול לאחר רדת החשיכה כמו בפסח, עדיין יהיה אפשר לומר את הקידוש לפני חשיכה ולאחר שמחשיך לברך את ברכת 'לישב בסוכה' ולאכול בסוכה כזית לחם. יחד עם זאת, המגן אברהם פוסק כי כיוון שנוהגים להגיד את ברכת שהחיינו יחד עם הקידוש, לאחר ברכת לישב בסוכה, למעשה מתקיים כי ברכת שהחיינו נאמרת על קיום מצוות הישיבה בסוכה ולא על בניית הסוכה והחג עצמו. בעקבות כך, אין לעשות קידוש עד שמחשיך – הזמן בו ניתן לקיים כראוי את מצוות הישיבה בסוכה בלילה הראשון (מגן אברהם תרלט, יא).

יש המציעים כי הט"ז איננו מסכים עם הקביעה שלפיה הקידוש חייב להיאמר לאחר חשיכה (ט"ז תעב, ב). הביאור הלכה מציע כי לפי הרמ"א בחוץ לארץ ניתן יהיה לאכול כבר בזמן בין השמשות בלילה השני (ביאור הלכה תרלט ד"ה לא יכול). באופן דומה, ר' יוסף תאומים כותב בפירושו לשולחן ערוך, פרי מגדים, כי בעקבות הגזירה השווה הנ"ל אין לאכול חלות העשויות ממי פירות וזאת בכדי שהחלות יהיו דומות ללחם העוני שנאכל בפסח.[5] אחרונים רבים דוחים את ההרחבה הקיצונית הזו של הגזירה השווה.

בנוסף, בירושלמי שואלים האם על האדם להימנע מאכילה בערב חג הסוכות בכדי שייכנס לליל החג כשהוא רעב, בדומה לערב פסח בו עליו להימנע מאכילה במטרה לקיים את מצוות אכילת מצה בעודו רעב (ירושלמי סוכה ב, ז).

התוספות[6] והרא"ש[7] מצטטים את קטע זה בירושלמי והאור זרוע כותב כי יש לנהוג בהתאם לעמדתם (אור זרוע שא). המהרי"ל מוסיף כי אין לאכול מהשעה השישית והלאה בערב סוכות בדומה לערב פסח.[8] הלקט יושר מעיר כי רבו, תרומת הדשן, אף לא ישן בסוכה בערב חג הסוכות על מנת להבטיח כי אכן ירצה לישון בסוכה באותו הלילה![9]

הרמ"א מצטט את דעתו של המהרי"ל בפירושו לטור, אך הדרכי משה מגיע למסקנה כי לדעתו מדובר בחומרה שאיננה מבוססת דיה. בהערותיו לשולחן ערוך הרמ"א כותב כי אסור לאכול בערב חג הסוכות משעות אחר הצהרים והלאה. ישנם אחרונים שפוסקים כי יש להימנע רק מאכילת לחם מהשעה העשירית והלאה[10] מכיוון שמקורו של איסור זה נלמד מחג הפסח.[11]

נראה כי החיוב לשבת בסוכה אף במקרה של 'מצטער' מתייחס ללילה הראשון של חג הסוכות בלבד. הרשב"א כותב כי הפטורים הנלמדים מעיקרון 'תשבו כעין תדורו' מתייחסים אף ללילה הראשון ובמקרה של ירידת גשמים אדם פטור מלשבת בסוכה (שו"ת הרשב"א ד, עח). הר"ן, לעומת זאת, חולק (ר"ן סוכה יב ע"ב).

כפי שציינו קודם לכן הר"ן (וכן הריטב"א לעיל בנוגע לשינה בסוכה) טוען כי מצוות הישיבה בסוכה בלילה הראשון היא מוחלטת ואיננה כפופה לפטורים הנלמדים מעיקרון 'תשבו כעין תדורו'. כפי שהסברנו, לא רק שיש לכוון לקיים את מצוות הישיבה בסוכה בזמן שאוכלים לחם בלילה הראשון[12] אלא אף צריך לזכור את הסיבה שבגללה אנו מקיימים את מצוות הישיבה בסוכה – הסוכות שבני ישראל הקימו לעצמם במדבר וענני הכבוד.[13]

 

