נשיאת הארון בידי כהנים ולויים

בתורה

נעיין תחילה במקורות בתורה העוסקים בסוגיה זאת:

"וְאַתָּה הַפְקֵד אֶת הַלְוִיִּם עַל מִשְׁכַּן הָעֵדֻת וְעַל כָּל כֵּלָיו וְעַל כָּל אֲשֶׁר לוֹ הֵמָּה יִשְׂאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְהֵם יְשָׁרְתֻהוּ וְסָבִיב לַמִּשְׁכָּן יַחֲנוּ. וּבִנְסֹעַ הַמִּשְׁכָּן יוֹרִידוּ אֹתוֹ הַלְוִיִּם וּבַחֲנֹת הַמִּשְׁכָּן יָקִימוּ אֹתוֹ הַלְוִיִּם וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת"        (במדבר א, נ-נא).

הרקע לציווי זה הוא מובן. בתחילת ספר במדבר מתוארת חניית בני ישראל סביב המשכן. במסגרת זאת, הלויים חונים סביב מחנה בני ישראל. בספר ויקרא, התורה מרחיבה בעניין תפקידם ומרכזיותם של הכהנים בעבודת המשכן, כשהמשכן נמצא למרגלות הר סיני ובני ישראל חונים סביבו. תפקיד הלויים הינו לפרק את המשכן, לשאת אותו ממקום למקום, לשמור עליו מבחוץ וכן לשאתו ממקום למקום.

מה שנובע מן הציווי שהוזכר הוא כי הלויים הם אלו שצריכים לשאת את המשכן ולשרת סביבו בנסיעה ובחניה: להקים, להוריד, לפרק, לבנות ולהרכיב, וביניהם כאמור לשאת את המשכן.

בהמשך הפרקים הללו, התורה מפרטת את אופן נשיאת המשכן על ידי משפחות בני לוי השונות.

"וּמִשְׁמֶרֶת בְּנֵי-גֵרְשׁוֹן בְּאֹהֶל מוֹעֵד הַמִּשְׁכָּן וְהָאֹהֶל מִכְסֵהוּ וּמָסַךְ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.  כו וְקַלְעֵי הֶחָצֵר וְאֶת-מָסַךְ פֶּתַח הֶחָצֵר אֲשֶׁר עַל-הַמִּשְׁכָּן וְעַל-הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב וְאֵת מֵיתָרָיו לְכֹל עֲבֹדָתוֹ.

מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי קְהָת יַחֲנוּ עַל יֶרֶךְ הַמִּשְׁכָּן תֵּימָנָה:  וּנְשִׂיא בֵית אָב לְמִשְׁפְּחֹת הַקְּהָתִי אֱלִיצָפָן בֶּן עֻזִּיאֵל:  וּמִשְׁמַרְתָּם הָאָרֹן וְהַשֻּׁלְחָן וְהַמְּנֹרָה וְהַמִּזְבְּחֹת וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ בָּהֶם וְהַמָּסָךְ וְכֹל עֲבֹדָתוֹ.

וּפְקֻדַּת מִשְׁמֶרֶת בְּנֵי מְרָרִי קַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן וּבְרִיחָיו וְעַמֻּדָיו וַאֲדָנָיו וְכָל כֵּלָיו וְכֹל עֲבֹדָתוֹ. וְעַמֻּדֵי הֶחָצֵר סָבִיב וְאַדְנֵיהֶם וִיתֵדֹתָם וּמֵיתְרֵיהֶם"                                                  (במדבר ג', כה-לז).

כשהתורה מתארת את כיסוי כלי המשכן לקראת פירוקו ונשיאתו היא אומרת כך:

"זֹאת עֲבֹדַת בְּנֵי-קְהָת בְּאֹהֶל מוֹעֵד קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים. וּבָא אַהֲרֹן וּבָנָיו בִּנְסֹעַ הַמַּחֲנֶה וְהוֹרִדוּ אֵת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ וְכִסּוּ-בָהּ אֵת אֲרֹן הָעֵדֻת... וְכִלָּה אַהֲרֹן-וּבָנָיו לְכַסֹּת אֶת-הַקֹּדֶשׁ וְאֶת-כָּל-כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ בִּנְסֹעַ הַמַּחֲנֶה וְאַחֲרֵי-כֵן יָבֹאוּ בְנֵי-קְהָת לָשֵׂאת וְלֹא-יִגְּעוּ אֶל-הַקֹּדֶשׁ וָמֵתוּ אֵלֶּה מַשָּׂא בְנֵי-קְהָת בְּאֹהֶל מוֹעֵד"                               (במדבר ד, ג-ד).

