הסכך | 2

עובי ואיכות הסכך

הטור כותב את הדברים הבאים:

מקום הראוי כיצד? שיעשנה תחת אויר השמים, דכתיב: "בסוכות תשבו", ודרשינן: ולא בסוכה שתחת סוכה, ולא בסוכה שתחת הבית, ולא בסוכה שתחת האילן. וכי היכי דבעינן שתהא הסוכה תחת אויר השמים ולא יהא סכך אחר עליה, הכי נמי בעינן שיהא הוא באוויר הסוכה ולא יהא סכך אחר חוצץ בינו לסוכה. (טור תרכו-תרכז)

הטור מסביר כי יש להימנע מלערבב בין מושג ה'סכך' ובין 'אוויר השמים'. בנוסף לכך, הוא מוסיף כי אסור שתהיה מחיצה כזו או אחרת שתפריד בין מי שיושב בסוכה ובין הסכך.

 

עובי הסכך: ראיית הכוכבים והגנה מפני הגשם

אחד מהנושאים המרכזיים של הלכות סוכה הוא הגדרת ההבדל שבין סוכה ובית. הגמרא דנה בהקשרים רבים בחשש שמא סוכה תהיה דומה מדי לדירת קבע (מקום מגוריו הקבוע של האדם). כפי שראינו לעיל, חכמים אסרו להשתמש בקרשי עץ, שאמורים להיות כשרים לסכך אם רוחבם עולה על ארבעה טפחים, בעקבות חשש שאנשים יחשבו כי מותר גם לבנות סוכה תחת גגות בתי הקבע שלהם. כתוצאה מחשש זה, הגמרא יוצרת איזון בין הצורך לבנות מבנה יציב ובר-קיימא שאפשר לחיות בו במשך כל ימי החג ('תשבו כעין תדורו') ובין הדרישה כי הסוכה תהיה בנויה כמקום מגורים זמני(דירת עראי).

המשנה דנה בצפיפות הסכך שבו יש לכסות את הסוכה: "המעובה כמין בית – אף על פי שאין הכוכבים נראין מתוכה, כשרה" (סוכה כב ע"א). האחרונים חולקים ביניהם בנוגע לשאלה מדוע האדם היושב בסוכה צריך להיות מסוגל לראות את הכוכבים בזמן ישיבתו ועד כמה. ה'פרי מגדים' כותב כי בכך שרואים את הכוכבים בזמן הישיבה בסוכה 'יזכור מי ברא אלה ולהיות גר בארץ, כמו שכתוב: "ירח וכוכבים אשר כוננת" '. הוא פוסק כי מספיק שיהיה ניתן לראות את הכוכבים אפילו מחלק אחד בלבד של הסוכה (פרי מגדים אשל אברהם תרלא, ב).

לחילופין, הרב יעקב אטלינגר בפירושו להלכות סוכה, הביכורי יעקב, מסביר כי היכולת לראות את הכוכבים היא מדד לעובי הסכך. לכן, רצוי כי האדם יוכל לראות את הכוכבים דרך הסכך שמכסה את כל הסוכה, וכן יש להיזהר כי אם יש חלק בסכך שרוחבו הוא ארבעה טפחים ושלא ניתן לראות דרכו את הכוכבים שלא יתפרש לאורך הסוכה, בדומה לסכך פסול (ביכורי יעקב תרלא, ה).

ככל הנראה, אחרונים אלו חולקים בשאלה האם המשנה מתייחסת ליכולת האדם היושב בסוכה לחוות את החוויה הראויה לישיבה בה, כשחלק מחוויה זו היא ראיית הכוכבים, או שמא המשנה מציעה אמצעי אובייקטיבי למדידת צפיפות הסכך.