מצוות הישיבה בסוכה לאחר הלילה הראשון

קודם לכן הזכרנו כי חכמים חלוקים ביניהם לא רק בנוגע לשאלה האם חייבים לאכול ארבע עשרה ארוחות בסוכה או אחת בלבד, אלא גם בנוגע לאופן בו ניתן להבין את עיקרון 'תשבו כעין תדורו'. כך עולה מהגמרא:

ורבנן: [משמעות הציווי 'תשבו' הינו] כדירה – מה דירה אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל [אם רוצה אוכל ואם אינו רוצה לא אוכל], אף סוכה נמי אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל [כך בנוגע לסוכה – אם רוצה לאכול אז אוכל בסוכה ואם לא רוצה לאכול הוא אינו מחויב לאכול]. אי הכי אפילו לילי יום טוב ראשון נמי [אם כך, אז גם אין חיוב לאכול בסוכה בלילה הראשון של החג]! אמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יהוצדק: נאמר כאן "חמשה עשר" ונאמר "חמשה עשר" בחג המצות – מה להלן לילה הראשון חובה מכאן ואילך רשות, אף כאן לילה הראשון חובה מכאן ואילך רשות. (סוכה כז ע"א)

מהגמרא משמע כי החובה לאכול בסוכה חלה רק בלילה הראשון. בדומה לכך שאין מצווה מיוחדת לאכול מצה לאחר הלילה הראשון של פסח כך אין מצווה מפורשת לאכול בסוכה בשאר ימי החג אלא אם כן רוצים לאכול (אכילת קבע) או לישון (שנת עראי).

כיצד העובדה שהישיבה בסוכה במהלך ימי החג הינה בגדר 'אפשרות' משפיעה על מהותה ואופייה של המצווה? באופן כללי ניתן להבחין בין שני סוגים של מצוות. ישנן מצוות שאין חובה לקיימם והחיוב נוצר לאחר פעולת האדם בצורה ספציפית. לדוגמא, אם אדם מעוניין ללבוש בגד בעל ארבע כנפות עליו לצרף ציצית לארבעת הכנפות. מצוות מסוג זה מסווגות לרוב כ'מצווות קיומיות'. לחילופין, ישנן מצוות שחייבים לקיים תמיד, כדוגמת מצוות תפילין. סוג כזה של מצוות מסווגות לרוב כ'מצווות חיוביות'.

המנחת חינוך מסביר:

ונראה לי דהנה שני מינים יש במצות עשה: א' – שהוא חיוב אקרקפתא דכל איש מישראל כמו תפילין ואתרוג ואכילת מצה. ומצוה כזו אם מקיים אותה עושה רצון הבורא יתברך ויתעלה כי כן ציווה לו המלך ברוך הוא. ואם מבטל המצוה ואינו מניח תפילין או שלא נטל לולב ביטל המצווה ועשה נגד רצונו יתברך וענוש ייענש. ויש מצות שאין חיוב לעשותם כגון ציצית דהתורה לא חייבה אותו ללבוש בגד של ד' כנפות ואם רוצה הולך בלא בגד של ד' כנפות ואינו נגד רצון הבורא ברוך הוא. אך אם מביא עצמו לידי חיוב שבכיוון לובש ד' כנפות לקיים מצות ציצית זה דרך הטוב וישר. הכלל – אם מקיים מצוה זו עושה רצון הבורא ברוך הוא אבל אם אינו מקיים מצוה אינו עובר על רצונו רק דאינו מקיים המצווה.

ובנוגע למצוות הישיבה בסוכה הוא ממשיך ואומר:

וכן מצווה זו דהיינו סוכה יש בה שני חלקי המצווה דהיינו – בליל א' של סוכות מצוות עשה לאכול כזית בסוכה ומחויב לחזור אחר סוכה, ואם אינו רוצה לאכול אינו מועיל כי הוא מחויב לאכול כמו מצה ותפילין. ואם לא קיים המצוות עשה בלילה ראשונה עשה נגד רצונו יתברך שמו. ובשאר הלילות וימים אם רוצה אינו אוכל ואינו יושב בסוכה ואין שוב חיוב עליו כמו ציצית, אך אם אוכל – מצוות עשה לאכול בסוכה ומקיים רצונו ברוך הוא אבל אם אינו אוכל אין חיוב. (מנחת חינוך שכה)

מדבריו של המנחת חינוך עולה בבירור כי לשיטתו מצוות סוכה, לאחר הלילה הראשון, הינה בגדר 'רשות' בלבד.

