דילוג לתוכן העיקרי

בא | שמרנות דור ההורים ושינויים בדור הבנים

קובץ טקסט

סוכם ע"י בנימין פרנקל ,תשס"ט. סיכום השיעור לא עבר את ביקורת הרב 

בסוף הפרשה התורה מספרת לנו על חיוב קורבן הפסח ובתוך כך היא אומרת:

"והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים".

לא מוזכר בתורה מה הייתה השאלה שעליה תשובה זו ניתנת, ומה הייתה מגמתו של השואל, אולם אנו רואים שחלק ממצוות הפסח היא ההעברה של המצווה והסיפור שמסביב לה לבנים ולדורות הבאים. דבר זה מובן, שהרי יש צורך בהמשך העברת התורה גם לאחר דור יוצאי מצרים, ולשם כך יש צורך בהעברת הסיפור הלאה. מסיבה זו התורה לא מזכירה סיטואציה מסוימת שבה תשובה זו אמורה לבוא אלא "ביום ההוא" – יום רגיל ופשוט שיבוא בעתיד.

אולם, בהמשך התורה מביאה תשובה נוספת שקשורה לבנים:

"והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת".

שאלה זו התורה לא מתארת כנזרקת בחלל האויר, אלא אומרת שיש זמן מסוים שבו שאלה זו נשאלת "והיה כי יביאך ה' אלוקיך אל ארץ הכנעני כאשר נשבע לך ולאבותיך". מבחינה זו, המציאות שהתורה מתארת מוכרת לנו לא רק מזמן כניסת בני ישראל בראשונה לארץ אלא גם מראשית יסוד היישוב היהודי בארץ. השאלה שמועלית כאן היא שבגלות המצוות היו נדרשות לשם יצירת ייחוד לאומי שישמור עלינו מפני התבוללות, אולם כאן בארץ מדוע יש לקיים את המצוות?

שאלה זו מבטאת את דרישתם של האנשים להתנער מהמצוות ומהחיובים של התורה, משום שהם מבינים שהם רק נצרכים כצורך חיצוני, לשם יצירת אומה שמלוכדת סביב למשהו, ולכן כאשר הגענו אל המנוחה ואל הנחלה דבר זה כבר אינו נצרך. גישה זו מתבטאת בדברי 'אחד העם' שאמר 'יותר משישראל שמרו את השבת שמרה השבת על ישראל'.

אולם, ניתן לפרש שאלה זו לא כזריקה והתנערות, אלא במובן פחות קיצוני, ולכן אולי יותר מסוכן. השאלה כאן איננה באה לשמוט את הקרקע מתחת לעצם העבודה אלא היא באה חשבון עם הצורה המסוימת שאותה עובדים- "מה העבודה הזאת לכם". אין כאן דרישה לעקירה וזריקה ,אלא של שינוי והתאמה למציאות. במובן זה, יש להבין מה בדיוק תשובתה של התורה לדרישה זו, וכיצד אנו צריכים להתמודד עם זה.

תשובת התורה היא:

"ואמרתם זבח פסח הוא לה' אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים ואת בנינו הציל ויקד העם וישתחוו"

לכאורה, אין ברורה התשובה, אולם אם אנו מסתכלים בעיון נראה שבכל זאת יש כאן יסוד חשוב. החיוב שההורים מספרים עליו לילדים כאן הוא חיוב פסח דורות, אולם כשאנו מסתכלים על מה שעשו ישראל במצרים יוצא ששם היה דבר שונה לגמרי: אגודת אזוב, דם, מקחו בעשור. כל חיובים אלו נעלמים בפסח דורות. אם כן, נראה שבאמירה זו אנו בעצם אומרים לבנים שיש מקום לחידוש ולהשתנות ע"פ המציאות כאשר זו נצרכת, ומצוות פסח מסמלת שינוי זה. אולם, בנקודה זו יש לשים לב לשתי המילים האחרונות בפסוק: "ויקוד העם וישתחוו". שינוי הכרחי, וגדולי הדורות שבכל דור ניסו להתאים את ההלכה למצב החדש שבכל דור, אולם כל זה יכול להיעשות רק בתנאי שהכל נעשה מתוך מחויבות מוחלטת להלכה ולחיוביה, ולא מתוך זריקה או רצון להיכנע לרוח הזמן.

מצד אחד ישנה מגמה של ההורים כאשר הם נשאלים ע"י ילדיהם לבטל את שאלתם, ולהישאר בעמדתם המקובעת ללא שינוי. מצד שני יכולה להיות מגמה להיכנע לגמרי לרוח הזמן ולרוחם של הילדים, ולשנות את היסודות ואת הדברים בשביל להקל על החיים. התורה מנסה בתשובתה לילדים לעצב דרך אמצע שעליה אנו אמונים בכל דור: מצד אחד ניסיון לשמור על התורה מכל עקירה של מצוות או יסודות, ומצד שני השתנות של דברים מסוימים בתנאי שהם נצרכים. בכל אופן, הבסיס לכל דבר כזה הוא ההבנה שהתורה ניתנה לנו בשביל לקיימה, ולא בשביל הנוחות, וכל שינוי צריך לבוא מתוך גדלות ועמקות של תורה, ומתוך מחויבות מוחלטת לתורה ולערכיה- "ויקוד העם וישתחוו".

 

 

 

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)