הגמרא מלמדת כי למרות שבאופן אידאלי יש לראות את הכוכבים דרך הסכך, בדיעבד, אם הסכך צפוף עד כדי כך, כמו דירת קבע, אז למרות שלא ניתן דרכו את הכוכבים, הוא עדיין יהיה כשר. אמנם, ההגהות מיימוניות כותב כי רבינו תם פסל סוכה שהסכך שלה צפוף כל כך שאפילו גשם לא היה יכול לחדור דרכו. הוא גם מספר כי גיסו של רבינו תם, ר' שמעון, בנה סכך מקרשים דקיקים שמחוברים האחד לשני על ידי מסמרים ורבינו תם פסל את הסכך כיוון שאותו סכך הגן על יושבי הסוכה מפני הגשמים (הגהות מיימוניות הלכות סוכה ה, ט). המרדכי מביא את דעת רבינו תם אך מעיר כי רש"י לא מסכים לדעה זו. לדעת רש"י, גם אם הסכך מגן על יושבי הסוכה מפני גשמים, הסוכה עדיין תהיה כשרה (מרדכי סוכה א, תשלב).

מדוע רבינו תם פוסל סוכה מכיוון שהסכך שלה צפוף מדי ומגן על יושבי הסוכה מפני הגשמים? ההגהות מיימוניות, וכן המרדכי והרא"ש (סוכה ח, ב), מסבירים כי אם סוכה מוגנת לחלוטין מגשם היא כבר זהה לבית ולכן היא אינה כשרה. השולחן ערוך לא מביא את דעה זו ובכך מוביל מספר אחרונים להניח שהוא דוחה למעשה את דעת רבינו תם; אם הסכך מגן על הסוכה מפני הגשמים הסוכה עדיין תהיה כשרה. למרות זאת, הפרי מגדים חולק על הבנה זו בדברי השולחן ערוך. הוא טוען כי השולחן עורך כותב שסוכה שלא ניתן לראות ממנה את הכוכבים תהיה כשרה, ומשמע מכך כי אם הסכך צפוף יותר, כך שהסכך מגן מפני הגשמים – הסוכה תהיה פסולה, כפי שטוען רבינו תם (פרי מגדים - אשל אברהם תרלא, ב).

הרב אטלינגר טוען כי לפי רבינו תם, הסוכה תהיה פסולה רק אם הסכך מונע לחלוטין מהגשם להיכנס. אם הסכך רק מעכב את חדירת הגשם לסוכה אך לא מונע את כניסתו לחלוטין – הסוכה עדיין תהיה כשרה.[1] אחרונים רבים, כולל הב"ח (תרלה), שולחן ערוך הרב (תרלא, ה), חיי אדם (קמו, יח), ערוך השולחן (תרלב, ו) והמשנה ברורה (שם) כותבים כי בנסיבות מקילות ניתן להסתמך על הדעות המקלות ולשבת בסוכה שהסכך שלה אטום לגשם לחלוטין.

הגמרא מלמדת כי סוכות מסוג 'סוכות גנב"ך' (ראשי תיבות של סוכות שהוקמו על ידי גוים או נשים וסוכות שהוקמו עבור בהמות) וכן 'סוכות רקב"ש' (ראשי תיבות של סוכות שמשמשות רועים, שומרי שדות, שומרי ערים ושומרי פרדסים) יהיו כשרות כל עוד הן מכוסות על ידי סכך כשר. רב חסדא מבאר כי משמעות דרישה זו היא כי יש לדאוג לכך שהסכך של סוכות אלו ייעשה כדי ליצור צל בתוך חלל הסוכה (סוכה ח ע"ב). הרא"ש מביא את רבינו תם שמסביר כי כל זמן שסוכה מוקמת כדי ליצור צל והגנה מפני השמש ולא כדי להגן מפני הגשמים – היא תהיה כשרה (רא"ש סוכה א, יב).

הב"ח מסביר כי לפי דעת הרא”ש, הקריטריון של האם גשם יכול או לא יכול לחדור לסוכה אינו מדד טוב מספיק בכל הנוגע לדרישה ההלכתית אודות צפיפות הסכך. במקום זאת, החדירות של הגשם לסוכה משקפת את כוונותיו של מי שבנה אותה. אין לחשוש כי סוכה רגילה האטומה לגשם תהיה פסולה, אך סוכות גנב"ך או רקב"ש, שבהן יש זהירות מיוחדת בכל הנוגע לכוונת הבונה אותן, עלולות להיות פסולות אם הן אטומות לגשם מחשש שמא הן נבנו למטרה זו ולא כדי ליצור צל בתוך חלל הסוכה (ב"ח תרלא; תרלה).

