מסעי | החשיבות שבדרך

פרשת מסעי מתחילה בתיאור המסעות של ישראל. מדוע חשוב לנו לדעת זאת? מה עוזרת לנו הידיעה מה היו מסעות בני ישראל במדבר?

בראשונים ניתן למצוא פירושים שונים: להודיע חיבתן של ישראל שהלכו אחרי ה' במדבר; להודיע חיבתו של הקב"ה שבמשך ארבעים שנה הניע את עם ישראל ממקום למקום רק 22 פעמים; להוות תיעוד היסטורי למסעיהם של ישראל במדבר כדי שלא יוכלו להכחיש אותם בעתיד; וכדומה. הרמב"ן מעלה אפשרות מעניינת, וטוען שכתיבת המסעות הייתה ע"פ ה'. לדבריו, אין לנו אפשרות לדעת מדוע נכתבו המסעות בתורה, אולם עלינו לקבל זאת כעובדה. אנו ננסה להעלות הסבר נוסף לסיבת כתיבתם של המסעות.

בד"כ, כשנוסעים למקום מסוים או למטרה מסוימת, היעד הוא החשוב. מבחינת הנוסע אין צורך בכל תחנות הביניים, וברור שאם נתקעים בדרך - אין משמעות לכל הנסיעה. לא כך במסע במדבר. כאשר בני ישראל נוסעים במדבר, לא משנה להם רק המטרה - ההגעה לארץ ישראל - אלא גם הדרך. ההליכה בציוויו של ה' בעמוד אש וענן היא מטרה בפני עצמה, ובעלת חשיבות עצמית. אילו היה מדובר בנסיעה לארץ ישראל לצורך עסקים, אזי לא הייתה משמעות למי שנתקע ברימון-פרץ, וטוב היה לו להישאר במצרים. אולם כאשר הנסיעה היא לאור ציוויו של הקב"ה - עדיף לאדם לנסוע ולהגיע עד לרימון פרץ מאשר לא לנסוע כלל. הנסיעה עצמה - כל רגע ורגע ממנה - משמעותי ותורם.

כך בהליכה במדבר וכך גם בלימוד תורה. אחת ממטרותיו של לימוד התורה הוא אמנם העשייה, ומתפללים אנו שנזכה "ללמוד ולקיים, לשמור ולעשות"; אולם חשיבותו של לימוד התורה גדולה הרבה יותר. כל רגע ורגע של לימוד תורם ללומד לא רק בגלל השפעתו על העתיד, אלא גם בגלל השפעתו בהווה.

עיקרון זה מתבטא גם בחיים עצמם. מצד אחד החיים הם "פרוזדור לטרקלין", אולם מצד שני - "טובה שעה אחת של תורה ומעשים טובים מכל חיי העולם הבא". נכון שהמטרה היא להגיע לגן עדן ולחיות חיי עולם הבא שלמים, אולם האם מי שלא הגיע לכך לא השיג כלום? חלילה!! יש חשיבות עליונה לכל מעשה ומעשה, אפילו ללא ההגעה למטרה.

אנו מתפללים בכל יום "שלא ניגע לריק", וזו בדיוק הכוונה - אנו מבקשים שחיינו לא יתגלו בסופו של דבר בתור ריקים, אפילו אם לא נגיע למטרה שאליה אנו שואפים. כמו שראינו, יש חשיבות גדולה גם לדרך אל המטרה, ולכלים שבעזרתם אנו מתקדמים. כך במדבר, כך בלימוד התורה, וכך בכל מהלך חיינו.

סיכם: ר' שאול ברט

לשיחה המלאה ראו כאן