כלומר הכהנים הם אלו המכסים את הכלים הפנימיים, ואילו הלויים הם אלו שנושאים באופן מעשי את הכלים ואת המשכן כולו.

בהמשך, התורה מתארת כך:

וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. קַח מֵאִתָּם וְהָיוּ לַעֲבֹד אֶת-עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד וְנָתַתָּה אוֹתָם אֶל-הַלְוִיִּם אִישׁ כְּפִי עֲבֹדָתוֹ. וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-הָעֲגָלֹת וְאֶת-הַבָּקָר וַיִּתֵּן אוֹתָם אֶל-הַלְוִיִּם. אֵת שְׁתֵּי הָעֲגָלוֹת וְאֵת אַרְבַּעַת הַבָּקָר נָתַן לִבְנֵי גֵרְשׁוֹן  כְּפִי עֲבֹדָתָם. וְאֵת אַרְבַּע הָעֲגָלֹת וְאֵת שְׁמֹנַת הַבָּקָר נָתַן לִבְנֵי מְרָרִי  כְּפִי עֲבֹדָתָם בְּיַד אִיתָמָר בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן. וְלִבְנֵי קְהָת לֹא נָתָן  כִּי-עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ עֲלֵהֶם בַּכָּתֵף יִשָּׂאוּ"           (במדבר ז', ד-ט).

לכאורה מפסוקים אלו בתחילת ספר במדבר, מפורש כי הלויים הם אלו שנושאים את הכלים ובראשם הארון.

כך גם עולה בדברי התורה בספר דברים:

"בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי לשאת את ארון ברית ה' לעמוד לפני ה' לשרתו ולברך בשמו עד היום הזה"  (דברים י, ח).

מענינים דברי רש"י על אתר:

"'לשאת את הארון' – הלויים

'לעמוד לפני ה' לשרתו ולברך בשמו' – הכהנים, והוא נשיאת כפיים".

לפי רש"י הבדלת שבט הלוי הינה לשתי מטרות המבוצעות על ידי קבוצות שונות: נשיאת הארון על ידי הלויים, ועמידה לפני ה' לשרתו ולברך בשמו על ידי הכהנים.

אולם, בהמשך ספר דברים, התורה אומרת:

"ויכתוב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים בני לוי הנושאים את ארון ברית ה' ואל כל זקני ישראל"

                                                           (ל"א, ט).

בפשט הפסוק, משה נותן את התורה לכהנים בני לוי הנושאים את ארון ברית ה' - כלומר הכהנים הם נושאי ארון ברית ה'.

מאידך גיסא, באותו הפרק אומרת התורה

"ויצו משה את הלויים נושאי ארון ברית ה' לאמר"

                                                           (שם כה).

החזקוני על אתר מתייחס לכך ואומר כך:

"'אל הכהנים בני לוי הנושאים את ארון ברית ה'' - ואף על פי שהלויים היו נושאים ולא הכהנים, מכל מקום תירץ (-הבכור שור) אחר פטירתו של משה נשאוהו הכהנים כשעברו ישראל את הירדן כדאיתא בסוטה (לג:) 'תניא אמר רבי יוסי בשלושה מקומות נשאו הכהנים את הארון כשעברו את הירדן וכשסבבו את יריחו וכשהחזירוהו למקומו'.

דבר אחר: משום שהכהנים מתקנין המשאות לבני לוי כמו שמפורש בפרשת במדבר (ד', ה) קרי להו לכהנים נושאי ארון ברית ה'"                                                     (דברים ל"א, ט).

הנימוק הראשון מופיע בגמרא בסוטה ולפיו באופן עקרוני הלויים נושאים את הארון, פרט לשלושה מקומות בהם הדבר נעשה על ידי הכהנים. היות ודבר זה מתרחש מיד אחרי פטירת משה עם הכניסה לארץ וכיבוש יריחו, הכתוב כאן מכוון לאירועים הללו^[1].

על פי הנימוק השני, היות והכהנים מתקינים המשאות לבני לוי (כמו למשל בכיסוי ארון העדות על ידי פרוכת המסך במדבר ד', ה), נקראים הכהנים נושאי ארון ברית ה' אף על פי שבפועל נושאי הארון הם הלויים.