 

חמתה מרובה מצילתה

במשנה נאמר כי סוכה "שחמתה מרובה מצילתה – פסולה" (סוכה ב ע"א). בהמשך המסכת, המשנה קובעת כי סוכה "שצילתה מרובה מחמתה – כשרה" (סוכה כב ע"ב). הגמרא שואלת על כך:

הא כי הדדי - פסולה, והא תנן באידך פירקין: ושחמתה מרובה מצילתה - פסולה, הא כי הדדי כשרה! - לא קשיא: כאן - מלמעלה, כאן - מלמטה. אמר רב פפא: היינו דאמרי אינשי: כזוזא מלעיל כאיסתרא מלתחת.

מהמשנה הראשונה ניתן להבין כי סוכה תהיה כשרה כל עוד אין יותר שמש מאשר צל (וגם אם גודלם שווה), ואילו מהמשנה השנייה ניתן להבין שסוכה תהיה כשרה רק אם יש בה יותר צל מאשר שמש. הגמרא מסבירה כי המשנה מתייחסת ל'למעלה' – כלומר ליחס שבין גודל הסכך לגודל המרווח שעל גבי הסוכה – והמשנה השנייה לעומת זאת מתייחסת ל'למטה' – כלומר לגודל אור השמש שנכנס לסוכה בפועל. עם זאת, לא ברור איזו מהמשניות מתייחסת ל'למעלה' ואיזו ל'למטה'. רש"י מסביר כי אף אם היחס שבין הסכך לאוויר בחלק העליון של הסוכה שווה, יחדור לסוכה יותר אור שמש מאשר צל ולכן הסוכה תהיה פסולה. למרות זאת, אם היחס שבין אור השמש שבתוך הסוכה ובין הצל שווה, אז ברור כי יש יותר סכך מאשר מרווח אווירי בסכך הסוכה ולכן הסוכה תהיה כשרה (רש"י סוכה כב ע"ב ד"ה כזוזא מלעיל כאסתירא מתחת). בעקבות כך, סוכה שיש לה יותר צל מאשר שמש 'למעלה' תהיה כשרה.

רבינו תם מציע פירוש הפוך. אם אדם מסתכל על הסוכה מלמעלה והיחס שבין הסכך לאור השמש שווה אז הסוכה תהיה כשרה. יחד עם זאת, אם מסתכלים על הסוכה מתוכה ('מלמטה') והיחס שבין הסכך לאוויר הסוכה שווה, אז ככל הנראה יש כאן טעות; יש יותר אוויר פנוי מאשר סכך ולכן הסוכה תהיה פסולה (תוספות סוכה כב ע"ב ד"ה כזוזא).

השולחן ערוך פוסק כרש"י – הצל ואור השמש צריכים להיות שווים בגודלם בתוך הסוכה (שולחן ערוך תרלא, א). כמו כן, השולחן ערוך כותב כי אם רוב הסוכה היא במצב של 'צילתה מרובה מחמתה' ורק מיעוטה הוא במצב של חמתה מרובה מצילתה – הסוכה תהיה כשרה, כולל האזור שבו יש יותר אור שמש מאשר צל (שם תרלא, ב). אמנם, הרמ"א כותב כי בסוכה גדולה, אם יש שטח של שבעה טפחים על שבעה טפחים (המידות המינימליות לסוכה) שבתוכו יש יותר אור שמש מאשר צל – יהיה אסור לשבת מתחת לחלק הזה, למרות שהסוכה תישאר כשרה (רמ"א שם).

על סמך האמור לעיל יש להקפיד לכסות את הסוכה במספיק סכך כדי לייצר כמות מספקת של צל – דהיינו שהסכך יהיה הרוב – וכן לוודא שהוא מספיק כבד או מהודק כך שהוא לא יעוף ברוח. למרות זאת, יש גם לדאוג לכך כי יהיה אפשרי לראות את הכוכבים מתוך סכך הסוכה ולכן אין להדק את הסכך עד כדי כך שהוא יהיה אטום לגשם.

 

סוכה תחת סוכה וסוכה תחת עץ

הגמרא מלמדת כי לא רק שיש לדאוג לכך שהסוכה תמוקם מתחת כיפת השמים, אלא אף אסור לבנות אותה מתחת לסוכה אחרת, תחת עץ או תחת בית. למשל, המשנה מלמדת כי "העושה סוכתו תחת האילן כאילו עשאה בתוך הבית. סוכה על גבי סוכה – העליונה כשרה והתחתונה פסולה. ר' יהודה אומר – אם אין דיורין בעליונה התחתונה כשרה" (סוכה ט ע"ב). ממשנה זו אנו לומדים כי יש לדאוג לכך שלא יהיה שום דבר שמפריד בין הסוכה לכיפת השמים.

