דילוג לתוכן העיקרי

כי תצא | מיקומה של פרשת כי תצא בספר דברים

 ספר דברים מתחלק לשלושה חלקים:

הראשון - המתפרש על פני פרשות דברים אתחנן ועקב, מתאר את ההיסטוריה של עם ישראל ומועלות בו אף תוכחות כלפיו.

האמצעי - פרשות ראה שופטים וכי תצא מתייחד בשפע המצוות וההלכות שבו.

השלישי - מפרשת כי תבוא ועד סופו, עוסק בהכנות ובפעולות המעשיות לקראת הכניסה לארץ.

אף בחלק האמצעי עצמו ניתן להבחין בשני חלקים: פרשת ראה שופטים מחד ופרשתנו מאידך. בשתיים הראשונות מדובר על הכנות כלליות וכלל ארציות: פרשת ראה, שלכל אורכה סלולה דרך המקדש והמצוות הקשורות בו, ופרשת שופטים, העוסקת בהקמת תשתית מנהלית של שופטים ושוטרים בארץ המובטחת. פרשתנו, לעומת זאת, עוסקת דווקא בהכנותיו של היחיד לקראת הכניסה לארץ, בחובתו כפרט להתעלות במעלות הרוחניות.

מעתה ברור יותר מבנה הספר ומיקומה של פרשתנו בו. חלקו האמצעי, אף הוא עוסק בהכנות לכניסה לארץ - ההכנות ההלכתיות שלפני הפעולות, בין אם הכלליות ואם הפרטיות, ואחריו, ניתן לעבור, בחלק האחרון, מהלכה למעשה.

זווית מבט נוספת באה לידי ביטוי בפרשתנו. אם בכל המצוות ההבחנה בין אסור למותר, בין מצוּוה לנמנע, בין טוב ורע, ברורים ומבוררים, הרי שבפרשתנו נזכרים מספר תרחישים שההחלטה בהם בעייתית ומהווה דילמה מבחינה מוסרית.

כך פרשת אשת יפת תואר, עליה נאמר - "לא דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע" - לא מלחמה ביצר יש כאן, כבכל מקום אחר, אלא סיפוק תאוותו.

כך עניין בן סורר ומורה, שמחד רוצים ההורים לחוס עליו ומאידך מצווים בחינוכו האמתי עד כדי סקילתו.

אף בתליית המת שני צדדים - מחד יש להוקיעו על חטאו ולכן יש לתלותו, ומאידך - כבוד המת ובזיונו אף הוא שקול, ולכן אין להלין את נבלתו.

גם עניין הממזרות מעלה בנו הרהורים מוסריים נוגים על בן הסובל את מעשי אביו למשך כל חייו.

גם חובת המלקות כעונש יש ומעבירה צמרמורת בקרבנו, אך אנו זוכרים שגם כאן יש מגבלה - "ארבעים יכנו לא יֺסיף".

עלינו מוטלת החובה לחוש בניגודים ולהבחין כיצד החכמה הא-להית מותחת את הגבול, הדק לעיתים, בין מותר לאסור.


סיכום שיחת ע"ש פרשת כי תצא, התשנ"ב. עפ"י סיכומו של דני אורנבוך. 

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)