בכל אופן, מעיון במקראות בתורה קשה לקבל תשובה חד משמעית לשאלתנו. נראה כי באופן בסיסי הנשיאה של הארון מוטלת על הלויים,אולם בכמה מקרים היא נעשית על ידי הכהנים.

בנביאים

במסע בני ישראל בכניסה לארץ, הכהנים נושאים את ארון הברית (פרקים ג'-ד'; ו', ו-יב; ח', לג). כפי שראינו לעיל, דבר זה נאמר מפורשות גם במעבר הירדן, וכך גם בהקפת יריחו ובמעמד הברכה והקללה בהר עיבל^[2].

בספר שמואל בעת החזרת הארון ע"י פלשתים נאמר: "והלויים הורידו את ארון ה'", ואילו בדיון על החזרת הארון לעיר דוד במרד אבשלום, מוזכרים צדוק ואביתר הכהנים (שמואל ב ט"ו, כד-כט)^[3].

כך גם בספר מלכים נאמר:

"וַיָּבֹאוּ כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּשְׂאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת-הָאָרוֹן. וַיַּעֲלוּ אֶת-אֲרוֹן ה' וְאֶת-אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת-כָּל-כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר בָּאֹהֶל וַיַּעֲלוּ אֹתָם הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם. וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וְכָל-עֲדַת יִשְׂרָאֵל הַנּוֹעָדִים עָלָיו אִתּוֹ לִפְנֵי הָאָרוֹן מְזַבְּחִים צֹאן וּבָקָר אֲשֶׁר לֹא-יִסָּפְרוּ וְלֹא יִמָּנוּ מֵרֹב. וַיָּבִאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת-אֲרוֹן בְּרִית-ה' אֶל-מְקוֹמוֹ אֶל-דְּבִיר הַבַּיִת אֶל-קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים אֶל-תַּחַת כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים"

                                                                   (מלכים א ח', ג-ו).

ואילו בתיאור המקביל בספר דברי הימים נאמר:

"וַיָּבֹאוּ כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּשְׂאוּ הַלְוִיִּם אֶת-הָאָרוֹן. וַיַּעֲלוּ אֶת-הָאָרוֹן וְאֶת-אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת-כָּל-כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר בָּאֹהֶל  הֶעֱלוּ אֹתָם הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם. וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וְכָל-עֲדַת יִשְׂרָאֵל הַנּוֹעָדִים עָלָיו לִפְנֵי הָאָרוֹן  מְזַבְּחִים צֹאן וּבָקָר אֲשֶׁר לֹא-יִסָּפְרוּ וְלֹא יִמָּנוּ מֵרֹב. וַיָּבִיאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת-אֲרוֹן בְּרִית-ה' אֶל-מְקוֹמוֹ אֶל-דְּבִיר הַבַּיִת אֶל-קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים  אֶל-תַּחַת כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים"           (דברי הימים ב ה', ד-ז).

בהעלאת הארון על ידי דוד מבית עובד אדום הגתי לעיר דוד נושאים הלוים את הארון:

"אָז אָמַר דָּוִיד לֹא לָשֵׂאת אֶת-אֲרוֹן הָאֱלֹקִים כִּי אִם-הַלְוִיִּם  כִּי-בָם בָּחַר ה' לָשֵׂאת אֶת-אֲרוֹן ה' וּלְשָׁרְתוֹ עַד-עוֹלָם... וַיֶּאֱסֹף דָּוִיד אֶת-בְּנֵי אַהֲרֹן וְאֶת-הַלְוִיִּם... וַיִּקְרָא דָוִיד לְצָדוֹק וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֲנִים וְלַלְוִיִּם לְאוּרִיאֵל עֲשָׂיָה וְיוֹאֵל שְׁמַעְיָה וֶאֱלִיאֵל וְעַמִּינָדָב. וַיֹּאמֶר לָהֶם אַתֶּם רָאשֵׁי הָאָבוֹת לַלְוִיִּם הִתְקַדְּשׁוּ אַתֶּם וַאֲחֵיכֶם וְהַעֲלִיתֶם אֵת אֲרוֹן ה' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל אֶל-הֲכִינוֹתִי לוֹ... וַיִּתְקַדְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם לְהַעֲלוֹת אֶת-אֲרוֹן ה' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל. וַיִּשְׂאוּ בְנֵי-הַלְוִיִּם אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹקִים כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה כִּדְבַר ה' בִּכְתֵפָם בַּמֹּטוֹת עֲלֵיהֶם...  וַיְהִי בֶּעְזֹר הָאֱלֹקִים אֶת-הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית-ה' וַיִּזְבְּחוּ שִׁבְעָה-פָרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים. וְדָוִיד מְכֻרְבָּל בִּמְעִיל בּוּץ וְכָל-הַלְוִיִּם הַנֹּשְׂאִים אֶת-הָאָרוֹן וְהַמְשֹׁרְרִים וּכְנַנְיָה הַשַּׂר הַמַּשָּׂא הַמְשֹׁרְרִים וְעַל-דָּוִיד אֵפוֹד בָּד" (דברי הימים א ט"ו, ב-כז).