זה לא נדיר בימינו לראות סוכות שנבנות בסמוך לענפי עצים ולפעמים אף תחתיהם ממש. המשנה דנה בהשפעת צל העץ על עיקרון 'העושה סוכתו תחת האילן כאילו עשאה בתוך הבית'. הגמרא מביאה את דעת רבא שמסביר זאת באופן הבא:

אמר רבא: לא שנו אלא באילן שצלתו מרובה מחמתו, אבל חמתו מרובה מצלתו - כשרה. ממאי - מדקתני כאילו עשאה בתוך הבית למה לי למיתני כאילו עשאה בתוך הבית? ליתני פסולה! אלא הא קמשמע לן: דאילן דומיא דבית, מה בית - צלתו מרובה מחמתו, אף אילן - צלתו מרובה מחמתו. - וכי חמתו מרובה מצלתו מאי הוי? - הא קא מצטרף סכך פסול - בהדי סכך כשר! - אמר רב פפא: בשחבטן.

הראשונים חלוקים בדעתם בנוגע לשאלה כיצד יש להבין את דברי הגמרא הללו. רש"י מסביר כי אם ענפי העץ יוצרים יותר צל מאשר אור אז ודאי שהסוכה שמתחת לעץ תהיה פסולה. עם זאת, אם העץ לא יוצר מספיק צל כך שהצל יהיה משמעותי יותר מאור השמש אז עלינו להסתכל על הסוכה עצמה. אם הסוכה עצמה, ללא הצל שהעץ יוצר, כשרה, אז יש להתעלם מהענפים שנמצאים מעל הסוכה. עם זאת, אם הסכך בנוי בצורה כזאת שיש בפועל יותר אור מאשר צל ורק עם ענפי העץ יש בתוך הסוכה יותר צל מאשר אור של שמש, אז הסוכה תהיה כשרה רק אם חותכים את ענפי העץ ומאגדים אותם לסכך הסוכה (רש"י שם ד"ה בשחבטן).

אמנם, הראבי"ה כותב בספרו אבי העזרי כי גם אם הסוכה כשרה לחלוטין (דהיינו, שהסכך מספיק כך שנוצר מצב של 'צילתה מרובה מחמתה' גם ללא ענפי העץ), גם ענפים שלא יוצרים מספיק צל ביחס לאור השמש פוסלים את הסוכה הממוקמת תחתיהם. לכן, אם בלי סכך מתחת לענפים אלו אין מספיק סכך כדי לגרום לסוכה להיות כשרה, הסוכה תהיה פסולה (ראבי"ה תריג).

הגאונים ורבינו תם מציעים הסבר שלישי. הם טוענים כי ענפי העצים פוסלים רק את הסכך שנמצא תחתיהם אם הסוכה בנויה מתחת לעץ. אמנם, אם הסוכה נבנתה כראוי והענפים צמחו בכיוון הסוכה אז סכך הסוכה, כמו הסוכה עצמה, יהיה כשר (תוספות סוכה י ע"א; רא"ש א, יד). השולחן ערוך מביא הן את דעת רש"י והן את דעת הראבי"ה (שולחן ערוך תרכו, א). הביאור הלכה מעיר כי כאשר השולחן ערוך מביא שתי דעות, שתיהן יתחילו עם 'יש אומרין' וההלכה היא בהתאם לדעה השנייה – במקרה זה, כדעת הראבי"ה (ביאור הלכה שם ד"ה ויש).

