לך לך | פדיון שבויים

לאחר מלחמתו של אברהם בארבעת המלכים נאמר:

"ויצא מלך סדם לקראתו אחרי שובו מהכות את כדרלעמר ואת המלכים אשר אתו אל עמק שוה הוא עמק המלך". (בראשית י"ד, יז)

ההמשך הטבעי של פסוק זה הוא פסוק כ"א:

"ויאמר מלך סדם אל אברם: תן לי הנפש והרכש קח לך"

מיקומם של פסוקים י"ח-כ' – שאינם נוגעים למלך סדום ואשר מסופר בהם כי מלכיצדק מלך שלם הוציא לחם ויין ובירך את אברהם ואת הקב"ה: "ברוך אברם לא-ל עליון... וברוך א-ל עליון אשר מגן צריך בידך..." – איננו מובן.

בתחילת הפרשה מסופר על הנתק שחל בין אברהם ללוט. רועי אברהם רבו עם רועי לוט מכיוון שהללו רעו את בהמותיהם בשדות זרים[1], ובעקבות ריב זה החליט אברהם להיפרד מלוט. לוט בחר לשבת דווקא בסדום, ובכך ניתק עצמו לא רק מאברהם אלא גם מדתו ומתרבותו. למרות זאת, כאשר שמע אברהם שלוט נפל בשבי לקח מיד את חניכיו ויצא להילחם בארבעת המלכים ולשחרר את בן אחיו.

חז"ל מתחו ביקורת על צעד זה של אברהם:

"מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים מאתים ועשר שנים? מפני שעשה אנגרייא בתלמידי חכמים, שנאמר 'וירק את חניכיו ילידי ביתו'". (נדרים לב.)

"חניכיו" של אברהם הם, על פי מדרש זה, האנשים שחינך לתורה ומצוות, והוא נענש על כך שהשתמש בהם כצבא וסיכן את חייהם. בהמשך הגמרא מובא נימוק אחר לעונשו של אברהם:

"שהפריש בני אדם מלהכנס תחת כנפי השכינה, שנאמר 'תן לי הנפש והרכש קח לך'"(שם)

החזרת השבויים למלך סדום פירושה הפקרתם לתרבות הרעה של סדום. אברהם היה יכול להשאירם אצלו ולחנכם על פי דרכו, ועל הימנעותו מכך נענש.

אולם קיימות גם סיבות נוספות למתיחת ביקורת על אברהם. התורה אינה רואה בחיוב הריגת אנשים אחרים. על הפסוק "וירא יעקב מאד ויצר לו"[2] כותב רש"י בשם המדרש:

"וירא יעקב - שמא יהרג, ויצר לו - שמא יהרוג אחרים" (שם)

גם הפגישה עם מלך סדום מפוקפקת מאוד. מדובר באדם רשע, המייצג את התרבות הרעה ביותר באזור, ואין זה מתאים לאברהם להיפגש עם אדם כזה.

הרמב"ן[3] מסביר שמלכיצדק מלך שלם היה מלך ירושלים. ירושלים הייתה עיר הצדק, ועל כן כונה מלכה בשם מלכיצדק או בשם אדוניצדק[4] נראה שהפסוקים אודות מלכיצדק באים לומר שמייצג מקום הצדק בעולם בא לומר לאברהם "יישר כוח" על מעשיו. בפרשה זו עשה אברהם הרבה דברים מעוררי מחלוקת, ועל כן מדגישה התורה לפני פגישתו עם מלך סדום כי הוא נהג כהוגן וכי קיבל על כך אישור ממי שמופקד על הצדק. אברהם סבר שלמען פדיון שבויים יש לעשות מעל ומעבר – להיפגש עם האנשים הגרועים ביותר, לסכן את חייהם של תלמידי חכמים ולהרוג אנשים אחרים – ובלבד שהשבויים יפדו.

________________

השיחה נאמרה בליל שבת קודש פרשת לך לך תשנ"ה בעקבות חטיפתו של נחשון וקסמן הי"ד, וסוכמה על ידי מתן גלידאי.

[1] רש"י, בראשית י"ג, ז, ע"פ המדרש.

[2]בראשית ל"ב, ח

[3]בראשית י"ד, יח

[4]יהושע י', א