בגניזת הארון בימי יאשיהו, הלוים נושאים את הארון (דברי הימים ב ל"ה, ג).

אם כן, מהפסוקים עולה כי באופן בסיסי הלויים נושאים את הארון, ואילו במקרים מסוימים נשאו אותו הכהנים. המקרים שבהם מצוין כי הכהנים נשאו את הארון הינו במעבר הירדן, בהקפת יריחו, במעמד הברכה והקללה בהר עיבל, בהחזרת הארון לירושלים, במרד אבשלום ובהכנסת הארון לקדש הקדשים בימי שלמה.

הזכרנו לעיל את דברי הגמרא בסוטה:

"בשלשה מקומות נשאו הכהנים את הארון: כשעברו את הירדן, וכשהסבו את יריחו וכשהחזירוהו למקומו"^[4]

                                                                                    (לג:).

לאיזה אירוע מתכוון רבי יוסי במילים "כשהחזירוהו למקומו"? בשאלה זו נחלקו המפרשים:

• רש"י פירש כי הכוונה היא להשבת הארון בימי שלמה לבית קדשי הקדשים שהוא ביתו של הארון.
• הרד"ק לעומתו פירש כי הכוונה היא להחזרתו בימי מרד אבשלום_[5].

מדוע נשאו הכהנים את הארון בשלושת המקומות הללו?

מבאר הרד"ק:

"והכהנים הלוים - עד עתה הלוים היו נושאים הארון ועתה נשאוהו הכהנים להקדישו יותר מפני הנס שנעשה לפניו עתה. ואמרו רז"ל בג' מקומות נשאו הכהנים את הארון כשעברו את הירדן וכשסבבו את יריחו וכשהחזירוהו למקומו, וזה היה כשהיה דוד בורח מפני אבשלום שנאמר וישב צדוק ואביתר הכהן את ארון אלקים ירושלם וכל זה להגדלת קדושתו"  

                                                                        (יהושע ג', ג)^[6].

ואילו הרמב"ם הולך בדרך קצת אחרת:

"והמצוה הל"ד היא שצונו שישאו הכהנים הארון על כתפיהם כשנרצה לשאת אותו ממקום למקום. והוא אמרו יתעלה (נשא ז) 'כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו'. ואע"פ שזה הצווי בא ללויים בעת ההיא, אמנם היה זה למיעוט מספר הכהנים בזמן ההוא כי אהרן הוא הראש, אמנם לדורות חייבין במצוה זו הכהנים והם ישאוהו, כמו שהתבאר בספר יהושע ובספר שמואל... ואמר אחר זה 'אלה פקודתם לעבודתם לבא לבית ה' כמשפטם ביד אהרן אביהם כאשר צוהו ה' אלדי ישראל' - בארו החכמים שהוא רומז להיות עבודת הכהנים לשאת את הארון על הכתף וזה הוא כאשר צוהו ה' אלדי ישראל" (ספר המצוות מצות עשה לד) ^[7].

למרות דעת הרמב"ם, ממרבית המפרשים נראה כי עבודת הנשיאה מוטלת על הלויים. רוב המפרשים פירשו את המקומות בהם הכהנים נשאו את הארון, כאירועים חריגים, והסבירו מה נתייחד בהם (מצד הגדלת קדושתו, מצד מיעוט הלויים, כשנתחדש בו נס (ספורנו דברים ל"א, ט)).