מעניין לראות כי הן הטור והן השולחן ערוך משמיטים את דעת הגאונים וכן את דעת רבינו תם. הטור מסביר כי בהתבסס על דעתו המחמירה של הראבי"ה, יש כאלה שאסרו את המנהג, שהיה נפוץ לכאורה, להסיר חלק מלבנות הגג ולבנות את הסוכה תחת אותן קורות עץ שתומכות בגג. מסופר כי רבינו יחיאל העלה את הסכך לגובה הגג כדי 'לערב' את אותן קורות עץ שתומכות בגג עם הסכך, בדומה להורדת ענפי האילן כפי שתיארנו קודם לכן. הטור מצטט את בעל העיטור שטוען כי בהסרת לבנים האדם שהסיר אותן מגלה כי בכוונתו שאותן קורות עץ שתומכות בגג יהיו חלק מהסוכה והן לא נחשבות כסכך פסול. אמנם, הטור עצמו חולק על דעה זו וטוען כי גם אם הקורות היו פסולות, עדיין נשאר מספיק סכך כשר בין קורות העץ כדי להכשיר את הסוכה (טור תרכו). השולחן ערוך דוחה את חומרא זו לחלוטין ופוסק כי מותר לבנות סוכה תחת קורות עץ אופקיות של גג הבית לאחר שמסירים את הלבנים מהגג (שולחן ערוך שם ג).

 

סוכה תחת המיטה

המשנה מלמדת כי "הישן תחת המטה בסוכה לא יצא ידי חובתו" (סוכה כ ע"ב). ראשונים רבים מסבירים כי כמו שאסור לבנות סוכה מתחת לסוכה אחרת, כך אין לישון מתחת למיטה.[2] ככל הנראה, הם סוברים כי מפסילת סוכה שבנויה מתחת לסוכה אחרת ניתן ללמוד כי יש לדאוג לכך שלא יהיה שום גורם חוצץ בין האדם, הסכך וכיפת השמים. לחילופין, חלקם סוברים כי אין לשבת תחת שני 'כיסויים\גגות' אלא רק מתחת לאחד, וכפי שנאמר בפסוק: "ובסוכות תשבו". אמנם, בעל המאור חולק על כך. הוא מסביר כי מי שישן מתחת למיטה בתוך הסוכה דומה למי שישן בתוך אוהל שנמצא בתוך הסוכה. במקרה שכזה, אותו אדם לא יוצא ידי חובה כיוון שהחיוב הוא לישון בצל הסוכה ולא בצל האוהל (בעל המאור סוכה י ע"א). הרמב"ן דוחה את גישה זו בטענה כי מבנה משמעותי, כדוגמת מיטה שגובהה עולה על עשרה טפחים, מבטל את הסוכה שנמצאת מעליו (מלחמות ה' שם). הגמרא דנה בסוגים השונים של מיטות ואוהלים שאסור לישון מתחתם (סוכה כ ע"ב; י ע"ב-יא ע"א).

 

נויי סוכה: קישוטי הסוכה

אמנם זה נכון שיש לשבת בצל הסוכה ולא בצל של אובייקט אחר, אך למרות זאת הגמרא מתירה, ואפילו משבחת, את מי שמקשט את הסוכה, ואפילו את הסכך, בקישוטים. הגמרא מתארת את סוג העיטורים שבהם עשו שימוש בזמנה:

סיככה כהלכתה ועיטרה בקרמין ובסדינין המצוירין, ותלה בה אגוזין, שקדים, אפרסקין ורמונים, פרכילי ענבים ועטרות של שבולין, יינות, שמנים וסלתות – אסור להסתפק מהן. (סוכה י ע"א)

הגמרא מלמדת דבר נוסף:

תניא: "זה א-לי ואנוהו": התנאה לפניו במצות. עשה לפניו סוכה נאה ולולב נאה ושופר נאה, ציצית נאה [ו]ספר תורה נאה. (שבת קלג ע"ב)

בנוסף לכך, הרשב"א מסביר כי קישוטי סוכה לא רק מייפים את קיום המצווה אלא הם גורמים למי ששוהה בה להנות משהייתו זו. עניין זה חשוב במיוחד במצוות הסוכה כיוון שעיקר המצווה הוא ליצור סוכה כזו שתהיה ראויה להחליף באופן זמני את בית הקבע של השוהים בה (שו"ת הרשב"א א, נה).