יש כאלה שמתקדמים צעד אחד קדימה וטוענים כי למעט העובדה שמצוות סוכה אוסרת על האדם לאכול מחוצה לה, אין ערך מוסף כזה או אחר באכילה בסוכה בשאר ימות החג. כך לדוגמא מציע הרב יוסף אנגל (1859-1920) בספרו אתוון דאורייתא:

אילו רצתה התורה עצם האכילה בסוכה הייתה מטלת חובה לאכול בסוכה, וכיוון דהאכילה הוא רשות והמצווה הוא רק שאם אוכל מרצונו מחויב לאכול בסוכה, אם כן על כרחך אין האכילה בסוכה נרצית ומבוקשת בעצמותה שאם כן לא היה ראוי שתונח האכילה לרצון האדם ותהיה רשות. ועל כרחך כוונת המצווה הוא רק בשלילה – שכשיאכל האדם, לא יאכל חוץ לסוכה, והאכילה חוץ לסוכה הוא הבלתי נרצית ומבוקשת כלל. (אתוון דאורייתא, כלל יא)

באופן דומה ר' אברהם בורנשטיין (1838-1910), האדמו"ר מסוכטשוב, כותב בספרו אבני נזר:

ויצא לנו מזה דבסוכה שפיר יש לומר שהסוכה מתיר האכילה, טיול ושינה... וכן משמע במכילתין בהא דמדמי שם סוכה למצה דכל שבעה רשות. מבואר [אם כן] שהוא רק איסור שלא לאכול חוץ לסוכה כמו שאסור לאכול חמץ... (שו"ת אבני נזר אורח חיים תפא)

האבני נזר טוען כי הסוכה רק מתירה לעשות פעולה אסורה אך אכילה בסוכה איננה ערך בפני עצמו. מובן כי גישה זו קשה לאור הפסוק שקובע די בבירור כי יש לשבת בסוכה במהלך שבעת ימי החג. נראה גם כי עמדה זו סותרת את הגמרא שהובאה לעיל, המתארת את היחס הנכון לסוכה:

תנו רבנן: בכל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע וביתו עראי. כיצד? היו לו כלים נאים – מעלן לסוכה, מצעות נאות – מעלן לסוכה. אוכל ושותה ומטייל בסוכה. מינה הני מילי? דתנו רבנן: תשבו כעין תדורו. מכאן אמרו כל שבעת הימים עושה אדם סוכתו קבע וביתו עראי. כיצד? היו לו כלים נאים – מעלן לסוכה, מצעות נאות – מעלן לסוכה, אוכל ושותה ומטייל בסוכה ומשנן [לומד] בסוכה. (סוכה כח ע"ב)

מקטע זה בגמרא עולה כי לא רק שיש להימנע מאכילה מחוץ לסוכה אלא שיש לאכול, לשתות, ליהנות וללמוד תורה בסוכה. בהתאם לכך דוחה ר' עקיבא איגר את הגישה שלפיה אין ערך לאכילה בסוכה בשאר ימי החג. הוא מסביר כי מי שאוכל מחוץ לסוכה לא עובר על מצוות לא תעשה אלא לא מקיים מצוות עשה של ישיבה בסוכה (ר' עקיבא איגר סוכה כה ע"א).

לאחר דיון זה אנו יכולים לנסות לנסח הבנה חדשה בקשר לכך כי מצוות הישיבה בסוכה בשאר ימי החג היא בגדר של 'אפשרות' – בכל פעם שנכנסים לסוכה מקיימים את הציווי של 'בסוכות תשבו'. יתר על כן, פעולות שמתבצעות בדרך כלל במקום קבע, כדוגמת אכילה ושינה שנעשות בביתו של אדם, חייבים להיעשות בסוכה; אדם שלא אוכל ולא ישן בסוכה לא מקיים את המצווה לדור בסוכה. עם זאת, מן החיוב של 'תשבו כעין תדורו' נגזר כי כמו שאת הפעולות שבדרך כלל עושים בבית יש לעשות בסוכה כך פעולות שבדרך כלל נעשות מחוץ לבית ניתן לעשות מחוץ לסוכה.