בנוסף להסברים שניתנו לעיל כדי להסביר מדוע הכהנים נשאו את הארון במקומות אלו, נראה כי ניתן למצוא ייחודיות נוספת המאפיינת את המקומות הללו. נראה כי בכל המקומות הללו, נשיאת הארון כללה פן של קדושה נוספת, ודווקא הכהנים, השבט המקודש מכל השבטים, מתאים שיישא את הארון. נבאר את דברינו:

• כריתת הירדן והקפת יריחו – במקרים אלו דוקא הכהנים נשאו את הארון, וזאת על מנת לבטא את קדושת ארץ ישראל בכלל, וקדושת כיבושה של העיר הראשונה שנכבשת בארץ. ואכן עם כיבושה, יריחו הינה חרם המוקדשת כולה לה' (יהושע ו, יז-כה).
• הכנסת הארון לקדש הקדשים עם בניית הבית בימי שלמה - מובן שרק הכהנים יכולים להכניס את הארון לתוך הבית.
• נשיאת הארון במרד אבשלום - החזרת הארון לעיר משמעותה בחירת ירושלים כעיר בה אמור להיבנות המקדש. דוד בוחר להעלות את הארון מקרית יערים לעיר, מפני שברצונו להפוך את מלכותו למקום שבבא העת יהיה המקדש. עתה, כשאבשלום בדרכו לירושלים, ונשאלת השאלה מה לעשות עם הארון, דוד מכריע, בניגוד לאינטרס הפרטי שלו כעת, להשאיר את הארון בירושלים ובכך לקבוע כי העיר אינה רק עיר מלכות אלא היא מיועדת להיות מקום המקדש העתידי. מטרה זו מתקשרת ישירות לקדושת ירושלים שתשרה בה שכינה, ועל כן נשיאת הארון כאן הינה על ידי הכהנים^[8].
• הברית בהר גריזים ובהר עיבל - לפי הדעה על פיה הכהנים נשאו את הארון ולא הלויים, מעמד זה הינו מעמד מיוחד הבא להשלים את הברית של ערבות מואב בארץ ישראל והוא דומה במובנים מסוימים לכניסה לארץ. כתיבת התורה על האבנים משמעותה תעודת הזהות של הארץ שהנכנסים מקבלים על עצמם לקיימה לקראת כניסתם, ועל כן ראוי שדווקא כהנים ישאו במעמד זה את הארון.

בנוסף, ניתן להציע את דבריו היפים של ישראל אריאל^[9], כי דרכם של הכהנים הנושאים את כפיהם להביא שכינה לעם ולהמשיך אור ושפע מן העליונים אל התחתונים, בעוד תפקיד הלויים הנלווים לכהנים למשוך מתוך המציאות כלפי מעלה. הכהנים פניהם כלפי העם, בעוד הלויים פניהם אל המקדש פנימה ומעלה. הכהנים נמצאים במקום רווי שפע ומשפיעים אותו, והלויים צמאים ופונים אל אותו מקור בכדי לקבל ממנו. בדרך כלל הלויים נושאים את הארון, כי להם יאות להוביל מסע שחותר ומטפס לקראת יעד 'קומה ה' ויפוצו אויביך'. 'קומה ה' למנוחתך'. לעומת זה, כאן הכהנים הם הנושאים, מפני שאין הארון משמש רק כסולל דרך, אלא דרכו תבוא הופעת שכינה, על ידי הנס שייעשה על ידו עם הגיעו לירדן, וכן בהקפת יריחו והכנסת הארון למקדש.

הדגש כאן הינו בכך שבמעמדות אלו כהנים הנושאים את הארון מאפשרים את הופעת השכינה ומכחה מתקדשת הארץ (בחציית הירדן והקפת יריחו), ומתקדשת ירושלים (בהשארת הארון בירושלים) ומתקדש בית המקדש (בהעלאת הארון אל המקדש).

כל זאת מכח קדושת הארון הנשא על ידי הכהנים המאפשרים השראת שכינה. הבנה זאת תואמת את הבנת המפרשים שהמקומות בהם נשאו הכהנים את הארון קשורים לקדושתו ולנסים הקשורים בו.

המצווה אצל מוני המצוות

אצל מוני המצוות קיימת התייחסות לסוגייתנו.