הגמרא מביאה מחלוקת בנוגע למרווח המקסימלי שיכול להיות בין קישוטי הסוכה והסכך שבו הם תלויים:

אתמר: נויי סוכה המופלגין ממנה ארבעה – רב נחמן אמר כשרה, רב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי פסולה. רב חסדא ורבה בר רב הונא איקלעו לבי ריש גלותא, אגנינהו רב נחמן בסוכה שנוייה מופלגין ממנה ארבעה טפחים. אשתיקו ולא אמרו ליה ולא מידי. אמר להו: הדור בהו רבנן משמעתייהו? אמרו ליה: אנן שלוחי מצוה אנן ופטורין מן הסוכה. (סוכה י ע"ב)

רב חסדא ורבא סוברים כי אם העיטורים תלויים במרווח העולה על ארבעה טפחים מהסכך – הסוכה תהיה פסולה, ואילו רב נחמן חולק. בהנחה כי ההלכה היא כרב חסדא ורבא,[3] מדוע העיטורים שתלויים במרווח של יותר מארבעה טפחים מהסכך יכולים לפסול את הסוכה? יש ראשונים שמסבירים כי נויי סוכה שתלויים במרווח של יותר מארבעה טפחים מהסכך עשויים ליצור תחתם סוג של שטח עצמאי, כזה שנבדל משאר שטח הסוכה, בדומה לאוהל בתוך סוכה. למשל, המאירי כותב שנויי סוכה שתלויים במרווח של יותר מארבעה טפחים מהסכך מהווים בעיה רק אם גודלם הוא שבעה על שבעה טפחים וכן שהם יוצרים יותר צל מאשר אור ובכך יוצרים סוכה בתוך סוכה (מאירי סוכה י ע"א).

ראשונים אחרים מסבירים כי כל עוד קישוטי הסוכה נתלו כדי לשמש ככאלה וכן שהמרווח ביניהם ובין הסכך לא עולה על ארבעה טפחים, הם נחשבים כ'בטלים' ולכן מתעלמים מהם. עם זאת, קישוטי סוכה שתלויים במרווח של יותר מארבעה טפחים מהסכך נחשבים ל'סכך פסול' (רא"ש סוכה א, יח למשל). לכאורה, כמו כל סכך פסול, אפשר לשבת מתחת לנויי סוכה שתלויים במרווח של יותר מארבעה טפחים מהסכך כל עוד רוחב הקישוטים לא עולה על ארבעה טפחים. ראשונים אלה חולקים בנוגע לשאלה האם יש לראות את נויי הסוכה שתלויים במרווח של יותר מארבעה טפחים מהסכך כסכך פסול גם אם יש תחתם יותר אור מאשר צל, או שמא הם נראים ככאלה רק אם הם מפיקים יותר צל מאשר אור (ראו משנה ברורה תרכז, יא וכן שער הציון יד-טז).

הרמ"א כותב כי יש להיזהר שלא לתלות בסכך קישוטים שמשתלשלים ממנו באורך של יותר מארבעה טפחים (רמ"א שם ד). המשנה ברורה פוסק כי למרות שטכנית אכן מותר לתלות נויי סוכה במרווח של יותר מארבעה טפחים מהסכך, כל עוד רוחבם לא עולה על ארבעה טפחים, יש להימנע מלעשות זאת בעקבות החשש שמא יבואו לתלות קישוטים רבים שעלולים ליצור יחד רוחב של ארבעה טפחים. הוא מוסיף כי אין להחמיר בנוגע לנורה שתלויה מעל השולחן ולמעשה, יהיה אפילו עדיף להרחיק את הנורה כמה שיותר מהסכך (משנה ברורה שם טו).

אם מותר לתלות קישוטים על הסכך כך שהם לא יפסלו את הסוכה, האם יהיה מותר לתלות דברים אחרים על גבי הסוכה גם כן? במשנה נאמר כי: "פירס עליה סדין מפני החמה או תחתיה מפני הנשר [נשירת הסכך]... פסולה". והגמרא מסבירה: "אמר רב חסדא – לא שנו אלא מפני הנשר, אבל לנאותה – כשרה" (סוכה י ע"א).

לפי האמור בגמרא, הדבר היחיד שיהיה מותר לתלות בסוכה הוא סדין שיימצא מעליה או מתחתיה כאשר מטרת תלייה זו היא קישוט הסוכה. רש"י והרמב"ם מסבירים כי תליית הסדין נועדה להגן על השולחן שבסוכה מפני עלים נושרים (הלכות סוכה ה, יז). המרדכי, שמצטט את רבינו פרץ, מעיר כי כיוון שהסדין נתלה עבור יושבי הסוכה ולא עבור הסוכה בעצמה לא יהיה ניתן להחשיב זאת כ'נויי סוכה'. נויי סוכה מייפים את הסוכה ולכן הם בטלים ביחס לסכך (מרדכי תשלו).