יש כאלה המציעים גישה נרחבת יותר. כך למשל ר' אלכסנדר זיסקינד מהוראדנא (נפטר ב1793) כותב בספרו יסוד ושורש העבודה:

בסוכות תשבו שבעת ימים – כעין תדורו. במצוות עשה עלינו עם קדוש שיהיה האדם אוכל ושותה וישן ומטייל בסוכה והוא משנה וברייתא בפרק הישן, וטיול הוא כמו שהולך אדם לפעמים הילך והילך ולפעמים הוא יושב אף שלא בשעת אכילה ושתייה כל אלו מחויב האדם במצוות עשה מן התורה דווקא בסוכה ולא בבית שהוא דר בו כל השנה.

לפי זה מחוייב האדם להיזהר שלא יצא כל שבעת ימי החג מהסוכה לביתו כלל וכלל אם לא לדבר הכרחי מאוד ולמשל הדבר הזה אם צריך לשתיה ומוכרח לצאת מן הסוכה לבית לומר להביא המשקה לסוכה אאסור לו לשהות בביתו רק שיעור הדיבורים של צרכי השתייה ויהי ככלותו לדבר מיד חייב לשוב לסוכה כי אם ישהה מעט יותר מכדי צרכו בבית עובד על מצוות עשה של בסוכות תשבו. (יסוד ושורש העבודה שער האיתון פרק יב)

באופן דומה, האתוון דאורייתא שהובא לעיל דוחה את הנחתו הראשונית ומגיע למסקנה הבאה:

ואולם גוף דברי המנחת חינוך הנ"ל שכתב דסוכה היא רק מצווה שלילית, נראה לעניות דעתי דאין הדבר כן ורק דסוכה היא מצוה חיובית ועצמותית שהתורה מבקשת שנדור שבעה ימים בסוכה כמו שדרין כל השנה בבית וכדאמרם ז"ל תשבו כעין תדורו. והא [וזה שאמרו חכמים] דאי בעי לא אכיל ולא יתיב בסוכה – זה בעבור לפי שעניין דירה כך עניינה: שהאדם הוא בחוץ ובשוק כמה זמנים ורק כשרוצה לאכול ולשתות או לישון אזי אינו אוכל ושותה וישן בחוץ רק בביתו. וזהו עניין הדירה בביתו וכן רצתה התורה שנדור שבעה ימים בסוכה ושפיר הוא מבוקש עצמיי וחיובי שהתורה מבקשת ענין הדירה בסוכה.

האתוון דאורייתא עומד על כך כי 'המצווה החיובית' של הישיבה בסוכה כרוכה בהפיכת הסוכה לבית שגרים בו במשך החג. אמנם, בשונה משתייה, לימוד ופעילויות נוספות, אכילה ושינה הן פעולות שניכר מהן מאוד כי הסוכה נהפכה להיות למקום מגורים ולכן נאסר לעשות אותן שלא בסוכה.

ייתכן כי הגישות השונות שהבאנו בנוגע למצוות הישיבה בסוכה יכולות להשפיע על האופן בו אנו מבינים את הפסקה הבאה:

אם בא להחמיר על עצמו מחמיר ולית ביה משום יוהרא. ומעשה נמי והביאו לו לרבן יוחנן בן זכאי לטעום את התבשיל ולרבן גמליאל שני כותבות ודלי של מים ואמרו: העלום לסוכה. וכשנתנו לו לרבי צדוק אוכל פחות מכביצה נטלו במפה ואכלו חוץ לסוכה ולא בירך אחריו. (סוכה כו ע"ב-כז ע"א)

הרמב"ם מביא את הלכה זו:

ומותר לשתות מים ולאכול פירות חוץ לסוכה. ומי שיחמיר על עצמו ולא ישתה חוץ לסוכה אפילו מים הרי זה משובח. (הלכות סוכה ו, ו)

גמרא זו מלמדת כי אכילת עראי בסוכה לא בהכרח תיחשב כמעשה של יוהרה. בהתבסס על הגישות המוצעות לעיל אפשר להבין את קטע זה בדרכים שונות. אפשר לראות באכילת חטיף בסוכה כקיום של מצווה, על אף שטכנית האדם פטור מכך; בעקבות כך לא מדובר בחומרה מיותרת או יומרנית. עם זאת, אפשר גם לראות באכילת חטיף בסוכה כקיום של המצווה הכללית של הפיכת הסוכה למקום מגורים קבוע; בעקבות כך, אנו ממליצים אך לא מחייבים לאכול את כל המאכלים בסוכה במידת האפשר.

כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולרב דוד ברופסקי
תרגום: נתנאל חזן, תשפ"ב
עורך: יחיאל מרצבך, תשפ"ב