הרמב"ם בספר המצוות כותב:

"היא שציוונו שישאוהו הכהנים על הארון על כתפיהם, וזה שהציווי בא ללויים זה היה למספר מיעוט הכהנים החייבים במצוה"  (מצווה לד).

הרמב"ן חולק על דעתו וכך דבריו בהשגותיו על ספר המצוות שורש ג':

"ולפי דעתי שגם זה שאמר שנעתקה המצוה לכהנים אינו אמת. חלילה לנו שנאמר שתשתנה שום מצוה בתורה שיהיו הלוים נפסלים ממשא הארון לעולם. והלויים נשאוהו בימי דוד גם בפעם השנית שעשה כהוגן שנ' (דה"א טו) 'ויהי בעזור האלקים את הלוים נושאי ארון ברית י"י' וכתוב 'וכל הלוים הנושאים את הארון והמשוררים'. אבל נאמר כי הכהנים והלויים כולם כשרין במשא מן התורה שכולם נקראים לוים. ועוד שלא נאמר בפרשה אלא בני קהת, והרי הכהנים גם הם בני קהת. וכתוב (עקב י) 'בעת ההיא הבדיל י"י את שבט הלוי לשאת את ארון ברית י"י לעמוד לפני י"י לשרתו ולברך בשמו'. וכן תראה בכתוב שנאמר (ד"ה שם) 'ויקרא דוד לצדוק ולאביתר הכהנים וללויים לאוריאל עשיה ויואל וגו' ויאמר להם אתם ראשי האבות ללוים התקדשו אתם ואחיכם והעליתם את ארון ברית י"י'. ושם כתוב 'ויתקדשו הכהנים והלוים להעלות את ארון י"י אלקי ישראל כאשר צוה משה כדבר י"י בכתפם במוטות עליהם'. וזו שאמרו בסיפרי (פ' נשא) היכן צוה ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו ולא חדשו הלויים כלום אלא הכל מפי משה מפי הקודש, על הפסוק הראשון אמרו כן שנאמר ויתקדשו הכהנים והלויים להעלות את ארון י"י אלקי ישראל כאשר צוה משה בדבר י"י בכתפם במוטות עליהם והיכן צוה משה ולבני קהת לא נתן ומשה מפי הקדש שהעיד עליו הכתוב בדבר י"י ולא אמרו והיכן צוהו י"י אלקי ישראל לאהרן אבל צירף שם גם הפסוק הנאמר אחר תיקון המשמרות כולן כי אחר חלוקת הלויים הזכיר חלוקת הכהנים ואמר (שם כד) אלה פקודתם לעבודתם לבוא לבית י"י כמשפטם ביד אהרן אביהם כאשר צוהו י"י אלהי ישראל וירצה לומר כמשפטם שעשה אהרן אביהם כאשר צוהו י"י אלקי ישראל ע"י משה רבינו עליו השלום. וכל זה לומר שלא חדשו כלום במקדש על ידי דוד אלא הכל מפי משה מפי הקדש. ואם תאמר שאמרו זה גם על הכתוב השני רצונם לומר שגם בני אהרן בכלל מצות נשיאות הארון שנא' בבני קהת כי עבודת הקדש עליהם ובבני קהת יכלול את כולם, אבל זה הכתוב כמשפטם ביד אהרן במשמרות נאמר ולא במשא הארון.