אמנם, ראשונים אחרים מגבילים את המקרה של המשנה ומתירים לתלות יריעה שאיננה דקורטיבית מעל או מתחת לסכך בתנאים מסוימים. לדוגמא, הגאונים מסבירים כי אם הסוכה כבר נבנתה כראוי – דהיינו שהיא מפיקה יותר צל מאשר אור – יהיה מותר לתלות סדין מעל או מתחת לסכך כדי להגן על יושבי הסוכה מעלים שנושרים מהסכך (ראו תוספות סוכה י ע"א).

רבנו תם מסביר כי הגמרא אוסרת לתלות סדין שמטרתו למנוע את התייבשות הסכך ונשירתו; הסוכה פסולה במקרה זה כיוון שהסכך כבר לא מפיק מספיק צל. במילים אחרות, יריעה זו, לדברי רבינו תם, משפיעה על כשרות הסוכה ולכן היא פסולה. עם זאת, אם תולים סדין לא כדי להגן על יושבי הסוכה מפני עלים נושרים או מאור השמש, הסדין לא יפסול את הסוכה (תוספות שם).

מעניין לציין את דעת התוספות והרא"ש, שטוענים כי רבינו תם סובר שאם הסוכה נבנתה כהלכתה והסכך כפי שהוא הפיק יותר צל מאשר אור בשעת סיום בניית הסוכה, אז הסוכה תהיה כשרה גם אם לאחר שהסוכה נבנתה יהיו ענפים שיתפרשו מעליה או שיתלו סדין מעל או מתחת לסכך (רא"ש סוכה א, יד).

אמנם, הטור מביא את דעה זו רק לגבי סדין (טור תרכט) ולא לגבי ענפי עצים (שם תרכו). הבית יוסף כותב כי ככל הנראה יש הבחנה בין שני המקרים הללו (בית יוסף תרכט). הב"ח מציע כי יריעה שנועדה להפוך את השהות בסוכה לנעימה יותר, באמצעות הגנה מאור השמש או מעלים נושרים, עשויה להיחשב כ'נוי סוכה' שאינו פוסל את הסוכה. עם זאת, ענפים אינם יכולים בשום אופן להיחשב כנויי סוכה ולכן הם פוסלים את הסכך שנמצא תחתיהם.

לחילופין, הב"ח מציע כי הטור מקבל את הקולא של רבינו תם הן במקרה של סדין והן במקרה של ענפי עצים ובלבד שבניית הסוכה הושלמה לפני תליית הסדין או התפרשות ענפי העצים. הטור לא מביא את דעה זו בסימן תרכו בנוגע לענפי עצים כיוון ששם הוא מתייחס לענפים שנמצאים במרחק של מעל ארבעה טפחים מעל הסכך. אם הענפים נמצאים במרחק של פחות מארבעה טפחים מהסכך, הטור טוען שענפים אלו ללא ספק לא יפסלו את הסוכה הנמצאת מתחתיהם (ב"ח תרכט).

השולחן ערוך מביא את דעת רש"י והרמב"ם ולאחר מכן את דעת רבינו תם (שולחן ערוך תרכט, יט). המשנה ברורה כותב כי יש לפעול כדעת רש"י והרמב"ם שאוסרים לתלות סדין שלא לשם מטרות קישוט. אמנם, הוא מסיים את דבריו בכך שבנסיבות מקילות, אם לא ניתן לשבת בסוכה בעקבות נשירת העלים (או אפילו בעקבות גשם[4]), יהיה אפילו עדיף לתלות סדין במרחק של פחות מארבעה טפחים מהסכך אך אין לברך את ברכת 'לישב בסוכה' (משנה ברורה תרכט, נה).

אסור להסיר או להפיק תועלת מנויי סוכה למשך כל ימי החג (שולחן ערוך תרלח, ב).

 

כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולרב דוד ברופסקי

תרגום: נתנאל חזן, תשפ"ג

עורך: יחיאל מרצבך, תשפ"ג