ועוד אמר הרב (מ"ע לד) כי התבאר זה בספר יהושע וספר שמואל כי לדורות הכהנים חייבין בזו המצוה והם ישאוהו. ולא מצאתי הביאור הזה. אבל בספר יהושע (ג) אמר 'ויצו את העם לאמר כראותכם את ארון ברית י"י אלקיכם והכהנים והלוים נושאים אותו ואתם תסעו ממקומכם ותלכו אחריו', והעניין כמו שאמרתי שכל השבט כשר למשא הארון והמשפחה ההיא של בני קהת נפקדו עליה במדבר. ואני תמיה על הרב בזה שהוא דבר מפורש וכבר ביארו החכמים אותו שאמרו בגמר סוטה (לג:) כיצד עברו ישראל את הירדן בכל יום לוים נושאים את הארון והיום נשאוהו כהנים. וזה כמו שביארנו כי בנסעם מן המחנה ביום הראשון נשאו אותו גם הלוים כמו שאמר והכהנים והלוים נושאים אותו. ויום עברם את הירדן נשאו הכהנים לבדם, כי כן כתוב (שם) 'ויאמר יהושע אל הכהנים שאו את ארון הברית', להעשות הנס על ידי הכהנים המקודשים מזרע אהרן. אבל בספר מלכים (א ח) כשהכניס שלמה הארון לבית קדשי הקדשים שם נאמר 'ויביאו הכהנים את ארון ברית י"י אל מקומו אל דביר הבית אל קדש הקדשים'. והיה זה מפני שהלוים אינם נכנסים לעולם לבית קדשי הקדשים. כי גם במדבר לא היו באים שם עד רדת הפרוכת על יד הכהנים כדכתיב (ס"פ במדבר) אל תכריתו את שבט משפחות הקהתי וכולה פרשה. וגם שם (מ"א ח) כתוב 'ויעלו את ארון י"י ואת אהל מועד ואת כלי הקדש אשר באהל ויעלו אותם הכהנים והלוים'. לפי שהיו הלויים גם כן נושאי האהל וכלי הקדש כלם חוץ מן הארון שנתייחדו לו עתה הכהנים כדי שיביאו אותו אל בית קדשי הקדשים שהלויים אינם נכנסים שם בין במדבר בין לדורות. וכל זה מבואר מפורש. וכן אמרו שם בגמרא סוטה (לג:) תניא ר' יוסי אומר בשלשה מקומות נשאו הכהנים את הארון כשעברו את הירדן וכשסיבבו את יריחו וכשהחזירוהו למקומו. גם זה ברור שמצות נשיאותו היא לעולם על הלויים כולם חוץ משלשה מקומות הללו שנתייחדה לכהנים על פי נביא בירדן ובהקפת יריחו ובשעת הכנסתו לבית קדש הקדשים. והנה למדנו על כל פנים כי הלאו הזה שללויים נמנה הוא בשלש מאות וששים וחמשה הלאוין. כי משא הארון מצוה נוהגת לדורות ונתקיימו בזה דברי בעל הלכות גדולות ועל חנם תפשו הרב בו".

לפי הרמב"ן, הכהנים והלויים כולם כשרים במשא מן התורה שכולם נקראים לויים. ועוד שלא נאמר בפרשה אלא בני קהת. וחלילה לומר שתשתנה שום מצוה בתורה שיהיו הלויים נפסלים ממשא הארון לעולם.

בעל ספר החינוך מסכם את דברי הרמב"ם והרמב"ן:

"מצות משא הארון בכתף: שנצטוו שישאו הכהנים הארון על הכתף כשמוליכין אותו ישראל ממקום למקום. שנאמר (במדבר ז', ט) כי עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו. וכתב הרמב"ם ז"ל (בספר המצוות) אף על פי שמצוה זו באה ללוים, בעת ההיא היה כלומר במדבר למיעוט מספר הכהנים בימים ההם, ואולם לדורות הכהנים חייבין במצוה זו והם ישאוהו כמו שהתבאר בספר יהושע [ג', ו'] וספר שמואל.

והרמב"ן ז"ל כתב [בהשגותיו על השורש השלישי], זה שאמר הרב שנעתקה המצוה לכהנים אינו אמת, חלילה לנו שנאמר שנשתנה שום מצוה בתורה שיהיו נפסלין הלוים ממשא הארון לעולם. ויפה פירש. והלוים נשאוהו בימי דוד, שנאמר (דברי הימים א ט"ו, כו) 'ויהי בעזר האלקים את הלוים נושאי ארון ברית ה'', וכתיב (שם, כז) 'וכל הלוים הנושאים את הארון וגו''. אבל באמת כי הכהנים והלוים כולן כשרים במשא הארון מן התורה, שכולן נקראו לוים, וכמו שכתוב (יחזקאל מ"ד, טו) והכהנים הלוים, וכן כתוב (דברי הימים שם, יד-טו) ויתקדשו הכהנים והלוים להעלות את ארון ה' אלקי ישראל וגו' כאשר צוה משה כדבר ה' בכתפם במטות עליהם. ואמרו בספרי [כאן], והיכן צוה, ולבני קהת לא נתן וגו', כי כולם נקראו בני קהת. ועוד כתב כי מה שאמר הרמב"ם ז"ל שהתבאר זה בספר יהושע ושמואל לא מצא הוא הביאור הזה, אבל מצא בהפך, שהרי נאמר שם (יהושע ג', ג) ויצוו את העם לאמר כראותכם את ארון ברית ה' אלקיכם והכהנים הלוים נושאים אותו. אבל האמת כמו שאמרנו שכל השבט כשר למשא הארון. ועוד שמפורש הדבר במסכת סוטה (לג:) שאמרו זכרונם לברכה כיצד עברו ישראל את הירדן, בכל יום לוים נושאים את הארון והיום נשאוהו כהנים, כלומר ביום שעברו את הירדן נשאוהו הכהנים לבדם. כי כן כתוב (שם, ו') ויאמר יהושע אל הכהנים לאמר שאו את ארון הברית. כדי להעשות הנס על ידי כהנים שהם קדש קדשים בשבט.

ולפי הדומה מה שאמר הרמב"ם ז"ל שמבואר הוא ביהושע, מזה המקרא הוא, ואיננו ביאור הכרחי כלל כמו שבארנו.

וזה שנאמר בספר מלכים [א' ח', ו'] ויביאו הכהנים את ארון ברית ה' אל מקומו אל דביר הבית אל קודש הקדשים, גם זה אל יקשה בעיניך, כי מפני שהלוים אינם נכנסים לבית קדש הקדשים הכניסוהו הכהנים לבדם.

והעיקר לפי הדומה כדברי הרמב"ן ז"ל שכל השבט כשר למשא הארון. ומה שכתוב [דברי הימים ב' ל"ה, ג'] ויאמר ללוים וגו' תנו את ארון הקדש בבית אשר בנה שלמה בן דוד מלך ישראל אין לכם משא בכתף, עוד ענינו שלא יצטרכו ישראל לישא הארון ממקום למקום. אבל אין הענין שאם יצטרכו לשאת אותו שלא ישאוהו הלוים, וזה דבר ברור ונגלה לכל. ומה שאמרו זכרונם לברכה [חולין כ"ד ע"א] מומין פוסלין בכהנים ואין שנים פוסלין בכהנים, לא אמרו כן אלא בעבודת הכהונה שאין שנים פוסלין באותה עבודה, אבל בעבודת המשא גם בכהנים פוסלין שנים כמו בלוים.

משרשי המצוה לפי שכל עיקר כבודן של ישראל הוא התורה שבה נבדלו משאר העמים ונעשו חלק ה', על כן ראוי וכשר לשאת אותה בכתפי האנשים הנכבדים והמקודשים שבנו, ואין צורך להאריך במובן לתינוקות של בית רבן.

כל ענין מצוה זו מבואר בכתוב, והוא שישאו הכהנים והלוים הארון בכתף בעת שיצטרכו לנשאו ממקום למקום, כגון בעת מלחמה או לשום דבר אחר, ולא ישאוהו בעגלה או על גבי בהמה, וכבר שמו חכמים [סוטה ל"ה ע"א] לדוד טועה בדבר שהתינוקות קורין אותו בנשאו הארון על העגלה.

ונוהגת מצוה זו בזמן שישראל על אדמתן, כי אז היו צריכין לשאת ארון ברית ה' מפני מלחמה או כאשר יצוה מלכם, אבל עכשיו בעוונותינו אין לנו מלך ולא ארון לשאת בשום מקום. ומצוה זו מוטלת על שבט לוי ועל שאר ישראל שיסכימו על ידם. וזה שנהגו בגליות היום להוציא ספר תורה לקראת מלכי האומות אין זה בחיוב מצוה זו כלל, שכל בני ישראל רשאין לישא אותו. ואם מדרך כבוד התורה יבחרו גם היום שישאוהו מבני לוי, תבוא עליהם ברכה".

בפשטות כדעת הרמב"ן ובעל ספר החינוך, המצווה כשרה הן בכהנים והן בלויים.

בפשטותה ובעיקרה על ידי הלויים ובמקרים מסוימים שניסינו להגדיר המצוה נעשית על ידי הכהנים.

שיטת הרמב"ם מדגישה את הקדושה המיוחדת הנמצאת בארון הנישא על ידי הכהנים, שלוחי דרחמנא, המייצגים את דרך השראת השכינה.

תפיסת הרמב"ן לפיה הלויים הם נושאי הארון היא כי הלויים מייצגים את כללי ישראל. נשיאת הארון לא נחשבת כעבודה ולארון בנדודיו אין הקדושה הרגילה של מבנה המשכן והוא נושא על ידי לויים הנתונים מאת בני ישראל.